אהבת עולם קו

הרבית. ולכן מדה כנגד מדה מה שנהג עם חבירו שנשך לו עם הרבית כאופן נשיכת הנחש ולכן לא יחיה בתחיית המתים ויהיה עפרו מוכן לאכילת הנחש אשר עפר לחמו יבא הנחש ויפרע ממי שנגע באומנותו. ואיתא בש"ס מלוי ברבית יותר ממה שמרויחין מפסידין ולא עוד אלא שמשימין מרע"ה חכם וכו' ותורתו אמת וכו' ואומרים אילו היה יודע מרע"ה שהיה ריוח בדבר לא היה כותבו ע"כ. עוד ידוע שהגוף אחר התחייה מרויח כמה דברים אם הוא בעל מום מתרפא כאז"ל. ועוד מרויח כמה מעלות לאלפים ולרבבות כנודע. ולכן מדה כנגד מדה כיון שהוא חשד לאדון הנביאים אשר הוא חי כדאז"ל מה כאן עומד ומשמש וכו' וחשד אותו ע"ע הריוח שאילו יודע ריוח הרבית לא היה כותבו. לכן לא יחיה בתחיית המתים כדי שלא ירויח כלום גופו ודוק. עכ"ל הר' אליאו כהן ז"ל

ועפיד"ק אפשר יע"ן כ"ה אם כסף תלוה ר"ל אם חננך ה' עושר ונכסים ורוצה להלוות לישראל לא תשים עליו נשך וזהו אם כסף תלוה עם התיבות גי' בלא רבית. וזה דוקא את עמי לישראל ותיבת תלו"ה בנוט' הזהר ולאחיך לא תשיך. ורבית לא תקח הימנו. וממצות התורה לא תעבור. ומאיסורי התורה לא תעשה הרבית תאסור למלוה והלוה. הרבית לשעתה ואחריתה תעניש. הרבית תסמא לבעלה ותזיקנו. הרבית ואחריתה לא תבורך. וברבית הקצוצה לא תעיד. הערב והסופר להם תאשים. הרבית והיא לא תצלח הרבית וכאש לעץ תדליק. הרבית וכארס לגוף תזיק. וכנשיכת הנחש לאדם תמית. ובתחיית המתים לא תעיר. והנחש העפר לחמו תמיד. ובאומנות הנחש לא תסיג. הרבית להשופע והברכה תפסיק

באו"א יובן בהקדים מ"ש רז"ל גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה וכשיבואו לביתו יקבלם בסבר פנים יפות וישים מיד לפניהם לחם לאכול אולי העני רעב ומתביש לשאול ויעמוד וישמש לפניהם ומי לנו גדול מאאע"ה דכתיב ביה והוא עומד עליהם וגו' וישכיבם במיטב מטותיו כפי הראוי להם. וכשילכו לדרכם יעשה להם לויה ויתן לו פת צידה לדרך ומי שאינו עושה לויה ואינו נותן לו צידה לדרך כאילו שופך דמים שנאמר ידינו לא שפכו את הדם הזה וגו'. וזה רמז הכתוב אם כסף אם חננך ה' עושר ונכסים צריך לקיים מצות הכנסת אורחים וז"ש תלו"ה נוט' והשתדל תמיד להכניס האורחים. והעיקר ללומדי התורה תזמינם. ובסבר הפנים להם תקבל. ובמיטב הבית לאורחים תשיבם. ובמטותיך הנאים להם תשכיבם. האורחים תשימם לפניך ותכבדם. ומטורח הדרך תיכף לסעודה= תניח לאכול ולשתות המזומן. ובטוב העין לשמחה תאכילם. וכפי היכולת לך תעשה= להם בכבוד ובחמלה תשגיח. תקבוץ להם הנדבות והמתנות ואל תצריך האורחים לטרוח. ולבני הבית תזהירם לכבדם. ולעשות תמיד הצריך לכבודם. והנדבה הראויה תתן להם. ומשופע האל לכבודו תתן. הלויה וצידה לדרך תתמיד. כלומר לפי שיעור מרחק הדרך

באו"א אפשר לרמוז בס"ד והוא בהקדים מ"ש רז"ל דחכמי התלמוד היו מרקדין לפני הכלה לשמח החתן והכלה אעפ"י שהיו תנאים וגדולי עולם כדאיתא בפרק א' דכתובות עי"ש. ומהם ילמוד כל אדם לשמח החתן והכלה אעפ"י שהוא גדול הדור והחתן והכלה המה שפלים ועניים. ומ"ש רז"ל הכנסת כלה לחופה ולא אמרו חתן הפי' הוא שמסייע לנדונייתה ולתכשיטיה שתוכל ליכנס לחופה וזה מצוה רבה לילך ולרדוף ולהשתדל לו בכל יכולתו והיא מצות צדקה וג"ח. וז"ש אם כסף שחננך ה' עושר צריך לעשות צדקה ולא די זה אלא תלוה את עמי שצריך לגבות מאחרים כאוז"ל גדול