אהבת עולם קעח

תוכל לו כי נפול תפול לפניו הם מאמרים סותרים. כי לא תוכל לו הוא המובן אתה לא תוכל לו והוא לא יכול אליך. מה שאין כן המובן כי נפול תפול לפניו. ה' מ"ש עודם מדברים עמו וכו' ויבהילו וכו' הנה כל הספור של הבהלה והפחזות הזה אינו מן הצורך לעיקר הנס כי כבר יתכן הנס של ימי הפורים האלו גם אם לא היו מבהילים להביא את המן על שעה חדא. אולם גם אם היו בוששים יום או יומים היה ג"כ שיתכן הנס. אולם דע כי ההנחה הזאת שישראל הם רחמנים בטבעם ובמדה הזאת הם נפלאים ונבדלים מכל העם אשר על פני האדמה. דבר זה נודע ונתפרסם לא בלבד ביהודה ובישראל. אבל גם כל האומות יכירו וידעו כי מדת הרחמנות דבוקה בישראל. כמ"ש אצל בן הדד (מלכים א' כ' כ"ט) כאשר הכו בני ישראל אותו מאה אלף רגלי ביום אחד. ועל הנותרים נפלה החומה ל עשרים ושבעה אלף איש. והוא בן הדד נס ויבוא א העיר חדר בחדר. ויאמרו אליו עבדיו הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשינו ונצא אל מלך ישראל אולי יחיה את נפשך. ויחגרו שקים במתניהם וחבלים בראשיהם ויבואו אל מלך ישראל ויאמרו עבדך בן הדד אמר תחי נא נפשי ויאמר העודנו חי אחי הוא. הרי שאנשי בן הדד שהיו מן האומות ובנו יסוד על ההנחה הזאת שמלך ישראל ימלא רחמים על בן הדד ובאמת הועילה תחבולתן כמ"ש שם שהעלהו על המרכבה והשיב לו הערים אשר לקח אביו. וכן היה המעשה בשאול ואגג. נאמר שם ויחמול שאול והעם על אגג. והנה המן היה מזרע אגג ומרדכי היה מזרע שאול. הקדמה שנית שבעמלק נאמר אשר קרך בדרך ר"ל שהעיקר מה שכעס הוא ית' על עמלק יותר מעל כל האומות שנלחמו עם ישראל עפ"י מ"ש חז"ל גדול המחטיאו יותר מן ההורגו שזה. הורג את הגוף והמחטיאו הורג את הנפש וכמו כן כל האומות שבאו להלחם בישראל לא באו רק להרוג הגופות אבל עמלק בא להחטיאם ולפתותם שיכפרו בהשגחה ונסים ולכן בא אחר יציאת מצרים וקריעת י"ס. ובזה הורה שכופר בכל הנסים ואומר כי הכל מקרה הוא משא"כ כל האומות היו מאמינים בנסים לכן היו יראים לבא להלחם עם ישראל כמ"ש חז"ל משל לאמבטי רותחת וכו' ואמר שמעו עמים ירגזון וכו' ואין לך שנאוי ומתועב לפניו יתברך יותר ממי שכופר בהשגחתו ואומר על הכל מקרה הוא כמ"ש בתוכחה ואם תלכו עמי קרי וז"ש אשר קר'ך בדרך ר"ל שדעתו היה ללמד את בני ישראל מקרה הוא. והנה המן הרשע הזה היה שורש צפע נחש מזרע אגג ומזרע עמלק והיה ג"כ כופר בהשגחה ואעפ"י שראה את מעשה הנס של בלילה ההוא נדדה שנת המלך וכו' ושהוא היה מנהיג את מרדכי ומכריז לפניו ככה יעשה לאיש וכו' הוא ברוע לבבו לא אמר שזה הוא תחלת מפלתו לפני מרדכי. אבל אמר מקרה הוא שקראו לפני המלך מעשה בגתן ותרש שהיה זכות על מרדכי ולכן עשה לו המלך את כל הכבוד הזה. ומעתה איבד מרדכי כל הזכות אשר לו אצל המלך והוא יחזור לענינו הראשון לאמר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו והא ראיה שכן היה דעת המן שהרי לא צוה להפיל העץ וז"ש ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו את כל אשר קרה'ו דייקא שאמר מקרה הוא כנז"ל. אמנם החכמים הבינו שדבר זה אינו במקרה אבל הוא תחלת מפלתו לפני מרדכי. לכן אמרו אליו שמע נא המן לעצתינו. הנה אין עצה ואין תבונה אליך נגד מרדכי