אהבת עולם קפ

מן הקודם וזה אמר דוד גם את הארי גם הדוב היינו ארי קודם ולמה ודאי להראות לו שגם את הפלשתי הזה יהיה כאחד מהם גרוע מכלם ודוק רבני אשכנז ז"ל: מלכים

א'

(א' ו') (למ"ק) ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית. הקשו רבני אשכנז דאחר האמת איך דוד המע"ה לא הוכיחו לאדוניהו כלל. ותירצו עפ"י מאי דקי"ל מה שצריך להוכיח לאחר צריך באופן שלא יהיה לו שום תירוץ לא כן הכא גבי אדוניהו ודהמע"ה דאדוניהו היה בן יפ"ת כנודע וידוע דמיפ"ת נולד בן סו"מ לזאת לא עצבו אביו מימיו כלומ' שלא הוכיחו והטעם שהיה משיב לו אדוניהו מדוע ככה עשית ואתה גרמת לי ודוק מרבני אשכנז ז"ל

(י"ז י"ח) (למ"ק) מה לי ולך באת אלי להזכיר עוני ולהמית את בני. ויל"ד דתי' לי ולך אין לו מובן ויובן עפ"י מ"ש רז"ל דאם עושין נס לאדם מפשפשין בזכיותיו ויכול לבא לידי סכנה כמ"ש בגמרא דר' אבין חזי למלאכים דמלו לארבא חלא ומכרו ממנה קמח וכו' והנה אירע עם הצרפית שהיה לה. מעט קמח בכד ואכלנו ומתנו ואליהו צוה לה שתתן לו בתחלה עוגה והשאר תאכלנו היא ובנה נמצא העוגה שאכל אליהו היתה מן הקמח שהיה בכד אבל מה שאכלה האשה ובנה היה ממעשה נסים ולזה בן מות בנה שנהנו ממעשה נסים. ולזה אמרה לו לאליהו: מה לי ולך מה זה שאמרת. לי בתחלה ולך באחרונה עד שנהנתי ממעשה נסים והיה לי המאורע הזה ודוק רבני אשכנז ז"ל: מלכים ב'

(ד') (למ"ק) ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים. והנה הקושי מבואר דתיבת לאמר מיותרת וגם מ"ש שני ילדי דמשמע שאם היה לוקח אחד לא איכפת. ותירץ הגאון דהאשה הזאת היתה אשת עובדיה כידוע ועובדיה לוה בריבית אצל יורם בן אחאב להחיות מאה נביאים וכשמת עובדיה לקח יורם את שני בניו אלא דקשה הא יורם היה מלך ועבד מלך מלך הוא וא"כ למה צעקה ונתפחדה כל כך. אלא יובן דהאשה הזאת ראתה שיורם היה מושל ומקשיב על דבר שקר וכו' ונתפחדה שמא אם בניה ילמדו ממנו ללכת בדרכיו ויהיו כמוהו. וידוע במי שאינו מניח בן צדיק נקרא מת כמו שמצינו בדוד דכתיב כי שכב דוד וביואב כ' כי מת יואב והטעם שלא הניח בן כמותו ונמצא עובדיה ג"כ כשיהיו בניו רשעים יקרא מת לזה צעקה אל אלישע. תיבת לאמר כלומר כל העולם יאמרו עבדך אישי מת והטעם דהנושה בא לקחת את שני ילדי ונמצא שניהם יהיו רשעים ולא ישאר אפי' אחד ממלא מקומו דאם היה לוקח אחד ומניח אחד היה השני ממלא מקומו לא כן עתה ודוק. רבני אשכנז ז"ל: ישעיה

(ב' י"ב) (למ"ק) כי הנה יום לה' על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל. והדקדוק מבואר דשפל מאי עבידתיה. ויובן עפ"י מ"ש רז"ל בענין הגאוה שהיא קשה מכל העבירות אשר בזה פי' הראשונים ז"ל על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו שידוע שכ"ב אותיות התורה לא יש בכל אות כי אם שלשה אותיות זולת אות גימל שיש בה ד' אותיות והיא מרמזת לגאוה. ועוד ר"ת גימ"ל ה' מ'לך ג'אות ל'בש. ע'ון מ"ש בקמא