אהבת עולם קלו

על הימין. וצריך שהימין יחליש כח השמאל שלא יגבור עליו. אבל בזמן הבוקר שצריך שיד שמאל ישפוך על הימין הוא מטעם הכנעה כעבד המוכנע לרבו שמטעם זה צריך לאחוז תחילה ביד ימין וליתן ליד שמאל שישפוך על הימין כעבד השופך מים על יד רבו וראיה מעקידת יצחק שהוא בעל הדין מצד שמאל שהיה נכנע לפני אברהם בעל החסד שהוא מימין ולכך נ"ל שהיה זה בבוקר כמ"ש הכתוב וישכם אברהם בבוקר אל המקום דייקא ר"ל בשביל בוקר כנז' וזה היה מורה על כל בעלי הדין שצריכים להיות נכנעים לפני בעלי החסד ודוק

(למ"ק) במדרש מה ראה קרח לחלוק עם משה פרה אדומה ראה. יובן עפ"י מ"ש רז"ל שמשה הליץ על ישראל במעשה העגל לי צוית וכו' ולפי"ז אין לישראל חטא במעשה העגל אך י"ל בהפך דבאמת הקב"ה צוה לכל ישראל ומה שאמר בלשון יחיד הוא מפני שכולם גוף אחד כדכתיב ויחן שם ישראל נגד ההר ויש הוכחה לזה ממה שצוה הקב"ה להביא פרה אדומה כמ"ש תבא פרה ותקנח וכו' משמע דהיה שם חטא. מעתה יע"ן דרש"י ז"ל פירש במחלוקתו כי כל העדה כלם קדושים כולנו שמענו מפי הגבורה אנכי ולא יהיה לך. וקשה מה ראיה היא זו הרי לא נתיחד הדבור כי אם למשה כדכתיב אנכי ולא יהיה לך לשון יחיד וכמ"ש רז"ל לי צוית לז"א פרה אדומה ראה שהוא לכפר על מעשה העגל. וא"כ ע"כ דאנכי ולא יהיה גם לנו צוה רק שכינה אותו בלשון יחיד כמ"ש ויחן שם ישראל ולכך ראה לחלוק ולומר כי כל העדה וכו' ודוק. רבני אשכנז ז"ל: ושמעתי פירוש המדרש הנז' משם הרב כמהרי"ח אבואלעפיא זלה"ה והוא עפ"י משארז"ל למה נבחר שור להיות ראש להקרבנות לפי שבדק הקב"ה במעשה העגל ולא ראה בו ממש וכמ"ש במדרש קרב אל המזבח ועשה וכו' מלמד שהיה אהרן בוש ממעשה העגל עד שאמר לו משה קרב כי לכך נבחרת להודיע לאומות כי מעשה העגל אין בו ממש. ובודאי צריכין אנו לומר כי הקרבתו היתה ע"י אהרן כמו מעשה הפר של יוה"כ וזה שאמר המדרש מה ראה קרח לחלוק עם משה במ"ש בירר לעצמו מלכות ובירר לאחיו כהונה לז"א פרה אדומה ראה ר"ל ראה פרה אדומה שמצותה בסגן שהוא אלעזר כי כן צוה לו ה' ומזה דן דאהרן לא היה יכול להקריב וא"כ מזה מוכח דחטא בעון העגל ולא כמ"ש לו משרע"ה קרב כי לכך נבחרת ודוק וש"י

(למ"ק) במדרש כשבא משה אצל בני קרח אמרו היכי נעביד נקום מפניו שמא יכעוס אבינו. לא נקום רבינו הוא כשראו שכל ישראל קמו מפניו גם הם עמדו עכ"ל. וקשה דעדיין קצף אביהם במקומו עומד. וי"ל דהנה סברת קרח דמרע"ה לאו עושה מעשה עמך הוא ח"ו ואינם חייבים בכבודו שהרי חשדו אותו שהוא נביא שקר ח"ו ואיתא בחולין מנ"ל דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו דדילמא לאו אביו הוא אלא ודאי דאזלינן בתר רובה. ועל כן כשעמדו ישראל מפניו סברת אביהם בטלה ברוב דהרי רובם חלקו אליו כבוד ואם יטעון אביהם דלא אזלינן בתר רובא ויכולין לעשות סברתו אפי' שהיא ס' יחידאה א"כ כפי זה יכולין לעמוד מפני מרע"ה כיון דלסברתו לא אזלינן בתר רובא א"כ ניחוש שמא לאו אביהם הוא ואינם חייבין בכבודו ולכן עמדו מפניו ודוק. רבני אשכנז ז"ל: פרשת חקת

וידבר יי אל משה לאמר. זאת חקת התו'