אהבת עולם קז

המעשה יותר מן העושה ובפרט בענין הנשואין שמצוה זו לקיום העולם דכתיב לא תוהו בראה. וז"ש את העני עמך שאין ידו משגת לקיום המצוה צריך ג"כ לסייעו מאחרים זהו תלו"ה בנוט' לשמוח ולשמח הצדקות תרויח. ולמעלת לומדי התורה תשגיח. המתנות והצריך לכבודם תרויח. השתדל לכבודם ומברכתם תתברך. העניים והאביונים להם תשמח. ובעין החמלה להם תסייע. הצדקה לך תרויח ותצליח. כנודע מענין רות עם בועז. לשמחת החתן והכלה תשמחו. לכבוד החתן והכלה תשבחו. ובשירי החשבחות לאל תשירו. ובקולות הנעימים לפניהם תזמרו. ובשבע הברכות להם תברכו. וברכת הכהנים להם תברכו. וכל הברכות להם תברכו. ושבעת הברכות להם תעשו. ולכבודם הנרות לפניהם תרבו. הדודאים והשושנים לפניהם תניחו. הללו לאל ושירו תהלותיו

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך. דרשו רז"ל פסוק זה על ענין הצדקה שמעלתה וחיובה גדול וצריך ליזהר בה מאד יותר מכל המצות ובכל עת ובכל שעה וגדול עונש המתרשל בה והמשתדל ב"ה ר"ת (ב'מצות ה'צדקה) שכרו מרובה בעוה"ז ובעולם הבא על ידה יזכה לראות פני שכינה והקב"ה ממציא לו מעות לעשות צדקה דכתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד וממציא לו בנ"א המהוגנים לעשות עמהם צדקה כדי לקבל עליהם שכר וזוכה לבנים בעלי חכמה דכ' ימצא חיים. והתורה נקראת עץ חיים. ובעלי עושר דכ' צדקה כנז"ל. בעלי הגדה דכתי' כבוד זהו בעוה"ז. ולאחר מותו באי' מלאכי השרת הממונים על הצדקה והולכים לפניו ומכריזים פנו מקום לפלוני הדין דכ' והלך לפניך צדקך ועיין בקשל"ה דל"ו מ"ש שם בזה. וגם היא כוללת כמה וכמה מצות שכולם הם בסוג מצות הצדקה כמו ג"ח. הכנסת אורחים. פדיון שבוים הלבשת ערומים. ביקור חולים וכדומה מצות הרבה. אפ' שזה רמז הכ' אם כסף תלוה את עמי הם בגימ' לעולם היה זריז במצות הצדקה ע"ה. א"נ עב"כ בגי' אין לך מצוה גדולה שיכולה להגין בעד האדם כמו הצדקה. א"נ ע"ה והצדקה טובה מאד דמצלת מכל חולי ומכל מחלה. א"נ ופדיון שבוים ובקור חולים הם מצוה גדולה עה"ת. א"נ עה"כ בגי' הכנסת אורחים היא מצוה רבה. א"נ עב"כ בגי' הלבשת ערומים טוב מאוד. ודוק

באו"א אפ"ל כ"ה בס"ד והוא בהק' מ"ש הרב מעיל צדקה ז"ל ע"פ ועניים מרודים תביא בית אלו בעלי בתים שירדו מנכסיהם וישתמש בהם בנחת ולא בצער שכ"כ בעבד. לא תרדה בו בפרך. ואעפ"י שהוא קנין כספו כ"ש מי שאינו קנין כספו. ואם העני אין יכול לשמש מפני חלישות כחו או מפני זקנה או מפני שהוא בן טובים ויתגנה. אזי יתן לו בסתר או ילונו בשעת דוחקו. אמ"ה זה הוא עצמו דברי התנא יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך ול תרבה שיחה עם האשה. כלומר יהי ביתך פתוח לרוחה וכדי שתספיק להכנסת אורחים בהיות ביתך פתוח לרוחה וגם צדקה לעניים אלמדך לעשות במקום להכניס לביתך שפחות נכריות לשמשך יהיו עניים ישראל בני ביתך והם ישמשוך במקומך. ונמצא אם אתה עושה כן אתה מקיים מצות הצדקה ועם זה תוכל להיות ביתך פתוח לרוחה להכנסת אורחים. ואל תרבה שיחה עם האשה. שהעניים שהכנסת בבית לשרתך הם במקום עבדים ושפחות נכריות. משום שלא תתרצה משום שעל אותם תוכל לרדות בפרך לא כן בעניי ישראל. לכן לא תגלה הסוד לאשתך. אלא אמור לה שמסיבת חוסר מציאות השפחות ועבדים הנכרים אתה מכניס מעניי ישראל. עכ"ל הר"ב ז"ל עי"ש: