אהבת עולם רנט

עשרה למאה

אה"מ עשרה דרושים אלה הם מספר הנחמד עשרה למאה להרה"ג מהר"ר צבי הירש וואיידסליב זצ"ל ולהיות כי דבריו מתוקים מדבש אמרתי להעלותו על ספר הגם שנדפס כמה פעמים מצוה בחזר'ת להביאו לבית הדפוס כדי שיהיה מצוי ביד כל אדם וזכות הרב המחבר יגן עלינו אמן: הקדמה

אמר ראש החכמים. החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך. הורה ההבדל האמתי אשר בין החכם והכסיל. כי אין רצונו באמרו החכם. היודע כל החכמות. וכן אין רצונו באמרו הכסיל. שאינו יודע כלום מן החכמה. כי כבר יתכן שילמוד א' חכמה הרבה יותר מחברו. וחברו עם המעט אשר למד לחכם יחשב. והוא עם חכמה הרב' אשר למד לכסיל יחשב. כי החכמה האמתית היא שיכיר האדם את ערכו ולא ילך בגדולות ובנפלאות ממנו. והכסיל בהפכו. כמאמר החכם. החכם, בעיניו כסיל. החכם בעיניו, כסיל. ואמר אחר. החכם ואם רוח החכמה עליו שופעת. לא ילך בנפלאות ממנו רק עד מקום שידו מגעת. כי ידמה בעיניו שהוא עודנו חסר דעת. ותמיד יתן לנפשו מגרעת. כמאמר ד"ה ע"ה ואנכי תולעת. והכסיל. גם אם לא בינת אדם לו וכל רוח אין בקרבו. על אל אלים ידבר בסכלתו וגובה לבו. והנה מניעת השגת איזה דבר. יהי' לא' משני פנים. אם לעומק המושג או לקוצר המשיג. ע"כ מן הראוי שבטרם יתחיל האדם לעיין בפרטות איזה דבר. שיעיין בכללות הדבר ההוא אם הוא מהדברים אשר בכח שכל האנושי להשיגהו. כי אולי הוא מהדברים נמנעות ההשגה. כמו מהות הבורא ומה לפנים ומה לאחור והדומה להם. וכאשר ימצא את הדבר שהוא אפשרי ההשגה. הנה אחר זה ראוי שיעיין בראשו ומוחו ושכלו. כי אולי אין בכח שכלו להשיגהו אף אם הוא אפשרי ההשגה. הנה כן דרך החכם. לא כן הכסיל. כי לא די שאיננו מעיין בראשו ושכלו כי הוא חכם בעינו. אבל גם בהדבר עצמו אם הוא אפשרי ההשגה. גם בזה לא יתן עיניו. וידעת בני. שהדבר נמנע ההשגה בשם חשך יכונה. כמ"ש הרד"ק טעם ערב ובקר. ערב שנתערבב כל דבר. בקר מלשון לא יבקר בין טוב לרע. שבבקר יכול האדם לבקר ולהבדיל בין כל דבר. ונאמר על הבורא ב"ה ידע מה בחשוכא. ובלי ספק אין הכונה על החשך בלי אור. כי כבר נמצאים בהמות וחיות ועופות הרואות בחשך. ואין ראוי לשבח בזה את הבורא ב"ה. אמנם הכונה היא על דבר נמנע ההשגה. וז"ש החכם עיניו בראשו ר"ל לא די שיתן עיניו בהדבר אם הוא אפשרי ההשגה. אבל גם בראשו יתן עיניו כמדובר. והכסיל בחשך הולך ר"ל לא די שלא יתן עיניו בראשו כי הוא חכם בעיניו. אבל גם בחשך ילך ר"ל אף בדבר הנמנע ההשגה גם בזה ילך לכן הנני נותן שבח והודי' לאל ית' אשר שם חלקי בין החכמים. ואם לא למדתי חכמה הרבה. עכ"פ יודע אני מעוט ערכי. אשר אין בי כח לדבר דברים. ומה גם לחבר חבורים. אולם החכמים והגאונים בקהלות הקדושות שברוב מדינות אירופה. אשר בגודל ענותנותם הלכו לשמוע קולי בבואי אל הקודש. ובפרטות ק"ק ברלין עיר מלאה חכמים ונבונים. אשר החזיקוני יותר משתי שנים ושמעו ממני יותר מן מאה דרושי' המה פתוני שאחבר מחברת. היה למשמרת. את העם להורות. מיד ולדורות וקראתי שם החבור הזה עשרה למאה. כי המאה דרושים הנ"ל המה בכתובים אצלי.