אגודת אזוב מדברי צז

מתפרסמים י"ל דאם איתא דסליק קלא הו"ל וכעין זה כתב אאמ"ו הגאון זצ"ל וביותר בנ"ד שטבעו ב' ואם נאמר דשניהם עלו תמיהא מילתא טובא ובודאי הי' מתפרסם ועי' חולין (דף עה:) תרי תמיהי מדכר דכירי אינשי וצ"ל שהא' בלבד עלה והשני בודאי נטבע וא"כ יש להעיר לדמותו להא דב' שבילין דכשנשאלו על זה וע"ז בפניהם שניהם טהורין כיון דמשאל"ס מדרבנן איברא שלזה י"ל זה עלה למזרח וזה למערב ולקמן (באות ג) אעיר עוד בזה בעזה"י

ב האיש ההוא שמאומה לא הי' בידו זולת האנווייזונג שהי' לו לגבות בנייארלאנס ודאי אם הי' עולה בשום מקום לא הי' נח ושקט עד שימצא מקום שיוכל לבוא לקבל את מעותיו. ואפי' אם נאבד או נתכלה הכתב היה כותב ומודיע כן לאנשים מיודעיו בנייארלאנס כדי שיוכל להגיע לקבלת מעותיו אשר עליהם בלבד נשא עיניו

ובפרט שנהר מיססיפא המהלך בין פרינסטאן ובין נייארלאנס רחבו כ' פרסאות וארכו שש מאות פרסאות והולך עד ים אוקיינוס ואם הי' עולה מן הנהר ההוא לאותם הצדדים הי' בא למחוז נייא ארלאנס שהלך לשם או למחוז פרינסטאן שיצא משם ולא הי' מניח ביד זרים חילו כי אם שהי' מודיע מהעלותו מנבכי הים כדי לתבוע מעותיו. ומה שדחה בני שי' שיש לחוש שמכר האנווייזונג לאיש אחר אחר שישב בספינה וזה האיש נטבע ולא תבע מעותיו דאפי' למכירה יש לחוש כמ"ש בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' קי"ג) בשם מוהר"ן כ"ץ בשו"ת חוט השני ומשאת בנימן (סי' ס"ח) לענ"ד דבר זה חשש רחוק הוא לחוש שזה עלה ומכר לאחר וזה האחר נטבע ולחוש שמכרו על הספינה לאותו שידעי' שנטבע עמו והוא ניצול והקונה לא ניצול הרי זה דומה לנפילה דיחיד דלא חיישינן לה. ולומר שגלים אשפלוהו כמה מאות פרסאות עד ים אוקינוס קשה לומר שיעלה משם אחר שבא בלב ים הגדול והנורא ההוא דמי לא בעי מיכל משתי ומינם כל אותו הזמן. איברא דבתשו' המבי"ט הובא בק"ע (אות רכ"א) שכ' שי"ל פלטו למרחוק נראה דלא כמ"ש. אך בגוף התשו' עיינתי (בסי' קל"ה) ח"א ולא מצאתי סתירה לדבריי עיי"ש

ולכאורה יש להביא קצת ראי' לזה ממה דהוו סברי ר"א ור"נ להתיר בצ"מ וגברא רבה דאי אמרית דסליק קלא אית ליה ומה דלא אמרי' הכי הוא משום מיעוטא דאין להם קול וכמו שכתבתי לעיל בשם התוס' וקשה דהוה ליה לחוש בפשיטות שמא הוליכוהו המים למקום רחוק מאוד מאוד ומשום הכי לא נשמע ממנו. ועכצ"ל דעל מרחק רב ליתא לחששא זו מטעמים שכתבתי והחשש במשאל"ס הוא רק שעלה במקום שאינו רחוק כל כך ולזה אמרי' בצ"מ וגברא רבה דאי אמרת דסליק קלא אית ליה לולא משום המיעוט שאין להם קול ועי' במרדכי (סי' צ"א) שכתב בשם הר"ר אברהם בר' משה צורבא מרבנן למה לא נתנו שיעור מתי מותרת שהרי זה בא כמו נתת דבריך לשיעורין שמא הרחיק מהלך יום או יומים ויצא הרי צריכה להמתין עד שיבוא שום אדם ויגיד איך נעשה דבר. ומתוך דבריו יש ללמוד דהחשש שיצא למקום קרוב בלבד הוא ועובדא דר"ע ור"מ צ"ל שהיה קרוב לשפת הים ועלה אמרו כמה גדולים דברי חכמים דאי בלב ים היה עובדא צ"ל שניצונו במעשה נסים ואין להביא ראיה מהזכרת מעשה נסים ולא חיישי' שינצל באופן רחוק כזה

ועפמ"ש מיושב קו' המראה פנים לירושלמי (פרק בתרא דיבמות הלכה ה') בהא דמיבעי' לן התם במעיד ששקעה ספינתו בים אי הוה כמעיד שבעלה מת והק' והא אפי' מעיד בפירוש שנטבע בים אשתו אסורה מכח מים שאל"ס ולפמ"ש א"ש דקא מיבעיא לן בשקעה ספינתו בלב הים הגדול דלא שייך בזה חשש מים שאל"ס שיצא חי למקום רחוק כזה. והנה מקום אתי ליישב ג"כ מה שהק' עוד בס' מראה הפנים שם דהא מתני' הוא בגטין (דף כח:) דספינה שאבדה בים נותנין עליה חומרי חיים וחומרי מתים ולענ"ד י"ל דההוא דגטין היינו קודם שיעור שתצא נפשם בבירור ואז נותנין עליהם חומרי חיים וחומרי מתים וההיא דירושלמי היינו לאחר שיעור דכדי שתצא נפשם דבזה כשנטבעין רחוק מאוד מהיבשה לא שייך דין מים שאל"ס ואשתו מותרת היכא שאין לחוש שהוא לא הי' בתוך הספינה ועפ"ז מיושב קו' הפ"י גטין די"ל דהריב"ש והרמב"ם אינם חולקים ע"ד התוס' דאין להחמיר לענין א"א טפי מלענין תרומה. והנה לפי' הרמב"ם דספינה שאבדה היינו שעודנה ע"פ המים ונשברו המשוטות והמנהיגים בלא"ה אין מקו' לקו' המ"פ ולפי' המפורשי' י"ל עוד דספינה שאבדה רצ"ל שבשפת הים נטבעה. והירושלמי מיבעיא ליה ששקעה בלב ים וכמש"ל

איברא מדפריך הגמ' לעיל (דף קטו.) ותסברא משאל"ס הוא ואשתו אסורה משמע דאין לחלק ואפי' בשקעה הספינה בלב ים שייך דין מים שאל"ס מדלא מוקים לה בהכי אלא שכ"ז לשיטת הראב"ד דמה דקאמר והא מים כמלחמה דמי רצ"ל מים שיש להם סוף שפיר י"ל מדלא משני דעובדא הוה בטבעו בלב ים. ע"כ דאין לחלק אבל לשיטת שאר הפוסקים וביותר מבואר ברא"ש דמשאל"ס הוא דמדמה למלחמה ועכצ"ל דקים ליה להפשטן דעובדא הוה שטבעו קרוב לשפת הים בגונא דהוה בכלל משאל"ס ודמיא למלחמה א"כ שפיר פריך עליה ותסברא משאל"ס אשתו אסורה דהא א"ל דטבעו בלב ים קאי דא"כ ליכא לדמויי למלחמה

והנה דודי המאה"ג מוה' רפאל זאב הלוי זצ"ל כתב שחותנו הגאון רשכבה"ג בעל חמדת שלמה זי"ע הורה לו להתיר אשה שטבע בעלה בנהר ווייכסיל משום שאחר הטביעה שט א' כמה שעות על ספינה לאורך הווייסיל והביט על כל הצדדים גם חקר ודרש על הגבולים. וע"כ ס"ל דלא חיישינן שגלים ומים הנגרים אשפלוהו בזמן מועט למקום רחוק מאוד עד שלא יוכל השט אחריו לראותו עוד והיינו דע"כ השט בספינה ממהר לשוט ע"פ המים ע"י תפישת משוטות ממה שגוף אדם ע"י הגרת המים והשפלות הגלים או על דף של ספינה ולשון גל טרדני לחברו משמע שהיה בטרדא רבה ובמתינות וא"כ בבא בלב ים א"א לומר שיצא בזמן שיוכל להיות בלא אכילה ושתיה ובלא שינה

אמנם מדברי הרמב"ם (פי"ג ה') מגירושין נראה דאין חילוק ובכולהי גונא לא תנשא ועי' שו"ת הרא"ש (כלל נ"א סי' ג') ורדב"ז (ח"א סי' רנ"ח וסי' תקכ"ו וח"ה סי' ב' אלפים ר"מ). [ודע שצ"ע לענ"ד מה פריך ותסברא מים שאל"ס אשתו אסורה והא י"ל דר' ס"ל דצורבא מרבנן אם איתא דסליק קלא אית ליה ומשום דהוה עובדא בב' ת"ח התיר רבי נשותיהן וכדהוה ס"ד דר"א ור"ן. מיהו י"ל דלא בעי לאוקמא לדרבי דלא כהלכתא כדי למפשט בעיין דע"א במלחמה ועוד דא"כ אין לדמות מים למלחמה כיון דבצ"מ ליכא משאל"ס וכמש"ל לשיטת כל המפורשים ז"ל שחולקים על הראב"ד ז"ל ומצאתי בשו"ת ברית אברהם (סי' כ"א אות ו) שעמד בקו' זו ונתנה שמחה בלבי]

ג יש להעיר היכא שנטבעו ב' או ג' אנשים במים שאל"ס דודאי ע"פ הסברא אין לומר שכולם ניצולו ועלו דנהי שכתבו התוס' (דף קכא:) ד"ה אין מזכירין דמשאל"ס לא הוה ממש מעשה נסים שי"ל בגלים ודף של ספינ' ניצול מ"מ קצת מעשה נסים וחוץ לטבע הוה ולומר שלכולם איתרחיש הכי הו"ל מיעוטא דמיעוטא טובא וע"כ בעי' להניח שמקצתם ודאי לא ניצולו וא"כ לגבי כאו"א אפשר לתלות להקל שלא נקרה לו מקרה המלטה. ויש ליישב בזה מה דשינה תנא דמתני' בלישניה (דבדף קכ.) גבי מגוייד וצליב וחי' אוכלת בו ואינך דמתני' דהתם אין מעידין תנן ולקמן נמי בברייתא נפל לגוב אריות ואינך מעידין ואין מעידין נקט וגבי משאל"ס לא תנן אין מעידין אלא אשתו אסורה ולדברי הריב"ש החילוק דהיכא דתני אין מעידין