אהבת עולם רעד

לכל דבר שבעולם יש ד' סבות והם החומר והצורה הפועל והתכלית. ולכאורה נראה שהתכלית הוא האחרון שבסבות. אבל באמת הוא הראשון. דהיינו במעשה הוא האחרון. אבל במחשבת האומן הוא הראשון. שהנה למשל האומן העושה סייף של ברזל הנה נופח באש פחם ויגע בכלים מכלים שונים לעשות מן הברזל החזק. ולולא שיצייר האומן במחשבתו בטרם עשותו את הסייף. את התכלית של הסייף דהיינו להתיז בה ראש אדם וכיוצא בו. לא הי' יגע לריק ביגיעה רבה אבל הי' עושה אותו מן השעוה או נייר. אלא ודאי שקידם את התכלית במחשבתו. וכן הוא הענין בכל דבר שבעולם. ולזה נאמר בשבת שהי' תכלית מעשי שמי' וארץ. וגם עלה במחשבה קודם שנברא העו'. סוף מעשה במחשבה תחלה. כדרך התכלית שהוא תחלה במחשבה וסוף במעשה. גם דע בני כלל מונח אצל החכמים שכל הפעולות נמשכות אחר התכלית. משל למלך שעמד מחליו אולם עדיין לא הי' כחו שלם ויצוהו הרופא שיטייל בגנים ופרדסים. וירא שר א' חכם והנה נבלה מוסרחת על הדרך אשר המלך יעבור עלי'. וידע בחכמתו כי הריח הרע הזה יזיק אל המלך ואפשר שישוב למחלתו. וירץ לפניו ויקח את הנבלה שם על שכמו וישאה וישליכה מרחוק. והנה כל הרואה אותו עוסק במלאכה בזויה כזאת לישא נבלה על שכמו. ילעג עליו. אמנם באמת פעולה טובה עשה ויקבל שכרו מאת המלך. כי הפעולות נמשכות אחר התכלית והתכלית הי' שלא יחלה המלך. ובהיפך זה א מן נוקב מרגליות אשר נתן לו המלך מרגלית ששוה כמה אלפים שינקוב אותה. והוא לרוע לבבו מחמת שנאה ישנה שהי' לו על המלך. חשב על המרגלית לשברה. וישברה. והנה כל הרואה אותו עוסק במלאכה נאה כזאת יכבדהו וינשאהו. ובאמת לא יפה היתה מלאכתו וענוש יענש כאשר ישית עליו המלך. כי כל הפעולות נמשכות אחר התכלית ותכליתו הי' לשבור את המרגליות. ולפי"ז נקל אל האדם שיקיים והגית בו יומם ולילה. דהיינו שבתחלת כל מעשה ודבור והלוך ותנועה יהי' מחשבתו על התורה. דהיינו שיאכל כדי שיהי' לו כח לעסוק בתורה. ואם הוא עצמו אינו ת"ח יחשוב שיהי' לו כח לעסוק בסחורה ולהרויח אלפים ויחזיק בניו לת"ת וישיא בתו לת"ח ויחזיק ידי ת"ח. וכן בכל צרכי האדם יחשוב כן בתחלת עשייתה. ואז יהיו כל מעשיו כמו התורה עצמה כי כל הפעולות נמשכות אחר התכלית. והתורה היא התכלית שלו. וז"ש טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך ר"ל טוב לי הדבר הזה. שכל מה שעוניתי ויגעתי ועשיתי הכל היה אצלי התכלית למען אלמד חקיך כנ"ל. ועי"ז טוב לי שיהיה לי תורת פיך לא מלימוד התורה בלבד אלא אפילו מאלפי זהב וכסף שהרוחתי. כי כל הפעולות נמשכות אחר התכלית כנ"ל

אבי ע"י דבריך הנעימים אני מבין מ"ש ר' יוסי בן קסמא אם אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם איני דר אלא במקום תורה. והנה יפלא על ר"י שהיה גדול בתורה וע"י האלף אלפים דינרי זהב שהיה רוצה האיש הזה ליתן לו היה יכול להחזיק תלמידים רבים וירביץ תורה. ותהיה העיר הזאת ג"כ עיר גדולה של חכמים ומדוע לא הלך עם האיש ההוא. גם למה האריך ר"י בן קסמא כ"כ ואמר אם אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם איני דר אלא במקום תורה וכן כתוב בספר תהלים טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ולא עוד אלא שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא