אהבת עולם קח

ועפיד"ק יע"ן כ"ה דהיינו אם כסף תלוה את עמי והוא אם חננך ה' עושר ונכסים ולהביא בני אדם ישרתוך אם כסף תלוה את עמי עה"ת בגי' במקום נכרים טוב מבני ישראל. א"נ אם כסף אם חננך ה' עושר כנז"ל אזי תלו"ה ר"ת לשרת הבית ומישראל תשים. ומאחיך האביונים תביא לביתך. תאכילם ותלבישם לפי הראוי. ומברכתם תרויח לברור הניצוצות. תזכה למצות ורוב הברכות. ובעין החמלה תשגיח להם. ובני הבית תצוה להם. ובמתק הלשון תדברו להם. היתומים והאלמנות לשרת תקדים. ואם לאו המצוי תביא. ובסוף תשלם להם השכר. וכל הצריך להם תתן. וזה המצוה לצדקה תחשב. ובעל הגמול לשלם תגמולך. ומהעכו"ם לא תביא הבית. ומהם לשרת התרחק תמיד. וצריך תדיר לראות הנולד

א"נ אם כסף אם חננך ה' עושר ובקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה כדכתיב כי בצל החכמה ובצל הכסף. וז"ש תלו"ה ר"ת והצדקה המעולה לעמלי תורה. למלמדי תינוקות הם ותלמידהם= כאז"ל על מה העולם קיים על הבל תשב"ר שאין בו חטא. המנות והמתנות להם תתן. א"נ במ"ש רז"ל על פסוק נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך. ופירש רש"י ז"ל אפי' ק' פעמים ורמזו בזה בס"ת נתון תתן גי' מאה. וז"ש אם חננך ה' עושר וצריך לעשות צדקה תלו"ה בנוט' ונתון תתן לפעמים הרבה. ולאותו העני למאה תשלים. וידוע משדרז"ל ע"פ כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו מתברך בי"א ברכות ואם הוא נותן ומפייס מתברך אז בטו"ב ברכות. וז"ש כי בגלל הדבר הז"ה גי' טו"ב יברכך ה' אלהיך. ובזה א"ש כונת הכתוב אם כסף אם חננך ה' עושר חייב לעשות צדקה וזהו תלו"ה ר"ת תתן הצדקה לעני ותפייסנו. ובדברים הניחומים תדבר לו. ובזה תזכה לטו"ב הברכות

באו"א רמז על הצדקה וג"ח כנודע ואמרו רז"ל כל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי. בו. וז"ש תלו"ה ר"ת לולב אתרוג הדם וערבה אות ת' מתחלפת באות א' באתב"ש. וז"ש את עמי לזכות בהם את הרבים זו היא מצוה רבה. א"נ ר"ת תפילין וציצית לעניים האביונים. ולהעניים תתן להם השמן. ולכבוד השבתות תדליקו הנרות ולכבוד המועדים לצדקה תוסיף. ולקנות הצריך להם תספיק. ובתוך המועדים להם תשגיח. כלומר בחוה"מ. לנישואי היתומים והיתומות תסייע

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך. אפ' לומר לענ"ד בס"ד שבא הכתוב לרמוז בתיבת אם כסף כלומר אם אתה חכם ומלא בתורה ככסף שהוא מזוקק שבעתים וראוי להיות רב ודיין תלו"ה ר"ת וראוי תהיה למורה הוראות. וצריך תמיד לאחוז הענוה. עד קצה האחרון. זהו תיבת אם כסף בגימ' יהיה ענו מאד. ולא תאמר מי כמוני מורה ומזה תבא להתגאות על הצבור ח"ו וכבר אמרו רז"ל באבות אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם. וגם דרז"ל ע"פ אני את דכא ושפל רוח. מר פירש אתי דכא. ומר פירש כפשוטו אני את דכא כלומר את העני שהוא דכא. אפשר שזה סיים הכתוב את העני עמך שתקח ראיה מן העני שהקב"ה אוהב הענוה ומשרה שכינתו על העניים דאינון מאנין תבירין דקב"ה א"כ צריך להיות בך מדת קונך ותשפוט לעם משפט צדק

א"נ תלו"ה נוט' ואלה המשפטים (אשר) תשים לפניהם. אות ת' ג"כ מתחלפת באות א' באתב"ש. כלו' יהיו בעלי דינים יחד