אהבת עולם רמה

ומתקבצים כתות כתות יחד. בעניני מלכים ומלחמותיהם וכדומה ומוציאין את הלילות לבטלה באומרם שכונתם להעביר את השעה ומזה צריך לישן עד הצהרים או לפחות עד שיעבור זמן ק"ש בעונתה וכמה החמירו בזוה"ק מאן דלא קרי ק"ש בעונתה ומתפלל ביחיד אחת למעלה ושבע למטה ואין שם על לב כמה וכמה הפסיד משכר ר"ת צדי"ק הנז' והקב"ה ישתבח שמו נתן חכמה ובינה ודעת והשכל לאדם כדי שיבחר לו חלק הטוב והיפ"ה להשתדל לעבודת קונו ויכניע מעליו עצת יצה"ר באומרו לילי חורף הארוכות שיתאסף יחד עם אהוביו ומיודעיו כדי להעביר את השעה ומרעה לרעה יוצא עד שיחזור לביתו מלא וגדוש וכו' וכל מי שחננו ה' חכמה ובינה ודעת והשכל יחזיק מעליו עצת יצה"ר ויחשוב בדעתו כמה וכמה יפסיד מהשכר וכנגדו ב"מ אם ישמע לעצת יצה"ר והשטן יורד ומשטין ועולה ומקטרג. וביותר שאת אם הדבר נוגע לענין ממון חבירו ג"כ מעבירו ב"מ על לאו לא תעמוד על דם רעיך שהממון נקרא דמים ויש מי שממונו חביב עליו יותר מגופו וכו' זה שצותה התורה לא תעמוד על דם רעך וג' תיבות על דם רעך בחשבון המלוי כזה עין למד. דלת מם. ריש עין כף. עה"ת בגימט' שכונתך כדי להציל ממון מרעך בדק'. ואם כונתך להעביר את השעה אני ה' בוחן לבות וכליות וארז"ל איזהו עשיר זה השמח בחלקו וישראל נתכנו בשלש מדות בישנים רחמנים גומלי חסדים וכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים והתו' אמרה ואהבת לרעך כמוך אני ה' והוא עה"ת והכו' בגי' (מאמר התנא) יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. וארז"ל מה דעלך סני לחברך לא תעביד זה כלל גדול בתורה ודוק: רמזים

מדרש תמוה וז"ל אין מניחין תפילין אלא בשבת ע"כ. וכבר דשו ביה שלמים וכן רבים עי"ע הלא בספרתם. בחצריהם ובטירותם. (וע' לעיל דק"ג ע"א מ"ש ע"ז.) ואענה אף אני חלקי לענ"ד בס"ד בהקדים מ"ד בזוה"ק פ' במדבר וז"ל בשעתא דבר נש קאי בעי לדכאה גרמוי בקדמיתא. יקבל עלוי האי עול לפרסא עליה פרישו דמצוה: לבתר יתקשר קשורא דיחודא דאינון תפילין של ראש ושל יד. לבתר בשעתא דב"נ עאל לבי כנישתא ידכי גרמיה בקדמיתא בקרבנין במילולא דפומא. לבתר יקבל עליה האי עול לפרשא על רישיה פרישו דמצוה דשבחי דדוד מלכא. כגוונא דעובדא דפריש על רישיה פרישו דמצוה ולבתר צלותא דמיושב לקבל תפילין של יד וצלותא דמעומד לקבל תפילין של ראש. עובדא כגוונא דדיבורא. ודאי בעובדא ומילולא תליא מלתא וצלותא. ואי פגים עובדא מילולא לא אשכח אתר לשריא ביה. ואתפגים ההוא ב"נ לעילא ותתא ווי ליה לב"נ דפגים צלותיה. עליה כתיב גם כי תרבו תפלה אינני שומע דהא בעובדא ומלולא תליא מלתא. וכיון דב"נ עביד צלותיה כגוונא דא וקשיר קשורא דיחודא דאינון תפי' של ראש ושל יד אשתכח דעל ידיה מתברכן עלאין ותתאין עכ"ל. נמצא מזה אם דוקא תהיה תפלתו בכונת הלב אזי הקב"ה בעצמו מקבלה לא כן אם היא מן השפה ולחוץ אזי המלאך מקבלה וזה כיוונו רז"ל בכו' הפ' בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני מה אחריו ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר. ולכאורה יל"ד שאם ישראל אינם מתפללים בכונת הלב מה איכפת לחכמים שאומר הפסוק ואבדה חכמת חכמיו וכו'. אכן תי' הרב יהונתן מפראג ז"ל לפי הקדמה