אהבת עולם רלב

במרומים שמחים משמחים חסדים רבים מעשים. ביום הפורים מרבים במיני מתוקים חלב יין שרף רבים נוהגים. בימי הפורים שמחה רבה מאירה בעולם נותנת יניקות ממקור חוצבה. בימי הפורים חסדים רבים נמשכים מלמעלה בקריאת מגילה שמחה יתירה. ישראל ביישנים רחמנים מרבים חסדים ביום הפורים שולחין מנות נאים. יום הפורים רבו שמחות בשמים בארץ מהללין משבחין חסדיו נורא. מגילה ברוח הקודש נאמרה בשבע מצות שתקנו רבותינו חייבים ישראל. שלעתיד חגים מועדי' משתנים הפורים רב נהורי ישאר בחזקתו במנהגו. נוהגים ישראל בקריאת מגילה בזכר שם המן חובטין מנעלי רגליהם. שמחה נאה ביותר רב בהצלת ישראל מיד המן מורשע חציף. שכונתו היתה בהשמיד נין ישר' מהעולם רחמנא חזר מחשבתו בראשו. המן רשע בן מדתא חשב בדעתו יתלה מרדכי נין שאול. נתלה בעץ הוא ראשון בניו ממזרים חזירים מטמאים ימח שמם. המן רשע מנודה מחורם חציף בזוי בר נדה ימח שמו

באו"א משנכנס אדר מרבין בשמחה והוא בהקדים משפרז"ל על פסוק במגילה וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך וכו'. דרז"ל שגדולת המן ונשיאותו היתה שבעים יום ולא יותר כמספר כ"ן ואחר שבעים יום נפול יפול מאגרא רמא לבירא עמיקתא אפשר שזה רמזו רז"ל משנכנס אדר כלומר אותיות אד'ר בחלוף אותיות אי'ק בכ'ר אות אל"ף באות יו"ד אות דל"ת באות מ"ם אות רי"ש באות כ"ף הם בגי' שבעים. והוא כיון שעברו הע' יום ובטלו וימחה זכרון שמו מן העולם באותה שעה ישראל מרבין בשמחה. אותיות אד"ר במלואם אותיות שניות לי"ל בגי' שבעים לרמוז כנז"ל. עוד על פסוק אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי וינשאהו וכו'. דרז"ל גדולת המן על העץ. אפ' שזה רמז הכתוב אחר הדברים האלה גדל שאות דל"ת נתגדלה עד מאד והיא במילואה וצועקת והוא בגימטריא המן ובניו על העץ. באופן אחר שאותיות גד'ל נתגדלו במלואם כזה גימ"ל דל"ת למ"ד בגי' העץ נאה ויאה להמן ובניו כן יאבדו אויבי ה' ע"ה: יבמות

(ע"ו ע"ב) (למ"ק) אמר שאול אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער. שאל אי מפרץ אתי מלכא להוי. דתניא מלך פורץ גדר ואין מוחין בידו. ואי מזרח אתי חשיבא בעלמא ליהוי א"ל דואג עד שאתה שואל עליו אי מפרץ וכו' שאל אם מותר לבא בקהל דקא אתי מרות בעי לאכרוזי עליה דפסול. מיד עמשא חגר חרבו ואמר כך מקובל אני מב"ד של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית. והקשה מוהרש"א בחדושיו למה ליה למימר כך מקובל אני מב"ד של שמואל הול"ל כך מקובלני מב"ד של בועז שהיה שופט וראש סנהדרין ונשא את רות דכתיב ויקח עשרה אנשים מזקני העיר למדרש להו עמוני וכו' וע"ש מה שתירץ והוא דחוק. ותירץ הגאון ז"ל בהקדים תחילה מ"ש לדקדק בפסוקים והוא דכתיב סורה שבה פה פלוני אלמוני ויסר וישב ויאמר בועז חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי ועתה קנה לך נגד היושבים כי אין זולתך לגאול ואנכי אחריך ויאמר טוב אנכי אגאל ויאמר בועז ביום קנותך השדה קנית את אשת המת להקים שם המת על נחלתו ויאמר לא אוכל לגאול פן אשחית את נחלתי וכו'. והקושי בפסוקים אלו מבואר דלמה לא הזכיר בועז בתחלה לאשת המת ולא אמר לו כי אם