אהבת עולם רעא

עלי על טענתה שנענתה בתפלתה מב' הצדדים אם מן העליונים אמר לכי לשלום שלא תמות אם מן התחתונים אמר לה אלהי ישראל יתן את שאלתך שיהי' לך בן הגון ולכן לא תמות כנ"ל. אמנם לפי דרכינו יאמר בשנדקדק עוד למה האריך בלשונו ואמר יתן את שאלתך אשר שאלת מעמו ולא אמר סתם יתן לך בן. אמר עוד ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' רמה קרני בה' וכו'. ויפלא מאד אומרו ותתפלל שכל הפסוקים אינם ענין תפלה כלל אבל הם שירה. אמר עוד רחב פי על אויבי כי שמחתי בישועתך. ומשמע שלכן רחב פיה על אויביה בעבור ששמחה בישועתה. ובאמת נראים הדברים בהיפך כי שמחה בעבור שרחב פיה על אויביה. גם מ"ש אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו. אין לו מקום א שמחתה בעבור בנה. והגם שחז"ל הרגישו ואמרו אין צור אין צייר שצר צורה והוא ענין הבן שנתן לה. הנה יפלא האם רק עתה ע"י שנתן לה בן נעשה הקב"ה צייר. הלא אף אם היא היתה נשארה עקרה הלא נשים רבות מולידות לאין מספר. גס מ"ש תרבו תדברו גבוה גבוה יצא עתק מפיכם כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות קשת גבורים חתים ונכשלים אזרו חיל עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה. הפסוקים הללו אין להם שחר כלל. אמנם לפי דבריך הנחמדים יבוארו היטב. מקודם נעורר על ספק א' והוא שעל כעס צרה לבד שהכעיסה פנינה לחנה כמו שיראה מפשוטי הכתובים לא היתה פנינה ראויה לעונש נפלא כזה שתהא קוברת בני'. אבל נראה לי שפנינה הזאת כפרה בהשגחה והיתה מהכת הרשעים הנ"ל הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז כנ"ל, ולכן נאמר ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה' שלכאורה אין לזה שייכות עם ספור המעשה של חנה ופנינה. אבל בא להורות על מ"ש ובני עלי בני בליעל לא ידעו את ה' ר"ל שכפרו בהשגחתו ית'. והנה נאמר אשר ישכבון את הנשים. ואפשר שהיתה פנינה א' מהנה ולמדה ממעשיהם. והנה ראתה שחנה תמיד מתאוננת על ה' על אשר סגר את רחמה. וזה היה כשחוק בעיניה באמרה לא יראה יה ולא יבין אלוהי יעקב. והיה לחנה ב' מיני כעס ממנה. א' על צער בנים אשר שחקה עליה. והב' שעי"ז תתחזק דעתה הנפסדת בכפירת ההשגחה לאמר לית דין ולית דיין. וז"ש וכעסתה צרתה גם כעס. אמר וכעסתה על הכעס הא'. ר"ל וכעסתה מחמת שהיתה צרתה כמ"ש בחברתה ולא בסילתא. ואמר גם כעס על הכעס הב'. להורות שהיה לה צער יותר מהב' ע"ד מ"ש כ"מ שנאמר גם רבוי הוא. וז"ש בעבור הרעימה כי סגר ה' בעד רחמה. ר"ל שהלעיגה על חנה בעבור שמתרעמת ומתאוננת על ה' שסגר רחמה. כי לדעתה לא ידע אלהים מכל זאת. וז"ש מדי עלותה בבית ה' כן תכעיסנה ר"ל על עלותה בבית ה' להתפלל. כי ענין התפלה לא האמינה כלל. וז"ש ותתפלל על ה' ר"ל שחנה שכחה את צערה ולא התפללה רק מהכעס הב' מה שנוגע אל ה'. כי עי"ז יודחו רבים מאמונת השגחה. ואם אין השגחה אין יראה כנ"ל, וז"ש ותאמר לא אדני אל תתן את אמתך לפני בת בליעל ואמרו חז"ל אמרה חנה אל עלי לא אדון אתה בדבר הזה אין רוח הקודש שורה עליך ירצה שהנה איזהו גבור הכובש את יצרו. ובאמת צריך גבירה יתירה ועוז ותעצומות לאיש הירא את ה' לעמוד נגד היצה"ר. וביותר צריך לזרז נגד הרשעים היושבים בשלוה ומסיתים ומדיחים את האיש השלם. וביותר עוד בזמן שהאדם השלם יושב במצור ובמצוק