אהבת עולם רכג

דמטרם כל אודיע אותך דבר כולל הצלחתך וטובתך דעלך סני מי שהוא שונא לך ואורב לך. לחברך לא תעביד לא תעשה אותו אליך כאח וחבר ואחר זה בנקל יהיה לך הכל ודוק רבני אשכנז ז"ל: ועפי"ז יבא על נכון פסוק מה לך נרדם קום קרא אל אלהיך והוא במ"ש חכמי המחקר כי צרה הבאה לאדם ויש מקום לימלט ממנה לא ינום ולא ישן מרוב צערו בכדי שיחשוב כיצד יעשה אך כשלא תהיה תקומה לצרה אז תבא לו תרדימה. וישראל שאינם תחת המזל והתפלה והצעקה מועילים לא תבא תרדימה כי כל צרה יש לה תרופה בתפלה ובתשובה ובמעשים טובים. וז"ש מה לך יהוד'י נרדם כי אינך תחת המזל ובך לא שייך תרדימה קום קר אל אלהיך והתפלה והצעקה מבטלין הגזירה ודוק הרב ב"ש ז"ל

(פ"ח ע"ב) כשעלה משה למרום לקבל התורה אמרו מלה"ש לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו אמ"ל לקבל התורה בא. אמרו לפניו רבש"ע חמדה גנוזה יש לך מששת ימי בראשית תתקע"ד דורות ואתה מבקש ליתנה לישראל מה אנוש כי תזכרנו וכו' אמ"ל הקב"ה למשה החזר להם תשובה. אמ"ל מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמ"ל אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה וכו' אמ"ל כתוב בתורה אני ה' אשר הוצאתיך מארץ מצרים כלום למצרים ירדתם. לפרעה נשתעבדתם תורה למה תהא לכם. שוב מה כתיב בה לא יהיה לך אלהים אחרים ע"פ ע"ז יש ביניכם יצה"ר יש ביניכם וכו' מיד פתחו ואמרו ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ ואילו תנה הודך בשמים לא כתיב וכו' עכ"ל עי"ש

והנה ל' הש"ס הנז' יתמה כל חוז'ה בי כי איך נעלם מהם דברי משה כי מה שייך להם קיום התורה הגשמית ומה היא השאלה מתחילה. והתשובה מה לילוד אשה בינינו וכי לא ידעו שבא לקבל התורה. ומה דייקו אם היא חמדה גנוזה או"ל. אבל הענין נראה כי באמת עבודת ה' שלנו לקבל התו' בכללים ופרטים היותנו בגדר הגשם והבחירה אל עבודת מלאכי מעלה אינו שייך כמאמר משה ע"ה בקיום התורה שלנו רק עבודתם לשליחות המקום כדכתיב ברכו ה' מלאכיו וכל עושי רצונו. וא"כ מלה"ש ידעו כי התו' שייך לבני אדם. אבל הם יהיו שלוחים לכך ליתנה לבני אדם כי זה הוא חלק עבודתם בשמים ממעל להיותם שלוחים למקום וזה הוא עבודתם ולכך בראותם שמשה עלה וחשבו שהוא יהיה שליח להוליך התו' מהקב"ה לישראל. טענו כי משה נוגע בשלהם ולהם שייך השליחות ולמשה קיום התורה היותו בני אדם בעל בחירה. ובזה יקנה שלימות. אבל הם יקנו שלימותם בשליחותם. וע"ז השיב הקב"ה לקבל התורה בא לא הוא השליח רק הוא מקבלה בעצמו ומידו לידו נתנה לשמור ולעשות כי הוא עיקר המקבלה. כמאמר הגמרא לא ניתנה תורה אלא למשה ואין כאן שליחות כלל. ועל זה חזרו לטעון כי כבר אמרו מלך שנותן מתנה לעבדו מתנה פחותה למען תהיה נחשבת ליקר ומעלה נותנה על ידו ובעצמו. וא"כ אעפ"י שהדבר הניתן בעצמותו אין כ"כ מעלה מ"מ לרוב מעלתו שהגיע לו מיד המלך בעצמו ליקרת הנותן דבר קטן לדבר גדול יחשב כי המלך חפץ ביקרו. אבל אם נותן המלך דבר יקר ונחמד אין המלך מקפיד ליתנו מידו ממש יען כי הדבר בעצמותו חשוב ונשגב. והוא הדבר שטענו מלה"ש אילו התורה בעצמותה אינה יקרה ונחמדה אזי ראוי לך ליתנה