אהבת עולם רעב

כי אז נקל לאיש השלם ליפול ברשת דעתם הנפסדה לאמר אין ה' רואה. ובמבוכה הזאת היתה חנה נגד פנינה. שלפנינה ילדים ולחנה אין ילדים. ועם כל זאת התגברה על יצרה ועמדה נגד יצרה ונגד פנינה. ודרך הצדיקים שמתיראים תמיד שלא יבואו לידי חטא. והנה עלי הכהן היה מוחזק בעיני העם לבעל רוח הקודש. ובזה שאמר לה עד מתי תשתכרין הורה שאין רוה"ק שורה עליו. ובזה יהיה פתחון פה אל היצה"ר לאמר שוא עבוד אלהים והכל שקר כמו דעת פנינה. כי הרי עלי הכהן אינו יודע כלום. והיתה יראה לנפשה פן יהיה לפנינה תגבורת עלי' ותפול ברשתה. וז"ש ותאמר לא אדוני הנה אין אתה אדון בדבר הזה ועי"ז מתיראה אנכי שלא תתן את אמתך לפני בת בליעל היא פנינה ע"ד ובני עלי בני בליעל כנ"ל. ר"ל שלא אפול ח"ו ברשת דעתה הנפסדה. ע"ד ונתנם ה' אלהיך לפניך. ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן וכו' ר"ל שבישרה שלא יהיה לה עוד מחלוקת מפנינה וז"ש לכי לשלום. כי אלהי ישראל יתן את שאלתך וע"י שישמע ה' תפלתך יהיה לך מופת כנ"ל. וגם פנינה תודה בעל, כרחה כמ"ש חז"ל ע"פ עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה. וז"ל בעוד שחנה עקרה ילדה שבעה. פנינה רבת בנים אומללה וקוברת בניה חנה ילדה שבעה שנאמר כי פקד ה' את חנה ותלד שלשה בנים ושתי בנות וכשחנה ילדה א'. פנינה קברה ב'. ועשרה בנים היו לפנינה שנאמר הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים. כשילדה חנה ארבע קברה פנינה שמנה. וכשנתעברה לילד ולד חמישי. נשתטחה פנינה לרגלי' לבקש עליה רחמים ובקשה עליה רחמים וחיו ונקראו על שמה עכ"ל. הרי שפנינה בע"כ ענתה אמן. וז"ש ותתפלל חנה ותאמר ר"ל שבאמת אמרה שירה. אבל ע"י שתתפלל באה אל השירה הזאת. כי. ע"י שהושיע לה ע"י תפלתה כנ"ל היה לה מופת כנ"ל. ואמרה רחב פי וכו' כי הנה היה לה ב' מיני צער. א' על נפשה. וא' על ה'. והיה לה ג"כ ב' מיני ישועות. והנה על הישועה מצד עצמה אין ראוי לה לשמוח כי כבר נאמר בנפול אויבך אל תשמח. אבל על ישועת ה' ראוי לה לשמוח. וז"ש עלץ לבי רמה קרני בה' ר"ל רק בישועת ה' ועי"ז הרוחתי כי רחב פי על אויבי אעפ"י שנאמר בנפול אויבך אל תשמח. והטעם כי שמחתי רק בישועתך ולא בישועתי. וכל ענין השירה הזאת היא להודיע השגחת הבורא. וז"ש אין קדוש כה' ר"ל שהפילוסופים ג"כ אומרים שהבורא הוא קדוש ומובדל. אבל מתוך שבחו באו לידי גנותו באומרם שהוא מובדל ואינו יודע כלל מארץ הזאת. לזה אמרה היא לסתור דבריהם באמת אין קדוש כה' בעבור כי אין בלתך. ובדבר הזה הוא קדוש ומובדל מכל הברואים. שהם אפשרי המציאות והוא מחויב המציאות. אבל אין צור אין צייר כאלהינו והוא הבן שנתן לה ע"י התפלה וזה הוא מופת על השגחת ה' בארץ הזאת. ואמרה עוד אל תרבו תדברו גבוה גבוה שהוא ית' גבוה מכל גבוה. ועי"ז יצא עתק מפיכם ר"ל כפי' רש"י כמו ויעתק משם. וכמ"ש על פסוק הדוברות על צדיק עתק בדרוש הזה. ר"ל שהבורא נעתק ומובדל מארץ הזאת. לא כן, אלא המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ כנ"ל בדרוש ב'. ז"ש כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות ר"ל זו ואצ"ל זו. ה' יודע מחשבות אדם ומה גם מעשיו. והא ראיה קשת גבורים חתים וכו' עד עקרה ילדה שבעה וכו'. וזה הוא המופת העיקר על הדרוש הזה אשר גם פנינה בע"כ