אגודת אזוב מדברי צט

המים. רק דהוה ס"ל דלא הכירום אלא ע"י טב"ע ולמסקנא הוה בהו סימנא ולפ"ז היה אפשר לומר דמדמה מים למלחמה כיון דלסברת הפשטן לא הוה אלא טב"ע וי"ל בדדמי אלא דלפיר"ח דלמסקנא נמי מהני טב"ע ע"כ צ"ל דלס"ד דפשטן לא העלום מהמים ומדפריך נמי ותסברא מים שאל"ס אשתו אסורה עכצ"ל דלסברת הפשטן לא איירי בהעלום מן המים ומש"ה כתבו התוס' השתא ס"ד שראו הנשים שטבעו ולא ראוהו שהעלום מהמים. והנה מלבד שבמקום שכתבו התוס' שהעלום המים כתב במהרש"א "שהעלום מהמים" שהוא דוחק גדול עוד לא נתיישבה הקו' היכא מדמי להו מים למלחמה ומאי חשש בדדמי איכא למה דס"ד דהפשטן

ולדברינו א"ש דהתוס' ביישוב קו' כתבו דהשתא ס"ד שראו הנשים שטבעו ולא ראוהו שהעלום המים ורצ"ל שלא עמדו כשיעור שתצא נפשם לראות שאין המים מעלים אותם בעוד נפשם בקרבם כדבעי' עכ"פ במים שיש להם סוף והוה ס"ל להפשטן דמים כמלחמה דכי היכא דבמלחמה איכא למיחש דמחי ליה בגירא או ברומחא ובדדמי אומר שמת ה"נ במים בין שיש להם סוף בין שאל"ס לס"ד דפשטן חיישינן שלא עמדו כשיעור שתצא נפשם דיש לחוש שאחר הטביעה העלום המים בעודם חיים ושטו על פניהם עד שיצאו והלכו להם ומה שמעידין שמתו בטביע' זו הוא בדדמי די"ל שלא ראו לאחר הטביעה אם העלום המים בעודם בחיים קודם כלות שיעור יציאת נפשם ומש"ה פשיט מיניה דאפי' בע"א לא חיישינן שאומר בדדמי. ולדיוקא דאשה לא בעי כלל ובעל האיבעיא הדר פריך ליה ותסברא מים שאל"ס אשתו אסורה ואפי' שהה בכדי שתצא נפשו ואוקים לה דע"כ בדאסקינהו קמן איירי ובדאין לחוש שאומרים בדדמי כן נלענ"ד בביאור דברי התוס'

האמנם בס' קהלת יעקב כתב דאם נפל תוך הים אפי' לא שהה כדי שתצא נפשו יצאה מאיסור תורה. ועפ"ד אין לפרש כמ"ש בפי' דברי התוס' ואפשר לומר עוד בכונתו דהשתא ס"ד שהעידו הנשים שראו שנטבע ושלא ראו שהעלום המים לשוט על פניו ובזה י"ל שאומרים בדדמי שלא הביטו בדיוק היטב לראות אם אינם צפים ע"פ המים. ובמ"ש הצלתי דברי הראב"ד מהשגת הרא"ש ז"ל דאפי' במים שיש להם סוף שייך בדדמי במה שמעיד שראהו צף ע"פ המים ועפמ"ש נתיישב לי מה פריך (בדף קכא.) אי ריב"ב לחומרא פליג בהנהו דטבעי בכרמי ודגלת כמאן עבדו והא י"ל במתני' דהוה הספק בדין איסור תורה אזלי' לחומרא אבל בהנהו עובדי דהוה הספק בדרבנן נפל למים שאל"ס סמכינן שפיר אהכרה אפי' לאחר ג' ימים ולפמ"ש א"ש דכיון דלא נזכר ששהו כדי שתצא נפשם לא נפקא מאיסור תורה כלל ודומה למשנתינו. ואפי' לדברי הקהלת יעקב לא יצאה מאיסור תורה דדוקא בנפל בלב ים קאמר ולא בטבע בשאר נהרות וכל כמה דלא שהה כדי שתצא נפשו לא יצאה מאיסור תורה ועי' ברדב"ז (ח"א סי' רנ"ח) שלדעתו אין לחלק בין ים לנהר ומצאתי קו' זו בשו"ת ברית אברהם (סי' כ"א אות ח') ומתרצה ע"פ דרכו בקודש. גם בשו"ת רע"א (סי' ק"ז) הביא קו' זו בשם הנוב"י ותי' כמ"ש והנאני

ה והראני חכם א' בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' ק"י) שהעלה דבילדה עגונה יש להתירה דכיון דהוה שעת הדחק וקיי"ל דכדיעבד דמי ומצינו דבשעת הדחק לפעמים עדיף מדיעבד וכי היכא דבדיעבד אם נשאת לא תצא ה"נ בשעת הדחק מתירין אותה לכתחלה ולסניף להיתר זה צידד מכח שאבד זכרו זה שתי שנים ושכבר השתמש בסניף זה בשו"ת שלו. ומצאנו לו חבר בשו"ת חוט השני (סי' פ"ו) שהביא הא דשעת הדחק מצינו דכדיעבד דמי. ועי' תוס' ע"ז (דף סו:) ד"ה רבא שכ' לענין מרדה דכיון שלא ישמע לו הא"י לעשות מרדה חדשה והוה שעת הדחק מש"ה מותר להשתמש בה כמו דבדיעבד שרי נטל"פ משום דשעת הדחק כדיעבד דמי ועי' ב"ח אה"ע (סי' קנ"ז) שכ' דאע"ג דלכתחלה אסור להתנות תנאי שיופקעו הקידושין למפרע לפי שיוגרם שיהיו בעילותיו בע"ז מ"מ היכא דהוה שעת הדחק וא"א בענין אחר והיינו משום דשעת הדחק כדיעבד דמי

אמנם לענ"ד אין דברי השבו"י מוכרחים דודאי היכא דבדיעבד לא מחמרינן ה"נ בשעת הדחק יש להקל דהוה כבדיעבד וכמ"ש אולם בנפל למים שאל"ס הא בדיעבד לא תצא מבואר בהגהות מרדכי פרק בתרא דיבמות דלאו בעברה ונשאת בעבירת איסורא דרבנן קאמרינן כ"א בנישאת ע"פ הוראת חכם בין שטעה בהוראתו או שהתירה במזיד ובין שטעה היא עצמה בדברי החכם וסבורה להיות מותרת כעובדא דר"ש ור"נ דאיתמר עלייהו דבדיעבד לא תצא [ובאמת בדר' שילא לא נזכר בגמ' הא דנישאת לא תצא כי אם אדר' אשי דסבר דצ"מ אי איתא דסליק קלא אית לי' מסקינן ולא היא דלעולם בדיעבד אין כו' וי"ל דכל דיעבד משמע] וי"ל דנהי דשעת הדחק כדיעבד דמי מ"מ לא הוה כדיעבד כשהותרה על פי חכם או שטעה בדברו ואין להקל בשעת הדחק

וביישוב דברי השבות יעקב אפשר לומר כיון דטעמו של מהר"ם בהגהת. מרדכי דאי בכל דיעבד לא תצא לא מתקיימא תקנתא דרבנן כלל וכל אשה תנשא בעבריינות. ומש"ה בעי' נישאת ע"פ חכם שלא הי' הדיעבד בעברה ואפשר שתתקיים תקחז"ל וכ"ז בדיעבד גמור אבל בשעת הדחק כיון דמתקיימא תקנתא דרבנן היכא דליכא שעת הדחק אמרי' דלא תצא כיון דבאמת הוה כדיעבד וכמ"ש ולא שייך בזה דלא מתקיימא תקנתא דרבנן וגם לא נעשה עברה על תקחז"ל בענין זה כלל ועי' בח"מ (ס"ק ל"א) ע"ד המ"ב ובב"ש (ס"ק מ"ז) שהסכים לדברי המ"ב ויש להקל בשעת הדחק עכ"פ בילדה עגונה ושו"ת רדב"ז (ח"א סימן רצ"ד)

ו ודע דהוה ק"ל בדר' שילא נהי נמי דהוה סבור דכיון דקוו וקיימי כמים שיש להם סוף דמי אכתי הו"ל לחוש למחילה של דגים דהא לקמן פריך גמ' דאפי' במים שיל"ס ניחוש למחילה של דגים ומשני במים שיש להם סוף מחילה של דגים לא שכיח והיינו דבמים שעומד ורואה מד' רוחותיו לא שכיחי דגים גדולים כל כך ולא שייך מחילה של דגים וא"כ באגמי דסמקא אפי' נימא דכיון דקוו וקיימו כמים שיש להם סוף דמי אכתי הו"ל לחוש ולומר שניצול על ידי מחילה של דגים ואין לומר דר"ש לא הוה חייש כלל למחילה של דגים דמה"ת יחלק אעובדא שמחלק רבי. ונ"ל דודאי במחילה של דגים אי אפשר לחיות כי אם עד ג' או ז' ימים כשיעור שיוכל להיות בלא שינה ובלא אכילה ושתי' ור"ש דאנסבה לדביתי' דהאי גברא לאו לאחר כדי שתצא נפשו אנסבה דהא ע"כ צריכה להמתין ג' חדשים דהבחנה וכיון דלר"ש חשבינן לאגמא דסמקי כמים שיל"ס ול"ח שיצא מרחוק שפיר התירה ולא חייש למחילה של דגים כיון דע"כ בעי' לומר שיצא מתוכה סמכינן דאי הוה סליק הוה אתי לביתי' כיון דלא חיישי' שיצא למקום רחוק כל כך וה"נ בעי' לומר לענין צ"מ דהוה סלקא אדעתין דסמכינן אהא דאי הוה סליק קלא הו"ל ואכתי ניחוש שניצול במחילה של דגים שנזדמנה לו וצ"ל דכיון דע"כ בעי' לומר שיצא מן המחילה דהרי אי אפשר להיות בתוכה יותר מג' או ז' ימים וכמ"ש והוה ס"ל דסמכי' בצ"מ דאי הוה סליק קלא הו"ל. וצ"ע ע"ד הר' אברהם בר' משה שבמרדכי (סי' צא) שנראה דחיישינן על שיעור מהלך יום או יומים ואולי י"ל אחר ז' ימים שאפשר להתערב במחילה נותנין מהלך יום או יומים: וצ"ע במה שפירש"י בד"ה כמים שיל"ס דמי בהא דר"ש דאי איתא דסליק הוה חזי לי' כיון שיש לחוש שנזדמן לו מחילה של דגים אלא דלפי שע"כ צ"ל שיצא מתוכה סמכינן דאי הוה סליק הוה אתי לביתי' והו"ל לרש"י ז"ל לפרש כן. ודוחק