אהבת עולם קעד

עד סוף השירה עד שאמר ראו עתה וכו' ויובן דמצינו במספר הכתובים של משנה תו' הם תתקנ"ה פסוקים והמה כנגד תתקנ"ה רקיעים ובזה הפסוק של ראו הוא תת"ק פסוקים וכתבו המקובלים ז"ל שמלאך מ"ט שר הפנים עולה עד תת"ק רקיעים אבל נ"ה רקיעים אינו יכול לעלות לכן אמר הכתוב ה"ן לה' אלהיך וכו' לכן כשהגיע משה רע"ה לפסוק ראו עתה וכו' ובזה הפסוק נשלם התת"ק פסוקים ואז משם לא יוכל לעלות אפי' מ"ט שר הפנים לכן אמר ראו עתה וכו' ודוקא אני אני הוא. רבני אשכנז ז"ל: פרשת וזאת הברכה

(למ"ק) וימת שם משה עבד ה' אמרו בילקוט ר' אליעזר אומר בת קול יוצאת בתוך המחנה י"ב מיל והיתה מכרזת ואומרת משה מת. יל"ד דלמה הוצרך לבת קול מאחר דקרא קא צווח וימת שם משה. עוד אומרם בתוך המחנה מאי נ"מ אם בתוך המחנה או חוץ למחנה. ויובן עפ"י מ"ש הריב"ש ז"ל סי' קמ"ט על מי שנתעלם בעלה ובא עד אחד והעיד ולא היה בעדותו עדות מספקת להתירה ושמעה אשתו וקראה למקוננות לספוד לבעלה ושלח הרב למחות בידה דכל עדות שאינה כדאית להתירה אסור לעשות לו הספד כדי שלא יתירו את אשתו. וכן פסק מרן ז"ל באהע"ז סי' י"ז. עו"נ הא דתנן משיאין את האשה ע"פ ב"ק ומעשה באיש אחד שעלה לראש ההר ואמר איש פ' ממקום פ' מת הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו. ופריך וניחוש דילמא שד הוא. ומסיק דחזו ליה בבואה דבבואה. ושד בבואה דבבואה לית ליה. וכתבו התו' דאמרו בירוש' הדא דתימא בשדה אבל בעיר לא. דבישוב לא שכיחי מזיקים ולא ניחוש לשד. ובכן נבואה דנחזי אנן בנדון מרע"ה היה עולה על הדעת דאסור לסופדו מאחר שאין לנו עדות ברורה על מיתתו כדכתיב ולא ידע איש את קבורתו וכל שאין עדות כדאית להתיר את אשתו אסור לסופדו כמ"ש הריב"ש ז"ל. כי ע"כ הוצרך לצאת הבת קול ולומר משה מת דהרי קיימא לן דמשיאין ע"פ ב"ק וכיון דיש בו כדאי להתיר את אשתו בוכין ומתאבלים עליו ומשום דלא תימא דניחוש דילמא אכתי שד הוא כדפריך בגמרא לז"א בתוך המחנה מקום דיש בו ישוב דלא שכיחי מזיקין משם הר' דרכי הים ז"ל: קהלת

(ז' ג') (למ"ק) טוב כעס משחוק כי ברוע פנים ייטב לב. קשה איך שלמה הע"ה אומר שהכעס טוב והלא ארז"ל כל אדם שהוא כועס כל מיני גהינם שולטין בו. ועוד איך סותר את דבריו שאמר וכעס בחיק כסילים ינוח. ועוד מ"ש כי ברוע פנים ייטב לב והדבר הוא בהיפך בחוש הראות אלא שזה שאמר שהע"ה על אדוניהו אחיו כשכנס חמשים איש ובקש למלוך בחיי אביו ויצא לתרבות רעה מי גרם לו זה על שלא עצבו אביו כדכתיב ולא עצבו אביו וגו' וז"א טוב כעס שאם היה אביו כועס עליו משחוק שהיה מראה לו פנים שוחקות מפני שברוע פנים ייטב לבו של אדוניהו ולא היה יוצא לתרבות רעה. או יפרש על הרב השונה לתלמידים וז"א טוב כעס שכועס הרב על התלמידים משחוק שהוא מראה להם פנים צהובות כי ברוע פנים שכועס עליהם ומראה להם פנים זועפות ייטב לבם ויעסקו בתורה. או יפורש על הצדיקים המביא עליהם יסורין משחוק ששוחק על הרשעים ומאריך להם אפו. כי ברוע פנים שמראה להם לצדיקים