אהבת עולם קטו

בהקדים מ"ש רז"ל על פסוק ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. לרמוז תבא בתה של שרה שהיא אסתר ותמלוך על קכ"ז מדינות ככתוב שבע ועשרים ומאה מדינה. אפשר שזה כונתה ותגע בראש השרביט שהם אותיות שרה שזכותה תגן בעדה. באו"א אפשר שכיונה לרמוז בתיבת השרביט שכמה מצות שמקיימים ישראל בכללות ובפרטות רמוזים בנוט' אותיות השרביט. ראשונה והוא מענין קריאת התורה בצבור אות ב"ה שני וחמישי. אות ש' שבתות. אות י"ט ימים טובים. אות ר' ראשי חודשים. א"נ באות הה"א הקרבה. הזאה. הקטרה. הנפה. הבדלה. הדור. הוכחה. הענקה. הלבשה. אות ש' שבתות. שקלים. שביעית. שמיטה. שלוח. שבוים. אות ר' ראשי חודשים. ראיה. רגלים. אות בי"ת ברכות. בכורות. בכורים. בדיקה. ביעור. אות יו"ד ימול. יפדה. יתן. אות טי"ת טבילה. טהרה. טוטפות. באו"א השרביט נוט' שלש רגלים יחלקו הצדקות בשמחה טובה. בנתינת הצדקות יעשו טובות שלומות רבות. הצדקה בשמחה שלום רב טוב ישיגו. ימי הפורים טובים בשר שמן רוצים. ראשית הסעודה שותים יין בשמחה טובה

עוד אפשר לרמוז בס"ד איזה נוט' מאותיות השרבי"ט והוא. ראשית הקציר במקדש יקריבו שתי הלחם בכורים יקריבו. ראש השנה שחרית בשופר יתקעו. ביום הכפורים שעירים יקריבו. שבעת הימים רצופים בסוכה ישבו. השרבי"ט ר"ת יום הושענא רבא בעלות השחר טובלים. בעת התפלה יצעקו שדי רחום טהרינו. א"נ אפשר לרמוז ותג"ע ברא"ש ר"ת תחילת גזירה עבדים ושפחות= שתקתי אבל בהשמיד ראש. אזי לא אוכל להתאפק כי אין הצר שוה בנזק המלך. השרבי"ט נוט' רחמן שלח הגואל בשורות טובות יתן. ישראל החביבים בשורות טובות שלומות רבות

באו"א אפשר לרמוז בס"ד בהק' מאמר רז"ל במגילה שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. אמ"ל אם כן שבשושן יהרגו של כל העולם כולו אל יהרגו. אמרו לו רבי אמור לנו אתה. אמר להם מפני שהשתחוו לצלם. אמ"ל וכי משוא פנים יש בדבר. אמ"ל הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים ע"כ. וכ' הרב המזה"ר בעל ס' זכות הרבים כמהר"י פרחי ז"ל בס' מיני מתיקה דרוש א' לשבת זכור דף ג' סע"א וז"ל מטעם אחר נתחייבו בעון מכירת יוסף הצדיק ע"ה כמ"ש רז"ל על פסוק וישבו לאכול לחם אמר הקב"ה אתם מכרתם אחיכם יוסף מתוך מאכל ומשתה חייכם שאתם עתידים להמכר בשושן מתוך מאכל ומשתה דכתיב והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה. ושמעתי משם המפ' ז"ל דדייקי מאי תיבת מתוך והול"ל ע"י מאכל ומשתה. והוא כי איתא ברז"ל כשאדם רעב הוא בשני לבבות שכן כתיב ואיש נבוב ילבב. ואחר שאכל ושבע ודשן הוא בלא לב. ואימתי הוא שפוי בדעתו כשהוא באמצע אכילתו. לא רעב ולא שבע. מעתה אם השבטים היו מוכרי את יוסף כשהיו רעבים או שבעים היה מקום לדון אותם לכף זכות כי בלא דעת עשו את הדבר הזה. אבל מאחר שמכרו אותו באמצע הסעודה ולבם נכון עמם אין מקום לדון אותם לכ"ז. וזהו מ"ש אתם מכרתם וכו' מתוך מאכל ומשתה ר"ל לא קודם אכילה ולא אחר אכילה אלא באמצע שאז הדעת הוא מיושב על כן גם אתם עתידים וכו' וש"י ע"כ דברי הרי"ף הנז' ז"ל עי"ש

באופן נמצינו למדין מן האמור שישראל