אגודת אזוב מדברי צג

בא"י דאסור למכור מה"ת לא"י משום ל"ת אפ"ה אסור מדרבנן למכור לו משום גורם נזק לחברו במכירתו] מ"מ גזרו עליו איסור מנקת חברו לפ"מ שפי' הגאונים ז"ל בדברי הר"י מינץ ועי' בהרמב"ם ונו"כ (פ"א) מאישו' באיסור הקדשה ואכ"מ ואפי' לפמ"ש בשו"ת חמדת שלמה (סי' ו') דבמזנה ליכא איסורא דמנקת חברו משום דשפיר מתקיימא תקנת חז"ל מודה דאע"ג שאין מתכוין לנישואין מ"מ כיון דברשו' בעלה קאי איכא איסורא דמנקת חברו ודבכה"ג גם מזנה אסור' ובהכי נדחה אצלי מה שאמרתי ליישב קו' המש"ל (פ"ב ה"ט) מסוטה דתיפוק ליה דמנקת חברו אינה שותה דקדמה שכיבת הבעל ואין האיש מנוקה מעון ולכאור' היה נ"ל דכיון דבביאה דזנות ליכא איסורא תלוי האיסור בקידושין בלבד ומש"ה לא הוה ביאה אסורה דהא אם הי' בזנות לא הי' אסורה כלל ונהי דהוה אסורה משום קדשה מ"מ היכא שהיא מקודשת באמת דליכא איסור קדשה אע"ג שהקידושין הם באיסור כיון דבביאה בלאו קידושין ליכא איסורא דמנקת חברו שפיר המים בודקין אותה דלא דמי' לגרושה וחלוצה לכהן הדיוט וממזרת ונתינה דלהרמב"ם הם משום דאין האיש מנוקה מעון ואע"ג דבלא קידושין אינה. לוקה כמ"ש הרמב"ם (פט"ו) מאיסורי ביאה דשא"ה דאיכא איסורא דרבנן בביאה בלבד כמ"ש המגדל עוז שם על דברי הראב"ד ז"ל אבל הכא דאיסור מנקת חברו ליכא במזנ' כלל ושפיר בדקי לה מיא ולפמ"ש נדחה סברא זו דהא בכה"ג גם ביאה דזנות אסורה משום שרשות בעלה עליה

י הנה בנוב"י צידד להקל במי שלא קיים מצות פו"ר אולם לא זכיתי לשיחתו אם דוקא כשכבר אינה מניקה צידד להקל מכח ה"ט. או אפי' במניקה כמו בנ"ד צירף להקל ובמק"א הבאתי שדעת הר"ם פדוואה שלא להקל ע"פ סברא זו. גם חקרתי אם העמידו חכמים דבריהם במקום מצוה רבה דפו"ר כמו שלא העמידו דבריהם במקום כרת היכא שעיקר הגזרה לענין מצוה נגזרה. וה"נ איסור מעוברת ומנקת חברו שנגזר עכ"פ נגד מצוה דולערב י"ל דבמקום מצוה דפו"ר לא העמידו וחילוק זה למדתי מדברי רש"י שבת (דף ג:) ד"ה בשוגג ואכ"מ

יא עוד העיר אאמ"ו הגאון ש"י עפמ"ד בפי' המשניות סוטה (פ"ד מ"ג) והובא במש"ל (פ"ב) מהל' סוטה ובתוי"ט שם דבמעוברת ומנקת חברו ליכא איסורא כי אם תקנתא דרבנן ולפ"ז י"ל דאין הב"ד כופין וכעין מ"ש הבית מאיר (סי' קט"ו ס"ז) גבי שוי' אנפשיה חתיכ' דאיסורא. ולענ"ד ליכא למימר הכי דהא ממה דבעי הגמ' יבמות (דף לז.) מי עביד רבנן תקנתא דאשת כהן לא תצא במעוברת ומנקת חברו משמע דבאשת ישראל פשיטא דכופין להוציא וכ"ה מבואר בב"י (סי' י"ג) וכ"כ הפ"י בקו"א לכתובות (סי' ק"נ) שעשה מעשה וכו' עד שיוציא והיכא דברח פליגי הר"ם רוטינבורג והר"י אור זרוע אי ערוקי מסתיי' כדאי' בש"ג שעל הרי"ף פ' החולץ וכ"ה משמעות הש"ג וחי' אנשי שם שאצל ס' המרדכי פ' החולץ דב"ד כופין להוציא במעוברת ומנקת חברו

יב והנה ע"פ הסניפים הנ"ל עדיין קשה להתיר הנישואין אמנם להתיר האירוסין דהיינו קידושין ע"מ שלא לכנוס כ"א לארס בלבד כדי שיוכלו להשיג ציווילנע ויאסור על עצמו הנאת תשמישתה ע"ד רבים עד אחר כ"ד חודש יש להעיר ע"פ הסניפים הנ"ל דהא ודאי איסור האירוסין קיל טובא וגזרה בעלמא הוא אטו נישואין וי"ל דוקא בימיהם שהיה המנהג לארס שפיר גזרו אטו נישואין אבל בזמנינו דמלתא דתמיהה הוא לארס בלבד וקלא אי"ל ליכא למגזר אטו נשואין וי"ל שדומה למה שהתיר ר"נ לדבי ריש גלותא משום דשאני ר"ג דקלא אי"ל ולא נפיק מיניה חורבה כמבואר בר"ן ושאר אחרונים ז"ל וה"ה נמי באירוסין בזמנינו ונהי דהו"ל דבר שבמנין דבעי' מנין להתירו ואפי' ע"י נדר עד"ר אסור ליארס מ"מ לזה יש להעיר לסמוך על הסניפים הנ"ל

יג ובמה שנסתפק אאמ"ו הגאון שי' מורה שבא לפניו בפעם א' מנקת אחר ט"ו חודש היכא שאפשר לצרף להקל ושאלות לענין הנקה דיור"ד (סי' פ"א ס"ג) ולענין מינקת שדי' שעתה דביו"ד (סי' קפ"ט סל"ג) אם רשאי להקל בכל אלה ולא הוה כתרי קולי דסתרי אהדדי או נימא דלכ"ע סתם הנקה הוה כ"ד חודש וכדאי' בגטין (דף עה:) גבי ע"מ שתניקי את בני דהנקה ב' שנים והמתיר במנקת חברו לאחר ט"ו חודש דוקא לענין נישואי מנקת חברו הוא דמקיל אבל לשאר דברים מודה דהרי היא בכלל מניקה: ואפי' אותה אשה עצמה שהתיר המורה לאחר ט"ו חודש אם באותו פעם באתה לשאול ג"כ לענין האי דיו"ד (סי' קפ"א וסי' קפ"ט) מותר לומר לה די' שעתך ולא תחוש לראייתך לוסת ולא הנשא לאיש עכת"ד. והנה לכאורה צע"ג דהא גם בגטין שם פליג ר"י וסגי לי' בי"ח חודש אמנם בעיקר הס'. הנה נלע"ד דודאי יש לה דין מניקה עד אחר כ"ד חודש והא דלענין מנקת חברו סגי בט"ו חודש היינו משום דלא מיעכר חלבה עד ג' חדשים ולאחר י"ח חודש תו ליכא סכנה לתינוק אם יגמלוהו וכמבואר ברש"י כתובות (דף ס:) ד"ה י"ח חודש שכ' די' לתינוק לינק בכך דמשמע דנהי דהוה מניקה עד סוף כ"ד חודש מ"מ די' לו בי"ח חודש והיכא דליכא סכנה לתינוק לא עביד רבנן תקנתא ובהא דגטין שם ג"כ י"ל כיון דדי' לו בכך א"צ להניקו יותר ומכ"ש למסקנת הגמ' דיום א' בי"ח חודש קאמר ר"י ולחומרא הוא י"ל דמסתמא מה דאתני עמה הי' על הזמן שהתינוק צריך להניקה אבל לאחר י"ח חודש כיון דדי' לתינוק בלא"ה לא הוה קיים התנאי

וראיתי שהבית מאיר (סוסי' י"ג) הביא בשם הנוב"י דהא דהן הן דברי ב"ש הן הן דברי ב"ה קאי לענין מנקת חברו ולא לענין עיקר זמן הנקה לענין פירש מלהניק גם הבית מאיר שרצה לומר דלא קאי אדין מנקת חברו כי אם אשיעור הנקה מ"מ כתב דקאי אזמן חיובא דאב להשתדל לו מנקת או למסמס לו בצים וחלב ודמש"ה פירש"י די' לתינוק לינק בכך אדב"ה ולא אדר"י ודלא קאי לענין פרישה דא"כ הו"ל מקילי ב"ש ונלע"ד להסביר דבריו דאי הוה נפיק קולא לב"ש הו"ל למתניי' בעדיות [וצ"ע דהא לא נזכרה מחלוקת זו במשנה דליתניי' בעדיות] ולפ"ז צ"ל דלא קאי נמי לענין די' שעתה דא"כ הו"ל מקולי ב"ש אבל לומר דלא מצי קאי לענין די' שעתה משום דלשמאי כ הנשים דיין שעתן וכמשה"ק הנוב"י על הר"ש הזקן דלב"ש כל הנשים אינן משועבדות להניק דודאי שמאי לחוד וב"ש לחוד ונהי דשמאי ס"ל כל הנשים דיין שעתן ב"ש לא ס"ל הכי ועי' תוס' (נדה דף ז:) ד"ה שמותי הוא תלמודי ב"ש ואפ"ה ס"ל ד' נשים דוקא דיין שעתן ולא כולן והומ"ל דפליגי לענין די' שעתה רק משום דהו"ל מקולי ב"ש אמנם אין מזה ראיה דליכא נפקותא לדינא לענין פרישה ודי' שעתה שי"ל עיקר פלוגתא דב"ש וב"ה נשנית לענין חיובא דאב או מנקת חברו דהו"ל ב"ש לחומרא ונהי דנ"מ נמי לענין פרישה ודי' שעתה דהו"ל ב"ש לקולא מ"מ לא בעי' למיתניי' בבחירתא כיון דלאו להכי איתשל וכעין מ"ש התוס' ריש קידושין ד"ה ב"ש. וצ"ע לענ"ד די"ל דקאי לענין זמן הנקה להא דיו"ד (סי' ק"צ סנ"ב) ולא הוה ב"ש לקולא דאיתשל להיכא שכולן מסולקת דמי' וה"א מניקה לאחר י"ח חודש דלב"ש לחומרא וכולן טמאות ולב"ה לקולא כולן טהורות והיא לבדה טמאה [והא דלא אוקי פלוגתייהו לענין תנאי דגט דהוה ב"ש לחומרא ומצריכים להניק כ"ד חודש ואפי' למסקנא דגמ' שם דיום א' בכ"ד חודש קאמרי דהו"ל לקולא מ"מ איכא נ"מ בנתקדשה מאחר דלא הו"ל ב"ש לקולא אלא לחומרא ואסרי לה בלא גט י"ל דא"כ הו"ל פלוגתא דת"ק ור"י בגטין (דף עה:) פלוגתא דתנאי' ראשוני' ב"ש וב"ה] ע"כ נ"ל כמ"ש דלכ"ע דינה כמניקה לכל מילי רק דגבי מנקת חברו מקילין כיון דתו ליכא שום