אגודת אזוב מדברי ק

לומר דבהא דר"ש עמדו על שפת הים ז' מעל"ע לראות אם לא יעלה. ונהי דא"א לראות בלילה כמ"ש הר"מ אלשקאר (סי' כ"ה) י"ל דבלילה קשה להכיר פתחה של מחילה כדמשמע קצת בגמ' ויש לדחות דאחר שכבר הכיר ביום פתחה של מחילה יצא בלילה. איברא דצ"ע לפ"ז מה פריך גמ' אי הכי במים שיש להם סוף נמי ניחוש למחילה של דגים והא י"ל כיון דע"כ בעי' לומר שיצא מתוכה שהרי אין מתירין אותה עד לאחר ג' חדשים דהבחנה ובמשיל"ס דאין לחוש שיצא למרחוק סמכינן דאי הוה סליק הוה אתי לביתי'. ועכצ"ל דחיישינן שנחבל במים וסליק ומחמת כיסופא ערק כדאמרי' לעיל (דף קטו.) גבי ההוא דבשלהי הלולא אתלי נורא בי גנני. ונראה דמה"ט בעי' במשיל"ס שישהא בכדי שתצא נפשו ולא סמכינן שבאם יעלה יבוא לביתו דשמא מחמת שום כיסופא דחבלה יברח וא"כ הדרא קו' לדוכתי' בדר' שילא דהו"ל למיחש שנזדמן לו לפי שעה מחילה של דגים וכשעלה מתוכה לא בא לביתו משום כסופא דחבלה שנחבל במים. ובדברי חיים הל' אישות (סי' ז) הק' קו' זו והביאה בשם הנוב"י מהד"ת (סי' כ"ח)

האמנם בעיקרא דמילתא צ"ע לענ"ד דודאי בההוא דאיתלי נורא בי גנני כיון שטבע האש לחבל ולהשחית ולצרב גופו של אדם שפיר יש לחוש שמא מחמת חבלה וכסופא ערק אבל גבי מים שאין טבעם של מים לחבל ולהשחית את החי ואפי' לאחר מיתה היכא דליכא מכה מיצמת צמית ועי' בק"ע (סי' ר"ד ור"ח) בשם הב"י דדוקא בנפל למים בחיים צמתי ומרזי ולא בנפל לאחר מיתה אולם מ"מ אין טבעם לחבל ולהמם. ועי' במרדכי (סימן פ"ג) דאפי' איכא מכה בגוף אין המים מקלקלין צורת הפנים ומהיכי תיתי יש לחוש שנעשה בו מום וערק מחמת כסופא

וראיתי לאאמו"ר הגאון ז"ל שהק' ע"ד הריב"ש (סימן שע"ט) שנתן טעם לאיסור משאל"ס משום חזקת א"א וחזקת חי והק' דהא נגד חזקת חי איכא חזקת אדם שאינו בעל מום והו"ל לומר אם איתא דסליק הוה אתי לביתי' דאין לומר שנעשה בו מום כיון שיש לו חזקה שאין לו מום ונגד חזקת חי י"ל הרי סוף אדם למות כמ"ש הרמב"ן ז"ל ועשוי' להשתנות ופלפל עוד בנידון שלו שאילו שט לדעת הוה שט לצדדי הנהר וצ"ל שאבד שכלו וא"כ הוה נגד החזקה והעלה דהעיקר משום חזקת א"א ועפ"ד י"ל דמשום חזקת א"א חיישי' שנעשה בו מום מחמת המים. ולפ"ז בנ"ד שידענו בבירור שחש הרבה שלא לעגן את אשתו מאהבתו אותה וכתב איש יהודי אחד שהוא ועוד ב' יהודים היו בצוותא עם הנטבע ביום נסעו מפרינסטאן ודברו ביניהם על אודות כובד ויקרות נסיעה כזו עבור האיש הנשוי. והצר לו מאוד שלא מצא עסק להשאר שם ונתרצה שתיכף בבואו לנייא ארלאנס וישוה לו לנסוע לקאליפארנע יראה להודיע מזה לאשתו ולכתוב לה שאם במשך שתי שנים לא יתודע לה מהיותו בקאליפארנע פוטר אותה מקישורי הנשואין שנתקשרה עמו. והנה נראה שהי' דעתו לשלוח גט על תנאי שלאחר ב' שנים תתגרש בו ויש לאוקמי' אחזקתו הראשונה שאילו הי' חי בשום מקום בעולם הי' מודיע לה ממה שעבר עליו והי' משתדל לשלוח לה גט פטורין על תנאי עכ"פ ואף שי"ל גם בזה דמכח חומר חזקת א"א מחמרינן בה יש לצדד עפמ"ש התוס' כתובות (דף עו.) ד"ה וחדא דאין להשתמש בחזקת ממון ב' פעמים לסייע לכאן נמצא וכאן היו ולאין אדם מתפייס במומין וה"נ י"ל מכח חזקת א"א ולזות שפתים לא דחי' אלא מה דרוב נטבעין למיתה ולפעמי' דחי' ג"כ מכח חזקת א"א לחזקת אדם שאינו בעל מום משום שבני אדם עלולים לקבל מקרה ופגע ולהומם. אבל למידחי דרוב נטבעין למיתה וחזקת עמידתו בדעתו הראשונה באהבתו אל אשתו וחס על צערה ועיגונה כאשר נתברר משני מכתבים שכתב בראשונה מנייא יארק ואחר י"א שבועות מפרינסטאן דברי חבה לאשתו וחשש על צערה ושוקד לדעת שלומה ושלום צאצאיה. וכתב ג"כ מפרינסטאן לגיסו ביום שכתב לאשתו על אודות נסיעתו ושבקיץ הבא ישוב לנייא יארק ודרש על אודות אשתו והנצרך לה כאשר היו דבריו עם גיסו בנסעו מפאזען וכשנסע מפרינסטאן לאחר שבעה שבועות היו דבריו עם האנשים ההם כנ"ל ועתה ימים עברו שנים חלפו באין אומר ודברים בינו ובין אשתו וניחם על הרעה אשר תמצא את אשתו בהפרדו ועגונה כל משך הזמן ההוא לכולי האי לא דחי' חזקת א"א

ונ"ד עדיפא ממה שצידד המבי"ט להקל מכח שנראה שהי' כונת האנשים שבתוך החדר שבספינה שיהי' החדר קבריהם ושלא יצאו משם ליפול לתוך הים והובא בשו"ת בית יוסף ומ"ש אאמ"ו הגאון ז"ל להקל מכח ששלח מעות להכין צורכי שבת והודיע לאשתו שבוא יבוא על ש"ק דלא הוה חזקה אלא על מה שנתגלה דעתו בפעם א' אבל הכא נתגלה לן דעתו ג"פ ובין כל פעם, ופעם הי' זמן רב דלא אלים חזקת א"א למידחי לחזקה זו ולרובא דנטבעין למיתה וי"ל דהב"י שחולק על המבי"ט נמי מודה בנ"ד ואאמ"ו הגאון ז"ל פלפל לדחות הראי' שהביא המבי"ט לדבריו מהא דגטין (דף סו.) הרי שעלה לראש הגג ונפל ואכמ"ל ובנ"ד אין להפליג בכל מ"ש

ז והיכא שנשרפה הספינה לכאורה אין לצדד להקל כלל דהא כתב הרמב"ן במיוחסות (סי' קכ"ח) והובא ברמ"א (סעי' לד) דבנשברה הספינה אפי' נישאת תצא שי"ל שניצול בדף של ספינה האמנם דלכאורה הוה ק"ל ע"ד הרמב"ן דהיכא קאמר ר"ג בעובדא דר"ע כמה גדולים דברי חכמים כו' וכיון דבר"ע נשברה הספינה הוה היאך הביא מינה ראי' לדברי חכמים והא גרוע עובדא דר"ע מדברי חכמים טובא דהא בדר"ע אפי' נישאת תצא בשו"ת פרח מטה אהרן (ח"א סי' ל"ג) הביא קושי' זו בשם מהר"א ד"ב (סי' ל"ד). וצ"ל כיון דר"ע דייק לישנא דף של ספינה נזדמן לי ולא קאמר בדף של ספינה נצלתי משמע דדף של ספינה אחרת נזדמנה לו והשתא קאמר ר"ג שפיר כמה גדולים דברי חכמים דכי היכא דחזי' לר"ע שנזדמן לו דף של ספינה אחרת ולא מספינה שנשברה ה"נ בנפל למשאל"ס ולא נשברה ספינה באותו זמן כלל יש לחוש שיזדמן לו דף מספינה שנשברה בזמן ומקום רחוק

איברא בדר"ע שאמר בעובדא דר"מ כמה גדולים דברי חכמים צ"ע דמה חידוש ניתוסף לו והא בדידי' גופי' איתרחיש הכי נס זה ואם נאמר כדברי הרמב"ן ז"ל ושהצלת ר"ע הי' בדף של אותה ספינה שנשברה ודלא כמ"ש א"ש דהצלת ר"ע לא הי' ע"פ נס כזה. וביישוב דבר זה נלענ"ד דלכאורה צ"ע במה שאמרו על שנתברר להם ההצלה כמה גדולים דברי חכמים מהא דאיתא בב"ב (דף עה.) ריקה אלמלא ראית לא האמנת וא"ל משום דהתם מקמי דחזי הוה מלגלג על דברי ר"י דנראה דר"י לא הוה ידע מזה מדלא הקפיד מקמי שאמר שראה כדבריו. ואולי י"ל שהכיר ר"י מקלוסו של אותו תלמיד והבין בדבריו דמקמי הכי הוה מלגלג. ואכתי צ"ע מהא דעירובין (דף סד.) כל האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה מאבד הונה של תורה. ונראה מדברי רש"י ד"ה רועה שפי' זו נאה ואדענה דלאו על שאמר זו אינה נאה הוכיחו כיון דחולק עליו מצד הנסיון רק ממה שאמר זו נאה וכמה מעליא הוכיחו שזה בעצמו מורה שאחרת אינה נאה כמותה ואע"ג שאינו חולק עליו וכן נראה מדברי התוס' ד"ה שתה שהק' על מה דאר"נ לא מעלי' ומשמע קצת דרבא לא הוכיחו ע"ז וקשה לכאורה על שר"ג ור"ע אמרו כמה גדולים דברי חכמים דהוה קצת כאומר שמועה זו נאה. ועי' שבועות (דף מה:) דאמרב"ח כמה מעלי' הא שמעתא א"ל רבא מאי מעליותא ולא הוכיחו רבא כדאוכח לר"נ משמע דדוקא לפי שאר"נ לא מעלי' הוכיחו וצ"ע על רבא גופי' שאמר לרמב"ח מאי מעליותא אמנם נלע"ד דהקדושים ההם בודאי