אהבת עולם רע

תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיקו של עולם. עתק ר"ל שהוא נעתק ממנו יושבי הארץ. ומפרש טענתם ואמר בגאוה ובוז ר"ל אשר לו הגאוה כמ"ש ה' מלך גאות לבש בוז וחרפה היא לו להשגיח בנו. והרשעים הללו לא די שהם חוטאים אבל גם מחטיאים אחרים. לכן כאשר יראה ה' אדם מאמין וירא ה'. אולם פן יפתוהו זדים ולא יהי' לו יכולת לעמוד נגדם. הקב"ה צופן ומונע ממנו במכוון דבר הכרחי אליו כדי שיתפלל וישיגהו ע"י תפלתו ויהי' לו מופת ויהי' יכול לעמוד נגדם. וז"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ר"ל מה רב ונכבד המעשה הזה אשר אתה עושה ליראיך ר"ל אלו שהיו מקודם ג"כ יראיך כנ"ל. והוא אשר לפעמים צפנת טובך מהם כדי שיתפללו עליו. ומלת ליראיך מוסב על מה רב. וסרס המקרא כאילו אמר מה רב ליראיך טובך אשר צפנת. לפי שעי"ז פעלת צור מעוז לחוסים בך. נגד בני אדם המסיתים. כי שם בני אדם מורה על פחותים כמ"ש בדור המגדל אשר בנו בני האדם. וז"ש תסתירם בסתר פניך מרוכסי איש מחבורי רשעים. ואמר ברוך ה' כי הפליא חסדו לי בעיר מצור. ר"ל שמשבח לבוראו על אשר עזרו ה' שלא ילך בעצת רשעים. בעת שהי' במצור וראה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל כמ"ש במקום אחר כי קנאתי בהוללים וכו' ואני כמעט נטיו רגלי וכו'. וז"ש ואני אמרתי בחפזי נגרזתי מנגד עיניך ר"ל בעת חפזי וצרותי אמרתי לא אעצור כח לעמוד נגד הרשעים הכופרים בהשגחה ואומרים לא יראה יה. ומכחישים מה שכתוב עיני ה' משוטטות בכל הארץ. כי נוכח עיני ה' דרכי איש. וז"ש נגרזתי מהאמונה הזאת שהכל הוא נגד עיניך. אכן שמעת קול תחנוני בשועי אליך ר"ל שעי"ז הראית לי מופת כנ"ל. ולא הי' זה לימים רחוקים אבל שמעת מיד בנשאי ידי אל דביר קדשיך כמ"ש ר' יהודה כד הוה שליף מסאני אתא מיטרא. ואמר אהבו את ה' כל חסידיו אמונים נוצר ה'. ר"ל כמ"ש רש"י דוקא להמאמינים בישועתו מקודם לכן שומר ה' מן המסיתים. אבל לאלו שאין מאמינים לא יעשה ה' הטובה הזאת כנ"ל

אבי מה מאוד נעמו דבריך ועל ידיהם אני מבין פרשת חנה ופנינה. אמר שם וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה כי סגר ה' בעד רחמה. ויקשה הכפל של וכעסתה גם כעם. גם מ"ש כי סגר ה' בעד רחמה הוא אך למותר שהרי כבר אמר למעלה ולחנה יתן מנה א' אפים כי סגר ה' בעד רחמה. אמר עוד מדי עלותה בבית ה' כן תכעיסנה. ויפלא הדבר שלא תכעיסנה רק מדי עלותה. אמר עוד תתפלל על ה' למה לא אמר אל ה'. וחז"ל אמרו שהטיחה דברים כלפי מעלה. אמר עוד אל תתן את אמתך לפני בת בליעל. והלשון קשה מאד. אמר עוד ויען עלי לכי לשלום. מ"ש לכי לשלום הוא שפת יתר הרי לא נטלה רשות ממנו לילך. לא הול"ל רק אלהי ישראל יתן את שאלתך. כבר אמרו חז"ל אל תרבה שיחה עם האשה. והנה על הפסוק הזה לבדו לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את שאלתך הי' נראה לי חוץ לדרכינו לומר. עפ"י מ"ש חז"ל והביאו רש"י שם וז"ל ה' צבאות אמרה חנה לפני הקב"ה רבש"ע בראת ב' צבאות עליונים ותחתונים. העליונים לא פרים ורבים ולא מתים. התחתונים פרים ורבים ומתים, אם מהתחתונים אני אהי' פרה ורבה ואם מעליונים אני לא אמות. ועל זה השיב לה עלי ואמר לכי לשלום עפ"י מ"ש חז"ל בדוד לא נאמר בו מיתה לפי שהניח בן כמותו. ועוד אמרו חז"ל יתרו אמר למשה לך לשלום הי' חי. דוד אמר לאבשלום לך בשלום הלך ומת. לכן השיבה