אהבת עולם כב

נחלתו. לתת בני ישראל תורה נעימה. דכ' בהוציאך את העם וכו' גם מכח שנתן הקב"ה התו' ליש' ולא למלאכים עם כי טענו בדינא דבר מצרא כידוע עכ"ז לא נתנה להם כ"א ליש' עם נחלתו דלגבי בן ליכא דינא דבר מצרא כידוע. ומכאן נבין ונדון דאית לן דין בנים וז"ש תבלי"ן ר"ת יתברך לעד תורה בסיני נתן. נורא תהלות לעם ישראל בחר. תורה לישראל בעדות ה' נאמנה. תורה יקרה בסיני לישראל נתנה. תורה לעמו ישראל בשבת נתנה. תורה ישראל נקראו בנים למקום. כמש"ל עי"ש

גם מענין תחיית המתים מוכח דאית לן דין בנים כדכתיב כה אמר ה"א בפתחי את קברותיכם עמי והעליתי אתכם וכו' (יחזקאל ל"ד) ומאחר דכביכול כהן הוא כיצד ח"ו מטמא כידוע אלא ודאי מוכח דאית לן דין בנים אב מטמא לבנו וזהו תבלי"ן ר"ת בטל תחיה לישראל יחזיר נשמה. נשמות ישראל בתחיה להם תקוה. בעת תחיה לפגרים יחזיר נשמה. לעת תחיה נשמות בגוף ישובון. בעת תחיה לא ידח נדח. בעגלא תקבץ נדחי ישראל לאדמתם. בני ישראל תחזיר להם נשמותיהם. תחיה ישראל נקראו בנים למקום

גם מכח הצדקה נפיק לן דין בנים כמ"ש בש"ס שאל אותו מין לרע"ק אם הקב"ה אוהב את העניים למה אינו מפרנסן וה"ז דומה למלך שכעס על עבדו וכו' והשיב לו רע"ק דאדרבא אנן בדידן אית לן דין בנים וה"ז דומה משל למלך שכעס על בנו וכו' כידוע וז"ש תבלי"ן ר"ת בעין יפה נתון תתן לכל. נותן לבעלי תורה יושב בצילה דכתיב כי בצל החכמה בצל הכסף. ואמרו רז"ל נתון תתן אפילו ק' פעמים

גם מצינו מכח שירדה שכינה עם יוסף למצרים כדכתיב ויוסף הורד מצרימ"ה גי' שכינ"ה מוכח דאית לן דין בנים דאיך ירדה השכינה למצרים ארץ מלאה גילולים אלא ודאי בשביל יוסף שנקרא בן למקום וזהו ר"ת תבלין יוסף תחילה לישמעאלים בכסף נמכר. בסוף למצרים ירדוהו נקבה תסובבנהו. (היא אשתו של פוטיפר) בטח לשמו יתברך נורא תהלות. לעושה נפלאות בחמלתך יצה"ר תכניעהו. יוסף לסיבת תוקפו נתגדל במצרים תבונה יעץ למלך במצרים נתנוהו. דכתיב אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי. נמצינו למדין מכל האמור לעיל דמכמה דברים מוכח דישראל אית להם דין בנים למקום הרמוזים במלת תבלי"ן אות ת' ר"ת תורה תפילין תשובה תחיה. אות יו"ד יוסף יציאת מצרים. אות נ' נדבה שהיא הצדקה כנז"ל. אות ל"ב ר"ת לדון בדיינים דמכל הני מוכח דאית לן דין בנים כנז' וק"ל

וידוע מ"ש רז"ל כשחלק הקב"ה את העולמות בחר לחלקו ישראל דכתיב כי חלק ה' עמו ישראל חבל נחלתו. ונתן אוה"ע לשרים וזהו תבלי"ן ר"ת בני ישראל לחלקו נטלם תחילה. אבל לאוה"ע תבלי"ן ר"ת בשביל תערובת יחד לשרים נתנם: ענין ר"ה ויו"כ בר"ת תבלי"ן

בחדש תשרי ימים נוראים לשבים. בעשור לחדש תשרי יום נורא. שהוא יוה"כ. תפלות בדמעות יכולים לברר ניצוצות. לקדושת ימים נוראים תתבודד במסתרי'. להקריב תמידין בכל יום ניחוחים. תמיד בבוקר לערב יהיו נקרבים. לימוד תורה יחשב במקום ניחוחים. בחברת נשים יחד לא תשב. לא תביט ביופים נויים יסרח. גם בבא אדם שונא ליקח ממך עצה אל תפתהו. וזהו תבל"ין ר"ת להיות יחשבך בשונא תנקום נקמתו. לא תשנאהו בדרך יפה נחהו. בעצה נכונה ישרה לא תאחר. במשנאיך לא תמעול יעשה נגדך. נכרים ישמע' בהם אל תתערב. לבני ידידך בעגלא תשלח נביאך. נורא לישראל בן ישי תצמיח. תגאל לעמך