אהבת עולם רעג

ענתה אמן כמדובר. ובזה נשלם הדרוש הג': דרוש ד'

אבי בחסדך האר עיני במאמר א' וז"ל א"ל רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת לן משמי' דרב חסדא במילי דבי כנישתא. א"ל הכי א"ר חסדא מ"ד אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב. אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה מכל בתי כנסיות. והנה ידעתי מ"ש בתי כנסיות כונתו הוא ענין התפלה. ונקטה בלשון בי כנישתא לפי שעיקר התפלה היא בבית הכנסת. אך קשה לי שהמאמר פתח במעליותא דתפלה ומסיים בגריעותא

בני אמר ש"ה ע"ה יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. ופירושו בו שהנה כאשר נרצה לומר על דבר א' שהוא טוב מחבירו. צריך שיהי' בין שני הדברים איזה השתוות. משא"כ דברים אשר אין ביניהם שום השתוות. בלתי ראוי לומר עליהם שהא' טוב מחבירו. למשל הנה יאמר על בשר עוף שהוא טוב מן בשר עגל וכן להיפך. כי שניהם בשר המה. וכן יאמר על בגד משי שהוא טוב מבגד צמר וכן להיפך. בעבור כי שניהם בגד המה. אבל לא יאמר על בשר עוף שהוא טוב מן בגד משי. כי אין להם שום השתוות. והנה באמת התורה אין לה שום ערך והשתוות עם כל הדברים הגשמיים הנמצאים בעולם השפל הזה. כי היא למעלה מן כל הדברים הרוחניים והיא אמרה ואהי' אצלו אמון ואהי' שעשועים יום יום. אולם בעבור שאנחנו בני אדם ואצלינו היותר טוב הוא הכסף והזהב. לכן שיבח ד"ה ע"ה את התורה שהיא טובה מכסף וזהב ואמר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. אבל באמת אין בין התורה והעולם שום השתוות וערך שיהי' ראוי לומר עליהם שזה טוב מזה. וז"ש יקרה היא מפנינים. אך פן תטעה לומר שיש איזה השתוות בין התורה והפנינים. לז"א וכל חפציך לא ישוו בה. ר"ל שלפי האמת אין להם שום השתוות כלל. ומה שאמרתי יקרה היא מפנינים הוא רק לשבר את האזן הגשמית. והנה רבא בקש מרפרם שיאמר לו הני מילי מעלייתא בתפלה. אמר לו בוא וראה כמה גדול כח התפלה שהיא כ"כ במדרגה שנאמר עלי' שאוהב ה' את התורה יותר ממנה. ומעלה גדולה אל התפלה שיש לה ערך והשתוות עם התורה כנ"ל

אבי אמנם יפלא מאד על אדונינו דוד ע"ה שאמר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ולא אמר ג"כ וכל חפציך לא ישוו בה כמו שאמר שלמה בנו. כי נתן מקום לטעות לחשוב עליו שהיא אוהב כסף חלילה ושהיה אצלו ערך והשתוות בין התורה והכסף

בני דע שהנביאים והחכמים הי' דבריהם דרך פשוטו. אבל תמיד הי' דבש וחלב תחת לשונם ר"ל שרמזו עוד על ענין אחר חוץ מן הפשוט. ובמכוון הניחו מקום שיהיה איזה קושיא עליהם. כדי לעורר שכוונו עוד על איזה ענין נסתר. ועתה שמע בני איך אדונינו ד"ה ע"ה רמז על ענין נפלא. והוא שהנה מקרא מלא נאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה. הי' לו לכתוב אצל הכ' הזה הגהה. כאשר תרעב לך אכול. כאשר תמצא לך שתה. כאשר תצטרך למעות עסוק בסחורה והדומה לזה. ומדלא כתב כן ש"מ שדינא הכי הוא והגית בו יומם ולילה. והנה הוא בלתי אפשרי למין האנושי. אמנם הרמב"ם ז"ל כתב שאם יקיים האדם בכל דרכיך דעהו אז יכול לקיים והגית בו יומם ולילה. ואבינך הענין. שהנה