אהבת עולם רכח

ישירו תהלתם. מצות המילה ישנה לעולם. בשמחות רבות ימולו תנוקות= לשמונת ימים מימי הלידה. ישראל תדיר ראשית בכוריהם= לתשלום החודש מיד יפדו. בני ידידי תמיד רודפים= יחד לקיים מצות המילה. ישראל תמימים בשכר ראוים= ישלח להם מאוצרותיו המלאים. בשלש רגלים יעלו תמיד= לירושלים יהנו מזיו השכינה. ברוב רחמיך תחיש ישועתם. לישועתך ה' הם מצפים. ישלח להם משיח הגואל. מארבע הקצוות יקבצם לירושלים= המהוללה לבית מקדש ה'. מרחמיו יחזיר העטרה ליושנה. הכהנים לויים יעשו מלאכתם. הכהנים לעבודת מקדש ה'. הלויים ישוררו מנגינתם לאל. ישראל מביאים הקרבנות לבית המקדש לכהנים יהיו מקריבים. מצות המילה לישראל יחדיו. לשמונת ימים הילד מלים. לשמחת מילה יעשו הסעודה. יום משתה לכל הקהלה. מינים המשובחים לפניהם ישימו. הודאות לאל מרום יהללו. יין משובח לברכת המזון. הכוס מלא להגדול יתנו. מיני הפירות לפניהם יתנו. לאבי הבן מברכותיהם יברכו= יגדלהו לתורה היא מאירה. לומדי התורה מארכת ימיהם. המרבה ישיבה משיג לחכמה. התורה מילה למאזנים יחד. מצות המילה לא יערכנה. מרגליות לא יערכנה המטמוניות. לבן הנמול מאהבתם ינשקו. ישראל מצווים למול הילד. משיכרות הערלה ימהר לפריעה. ברי'ת מיל'ה במ"ק בגי' כ"ב היא כנגד כ"ב אותיות התורה. ברי"ת מיל'ה בגי' היא יסוד חזקו ואמצו לקיום העולם ודוק

ואפשר אם יראה בעמו"ר עפ"י כל האמור שטעם הגלות הוא בהק' משארז"ל אין מקבלים גרים לימות המשיח ודון מינה דוקא לימות המשיח אין מקבלים אבל עכשיו מקבלים. ואז"ל אחד מטעמי הגלות בכדי שיתוסף עליהם גרים. עוד אז"ל טעם הגלות בכדי לתקן הרפ"ח ניצוצות שנפלו בעמקי הקליפה ולהעלותם לקדושה זה הוא סיבת הגלות ודוק: עוד למעלת המילה

ידוע מה שארז"ל שקולה מילה ככל התורה כולה וגדולה יותר שעל התורה נכרתו עליה שלש בריתות ועל המילה י"ג בריתות ואלמלא שקבלו ישראל ברית בשר לא זכו לקבלת התורה שהיא ברית הלשון. עוד ארז"ל שבזכות המילה נקרע הים שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ואיזהו ברית שהיא נוהגת ביום ובלילה הוי אומר זו מילה ואותו חק ששמתי לשמים ולארץ והתניתי עמהם לשנות הטבע לעת הצורך ולקרוע הים לפני ישראל ואמרו בזוה"ק פ' לך לך דף רצ"ה כל מאן דקריב בריה לקרבנא דא כאילו הקריב כל קרבנין דעלמא לגבי קוב"ה וכאילו בני מדבחא שלימתא קמיה. עוד אמרו במדרש גדולה מילה שניתנה לשמונה שהרי כל השבטים נמולו לשמונה עכ"ל והוא תמוה. ויובן דידוע שיש שני טעמים דהמילה לשמונה ט"א כדי שלא יהיו אביו ואמו עצבים וכל העם שמחים. ט"ב משום דדומה לקרבן דכתיב ביה ומיום השמני והלאה ירצה. ונ"מ בין שני הטעמים דלטעם משום דדומה לקרבן א"כ זה מורה חשיבות ומצוה שדומה לקרבן: וט"ב אין זה חשיבות המצוה רק חסה התורה על אביו ואמו שלא יהיו עצבים. ועפי"ז אתי שפיר פירוש המדרש גדולה מילה שנתנה לשמונה גדולה דיקא שיש חשיבות, ניתנה לשמונה שדומה לקרבן וכ"ת דלמא כטעם השני ואין זה חשיבות. ולז"א הרי כל השבטים נמולו לשמונה. ואמרו בגמרא דתאומה נולדה עם כל שבט ושבט. והרי אמה טמאה לידה מצד הנקבה שילדה אלא ודאי הטעם שנתנה