אהבת עולם רסד

פרנסתו כדי שיתפלל עליו

אבי עפ"י דבריך הטובים אני מבין מ"ש חז"ל קשים מזונותיו של אדם כקריעת י"ס. שמלבד שלילת הדמיון והיחוס אשר בין מזונות לקריעת י"ס הנה עוד יקשו עלי דבריהם יותר מקריעת י"ס. שאיך שייך לומר על בורא שמים וארץ מאפס המוחלט. שיהי' נמצא דבר שהוא קשה לפניו. ולפי דבריך יובן שהנה אמרו חז"ל ע"פ וישב הים לאיתנו תנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע לפני ישראל. ולפ"ז כאשר הגיע הזמן צאת ישראל ממצרים ורדיפת פרעה אחריהם על הים. הי' ראוי שתיכף ומיד יקרע הים ויהי' קרוע ועומד וממתין עד יבואו ישראל לתוכו. כי כן הי' התנאי. אבל לא כן עשה ה'. אלא מקודם ויצעקו בני ישראל אל ה'. והכל על כוונה א' שהקב"ה רצה שיתפללו. וז"ש קשים מזונותיו של אדם ר"ל מה שתראה לפעמים שיקשה על האדם שיגיע אל מזונותיו. אעפ"י שמזונותיו כבר קצובות לו מר"ה. אל תתמה על החפץ ודע שטעמו של דבר הוא כקריעת י"ס. שהי' תנאי בתחלת מעשה בראשית ואפ"ה לא נקרע עד שהתפללו. מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן כנ"ל

בני יפה אמרת ומצאתי סעד לדבריך אמרו חז"ל קשה לזווגן כקריעת י"ס. עפ"י מ"ש חז"ל מ' יום קודם יצירת הולד מכריזין בת פלוני לפלוני. ועם כל זה לפעמים יקשה על האדם שימצא זיווגו עד שיתפלל עליו. כמ"ש חז"ל ע"פ על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא זו אשה. והטעם הוא כקריעת י"ס כנ"ל. ובזה נשלם הדרוש הא': דרוש ב'

אבי בדרוש הקודם יצא לנו דעת חז"ל שגם הדבר אשר נגזר מאת ה' על האדם לפעמים מעכב הוא ית' את הדבר כדי שיתפלל האדם עליו. הודיעני על מה עשה ה' ככה למנוע הטוב מבעליו בהיות לאל ידו ורצונו לעשותו ומה שאמרו כדי שיתפלל נעלמה ממני תכלית הכונה. כי גם אדם ילוד אשה, ראוי לו שיתן לבני ביתו לחם חקם מבלי שישמור עת ובואו ויחננו לו. אף כי הבורא ב"ה הזן המפרנס המכלכל הרחמן כמ"ש ורחמיו על כל מעשיו

בני שאלה גדולה שאלת אבל שאלתך היא תשובתך. כי בעבור זה שרחמיו על מעשיו לכן ימנע ממנו את חובו כדי שיתפלל עליו. והענין הוא שהנה תכלית בריאת האדם היה לזכותו בכדי שיכיר את בוראו. והנה אין דרך ומבוא אל האדם שיכיר את בוראו מצד מהותו ועצמותו. לכן ימנע ממנו לפעמי' הטוב ההכרחי אליו. כדי שיתפלל אל ה' וישיג את הטוב ההוא ע"י תפלתו. ובזה יכיר את בוראו וישבחהו. וזאת לא זולת היתה הכונה לו ית' במאמרם שהבאתי בדרוש הקודם שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע ולא צמחו עד שבא אד"הר והתפלל וירדו גשמים. שבתחלת בריאת האדם חשב ה' מחשבות לזכותו בטרם. העשותו. סבב את הדבר שתהי' התפלה ראשית עבודתו. לכן מנע ממנו דבר הכרחי אליו אשר לא יתקיים זולתו והוא הגשם. והוכרח להתפלל אל ה' וירדו גשמים ועי"ז הכיר את בוראו

אבי אם כל עיקר תכלית התפלה היא רק כדי שיכיר את בוראו. הנה היא אך למותר ואין זו תפלת חיבה. כי הפלוסופים אשר לא ידעו ענין התפלה גם המה מכירים את בוראם מצד פעולותיו ע"י מופתים עיוניים. הנביא מכריז ואומר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. א"כ כל ענין התפלה משנה שאינה צריכה היא: