אהבת עולם קפב

מושבה ונאבדה והיה האיש ההוא דואג עליה על שהיתה קבועה בחוזק ונאבדה ולימים נפל עוד אבן אחרת וכן השלישית והנה בעל הטבעת הלך לדרוש ולחקור מה הוא זה שהאבנים נופלות ואפילו שהם קבועות בטוב והלך אצל בקי ומבין ושאל אותו ואמר לו מחמת שהאבנים אלו צריך שיהיה מקום מושבם בכסף ולא בזהב. ובכסף הם קיימים כך היא סגולתם וכן עשה ונתקיימו. הנמשל הוא ידוע שזהב הוא מדה"ד כדכתיב מצפון זהב יאתה ומצפון תפתח הרעה וכסף הוא רחמים. לכן בעת שהיה רחמים בעולם היה קיום לעולם כאבנים הטובות אלו הצדיקים אשר הם יושבים בתקפם וגבורתם ולא נפלו ועכשיו שמה"ד מתוחה לכן אין מקום לאבנים טובות קיום והם נופלות ולז"א הכתוב ואנשי חסד נאספים באין מבין דייקא והם נופלים. ר"ל ע"ז צריך להיות בקי ומבין שמפני הרעה נאסף הצדיק היינו מפני הרעה הבאה מן הצפון אשר שם הזהב הוא מדת הדין אינו סובל הצדיקים וצריכים אנו לילך אצל הצורף שהוא הקב"ה דמצרף אותנו ולהשיב אותנו שיהיה הזהב קונה את הכסף שיהפך מדה"ד למדה"ר ולבכות על האבנים שכבר נפלו. ודוק

(למ"ק) באו"א הצדיק אבד ואין איש שם על לב וכו' והוא בהקדים משל לחולה שנפל למשכב ג' ימים ראשונים הקיזו לו דם בוורידין של ראשו ושל זרועותיו ואחר כל ההקזות ועדיין לא נשתקע האש ומצפים עד יום ה"א או יום ז' שהוא עת הזיעה ועוד החולשה מתגברת עליו ורואים בו סימני מיתה וקרוביו בוכים עליו כי אינם יודעין מה יהיה בסופו והרבה בני אדם באים לבקרו ורואים שהוא נודד ממקום למקום זה אומר מכח שרוצה להזיע ואחר אומר זה סימני מיתה ושלחו אחרי רופא מומחה וכשבא הרופא שאל אם הקיזו לו דם והשיבו שהקיזו על ראשו ועל זרועותיו ושאל הרופא אם יש דם מן ההקזה והביאו לפניו והנה הוא נקרש ושפך הרופא מים חמים לתוך הדם עד שנתמסמס ושפך הרבה מים עד שלא נראה צורת דם ואז הבין הרופא שזה החולה יקום ולא ימות באומרו שאם היתה חולשה כ"כ לא היה מתמסמס הדם עד שלא יוכר מראהו וצוה לשומרו באותו הלילה שיכסוהו ולו יחם עד שיזיע שאם לא יזיע ימות. הנמשל אנו עם בני ישראל נקראים חולים כל ראש לחלי וכל לבב דוי ובפרט בעתים הללו ובעוה"ר הקזת הדם היא מיתת הצדיק כמובא בזוה"ק בפ' פינחס ובר"מ שם ובעוה"ר בימים האלו אנשי חסד נאספים והרבה תשב"ר ואין מבין ודם ההקזה אינו מכשיר אותנו עד שניתן לבנו לשוב לבכות על דמן והרופא נאמן הוא הקב"ה ולשפוך עליהם מים חיים הם הדמעות עד שלא יוכר הדם מרוב הדמעות ואז מתכפר. וזה מרומז במתניתין דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם חייב לכסות נתערב ביין רואין אותו כאילו הוא מים. ר"ל דם הוא דמן של צדיקים אם נתערב במים שהספידו אותן ובכו עליהן. אם לא בכו עליהן בכדי שיתכפר ויש בו עוד מראה דם חייב לכסות ר"ל צריך להרבות עוד בכיה שלא יהיה ניכר האדמימות. נתערב ביין שהם ד"ת כד"א כי טובים דודיך מיין רואין אותו כאלו הוא מים כי דברי תורה חשובים כאלו הם דם דמעות וכאשר אנו נותנים מהם חמין על הדם ומתמסמס זה סימן טוב שירפא אותנו האלו"ת ואנו ממתינין עד יום ה' הוא חודש אב או זי'ן הוא חודש תשרי שתבא הזיעה אז יוצא לאור משפטינו קדוש. ואולם צריכין שלא לקרר את עצמינו מן המצות כי אם לחמם. דהיינו באש התענית ובמצות וד"ת לה' שיקבל דם הזבחים