אהבת עולם קעג

מקר"ך בנוט' ראשית כל קרוא מקרא. זה עסק התורה וע"י עסק התורה יצה"ר נכנע אי אזיל מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע אי אזיל מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה וזה רמז הפסוק בידך בחלוף אותיות א"ת ב"ש הוא משק"ל בר"ת קרית שמע מיתה ליזיל. ושבי"ת שבי"ו בנוט' באותה שעה תכניע יצרך ויברח. ושוב בתשובה שלימה יעזבך

באו"א כי תצא למלחמה וכו' כנז"ל היא תלויה ביד"ך ושבי"ת שבי"ו בר"ת בתחלת כל דבר יזדרז. וירדוף בכל יום תמיד. שחר בוקר וערב יחד. ואז"ל גדול מע' השלום שניתן לפינחס כדכ' הנני נותן לו את בריתי שלום ובמקום שמצוי השלום אין שליטה לסט"א כלל: באו"א כי תצא למלחמה וכו' והוא בהקדים משארז"ל הענוה מדה טובה דלית דכוותה. ומי לנו גדול ממרע"ה שהיה אדון כל הנביאים ונשתבח במדת הענוה כדכ' והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר ע"פ האדמה. כ' אני את דכא ושפל רוח. וכמה מדות טובות וישרות נגררות מן הענוה עד אין מספר ועל מה יתגאה האדם אנוש להבל דמה ימיו כצל עובר התעיף עיניך בו ואיננו והוא מעותד לכל מקרה ופגע רע ב"מ. אפשר שזה רמז הפסוק כי תצא למלחמה שהיא מלחמת יצה"ר שהיא תלויה בידך לאחוז מדת הענוה. ואותיות בידך במילואו כזה בי"ת יו"ד דל"ת כ"ף בגי' הענוה טובה היא ברום המעלות דכ' אני את דכא וכ' ולענוים יתן חן וכ' קרוב ה' לנשברי לב וכמה וכמה השביחו רז"ל במדת הענוה. א"נ בידך במי' ע"ה בגי' אדם הרחק מגאוה אהוב הענוה וזכור דאדם להבל דמה. וכנגד הגאוה כמה גינו והמאיסו מדת הגאוה א"נ בידך עה"א והכו' בגי' גאוה בשפל המעלות. א"נ הגאוה מסרחת ומאוסה עד מאד ע"ה. א"נ ע"ה הענוה משובחת למאד. וע"י הענוה יכנע לבבו בזה ושבית שביו של יצה"ר ומן השמים מסייעין אותו וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים

(למ"ק) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. פרש"י ז"ל על דבר אשר יעצו אתכם להחטיא אתכם. וק' דלמה שינה רש"י ז"ל פשטיה דקרא. ויובן דכבר נודע דברי רז"ל דישראל היו מנודים וקי"ל דמנודה אסור להניחו לאכול יותר מכדי חייו. עוד קי"ל דמנודה אסור בתשמיש המיטה והנה ידוע דכל זמן היותם ישראל במדבר היה להם לאכול כדי חיותם דהמן הספיק להם לאכול איש לפי אוכלו לקטו וא"כ יש להם תירוץ על שלא הקדימו לישראל בלחם ובמים משום דהיו מנודים ומנודה אסור ליתן לו יותר מכדי פרנסתו. אכן בטלה טענתם דנאמר להם אם אתם דנים אותם כמנודה הרע דמנודה אסור בתשמיש המיטה וא"כ למה הפקרתם את בנותיכם לזנות הא אפי' באשתו אסור בתשמיש המיטה. והשתא צדקו דברי רש"י ז"ל על דבר אשר החטיאו אתכם. דע"ד אשר לא קדמו אתכם בלחם וכו' יש להם תירוץ בשביל דמנודים היו. אכן השתא אין להם שום תירוץ ע"ז. וע"ז פירש רש"י ז"ל ע"ד אשר החטיאו אתכם והיא היא העיקר. ובאו"א יש ליישבו בהק' מאי דאיתא בזוהר חדש ע"ד אשר לא קדמו אתכם וכי ללחם ומים היו צריכין והלא כל ארבעים שנה שהיו במדבר היה להם הבאר והמן אלא פי' אשר לא קדמו אתכם בשאלת שלום. וידוע דמנודה אסור בשאלת שלום וגם ידוע דמנודה אסור בתשמיש המיטה כנז"ל. והרי הוא כמובן. ודוק הר"ן ז"ל: פרשת האזינו

(למ"ק) ראו עתה כי אני אני הוא וכו' ויל"ד למה המתין משרע"ה