אהבת עולם קמט

בתשובה והרי קי"ל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וצ"ל משום פקוח נפש מותר וא"כ ממנו נקח דמה שהחיה אליהו בן הצרפית הוא משום פקוח נפש ולעולם פינחס הוא אליהו ודוק הרב רישש"א ז"ל

(למ"ק) ותקרבנה בנות צלפחד וגו' לפני משה ולפני אלעזר פתח א"מ לאמר אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה וכו'. תנה לנו אחוזה וכו' ויקרב משה את משפטן וכו' ויאמר ה' אל משה כן בנות צלפחד דוברות ואל בנ"י תדבר וכו'. הנה הקושיות רבו באלו הפסוקים. דלמה אמרו אבינו מת במדבר. ועוד הלא שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים ה' עמו אחר שהם שכליות. א"כ גם בזה למה לו להקריב משפטן לפני ה' והלא טענתן חזקה. ועוד מה זה שאמר ה' כן בנות צלפחד וכו' ואל בנ"י תדבר וכו' ולא היה לו לומר כ"א דבר אל בנ"י והענין מובן מאליו. ותירצו רבני אשכנז ז"ל עפ"י מאי דאיתא בגמ' ת"ר מקושש זה צלפחד ולש"ש נתכוון כיון ששמעו ישראל שאמר להם ובמדבר הזה יתמו ושם ימותו עמדו וחללו את השבת בלא עדים ובלא התראה. עמד הוא וחלל את השבת בעדים ובהתראה כדי שיהרגו אותו. ולא יחללו עוד ישראל את השבת. ופירשו המפרשים דלמה חללו השבת דוקא ולא עשו עבירה אחרת. ותירצו דאיתא בספרי כל המחלל את השבת אינו נוטל חלק בארץ שנא' ראו נתן לכם ה' את השבת כי ה' נותן לכם א"י בשביל השבת כי א"י היא נחלת יעקב והשבת ג"כ נחלה בלי מצרים השומר נחלה זו זוכה לנחלה זו. אבל ישר כששמעו במדבר הזה יתמו וכו' ולא יירשו את א"י נמצא אין צריכין לשמור את השבת. היוצא לנו מזה שהמחלל שבת אינו יורש א"י א"כ כיון דצלפחד חלל שבת איך בנותיו תבעו חלק אביהם בא"י. הא אביהם אין לו חלק בא"י. אבל אי אמרינן דלש"ש נתכוון שפיר מגיע לו חלק בארץ. וז"כ המקראות אבינו מת במדב'ר ר"ל מפני תיבת במדבר הזה יתמו כנז"ל וכו' ועמדו וחללו השבת והוא לא היה בתוך העדה שחללו השבת שלא לש"ש אלא לש"ש נתכוון כנז'. ועתה מגיע לנו נחלה אפי' שחלל שבת. ולזה אמר להם משה אם אמת שלש"ש נתכוון מגיע לכם חלק. אבל מי יאמר זה אם לא הקב"ה בוחן לבות וכליות. לזה ויקרב משה את משפט לפני ה'. לזה השיבו כן בנות צלפחד וכו' רבני אשכנז ז"ל: פרשת מטות

במדרש תנחומא נקום נקמת בנ"י מאת המדינים אחר תאסף אל עמך. ילמדנו רבינו כמה תקיעות חייב אדם לתקוע בע"ש. וק' מה שייכות זה לזה ויובן דהנה רש"י ז"ל פירש נקום נקמת בנ"י מאת המדינים ולא מאת המואבים מפני שעתיד לצאת מהם שתי פרידות טובות רות המואביה ונעמה העמונית. וידוע המחלוקת אם מקבלין גרים משום דקשין גרים לישראל כספחת. דלמ"ד אין מקבלין מפני טעם הנז' ולמ"ד מקבלין משום דמוסיפין מחול על הקודש. והנך שלש תקיעות הוא כדי לבטל העם ממלאכתם ולהוסיף מחול על הקודש. וז"ש נקום נקמת המדינים ולא ממואבים משום שעתיד לצאת מהם שתי פרידות טובות. וקשה הא אין מקבלין גרים אלא צ"ל כמ"ד דמותר לקבל גרים והטעם כדי להוסיף מחול על הקודש וכיון דמוכח מזה דמוסיפין מחול על הקודש לזה שאל כמה תקיעות תוקעין בע"ש משום דהך נמי משום דמוסיפין מחול על הקודש ודוק הר"ן ז"ל. בפסוק הנז"ל דק' מה ענין נקמת