אהבת עולם רסג

אמר ויתפלל בעדך וחי' כדי להגדילו כנ"ל. נמצא שהצדיקים אינם משנים רצון הבורא בתפלתם כי גם הגזרה לא היתה באמת רק כדי שיתפללו הצדיקים. לזה אמרו חז"ל תפלתן של צדיקים דוקא. כי תפלת רשעים הנה כבר אמרתי לך למעלה שהשנוי בא מצד המקבל ושב ע"י תפלתו ורפא לו. אמנם תפלת הצדיקים עפ"י רוב היא על אחרים. והנה האחרים אין עושים תשובה ואפילו הכי מתרפאים ע"י תפלת הצדיקים. ולכאורה ידמה שהוא שנוי רצון אצלו ית'. לכן המשיל את תפלתן לעתר שבאמת אינו משנה את הדבר. אבל הרואה את התבואה מונחת בגורן במקום אחר ממה שנחה מקדם. הנה יחשוב וידמה שהיא תבואה אחרת. כן הדבר בתפלת הצדיקי'. שהרואה לאחר תפלת הצדיק שבטלה הגזרה. יחשוב שהוא שנוי רצון אצלו ית' ובאמת אינו כן רק כדי להגדיל את הצדיק כנ"ל. וז"ש חז"ל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים. לא אמרו יעשה תשובה תפלה וצדקה שמעבירין רוע הגזרה. כי חז"ל רצו ליתן רפואה בדוקה. ואולי החולי הזה כדי להגדיל צדיק אחד ומה יועילו כל מעשיו. לזה אמרו שילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים

אבי מה נעמו דבריך הטובים. אולם מצאתי לחז"ל דרך אחרת בענין זה. אמרו ז"ל מ"מ אבותינו עקרי' מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. ואמרו ז"ל רבי אסי רמי כתיב ותוצא הארץ דשא בתלתא בשבתא וכתיב וכל שיח השדה טרם יהי' בארץ במעלי דשבתא מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע ולא צמחו עד שבא אדה"ר והתפלל עליהם וירדו גשמים ללמדך שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. הורו לנו חז"ל דעתם שכאשר תראה אדם שע"י תפלתו הגיע אל טוב מה שלא הגיע אליו טרם התפלל עליו. אל תאמר שמתחלה לא הי' רצון השם לתת הטוב ההוא לאיש ההוא אלא שלאחר התפלה נשתנה רצונו. חלילה לך לחשוב כן כי לא אדם הוא להנחם. אבל תאמר שבאמת גם קודם התפלה הי' טוב בעיני ה' לברך את האיש ההוא עם הטוב ההוא. אולם בכונה רצוי' מנע ועיכב הוא ית' הטוב ההוא מן האדם כדי שיתפלל עליו וישיגהו ע"י תפלתו. נמצא שלא נשתנה הוא ית' ע"י התפלה. ובזה מיושב הספק של מהר"י אלבו

בני יפה אמרת שזו היא דעת חז"ל. ובזה יתישב לך עוד ספק א' אשר צווחו בו קמאי. והוא למה קבעו לנו אנשי כנסת הגדילה להתפלל על פרנסה בכל ימות השנה. הרי אמרו חז"ל מזונותיו של אדם קצובות לו מר"ה והרי זו תפלת שוא. ובגמ' אמרו בענין זה כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כר' יוסי. אולם לפי דעת חז"ל אשר מצאת יובנו הדברים. אך נקדים מ"ש חז"ל והביאו רש"י פ' בראשית ע"פ ויאמר אלהים יהי מאורות וז"ל. מיום הראשון נבראו וברביעי צוה עליהם להתלות ברקיע וכן כל תולדות שמים וארץ נבראו ביום ראשון וכל א' וא' נקבע ביום שנגזר עליו הוא שכתוב את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותי' ע"כ. הרי לפניך שהדשאים ג"כ נבראו ביום הראשון כמו כל מעשי בראשית. והוקבעו לצמוח ביום הג'. וכשבא יום הג' לא נתנם ה' לצמוח עד שבא אדה"ר והתפלל עליהם וירדו גשמים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתו של אדם. הנה כן הדבר הזה בר"ה מזונותיו של אדם קצובות על כל ימות השנה. שיהי' לאדם לחם חקו דבר יום ביומו. ועם כל זאת לפעמים כאשר בא היום שהוקבע בו לחם חקו. השם ב"ה במכוון מונע ממנו