אגודת אזוב מדברי צב

זכות בשדי האם עד שנדמהו למרחיקין כדי מרוצת הדג דיהיב סיירא וכן בדין מערופיא כבר עשה מעשה לשאת וליתן פעמים רבות עם זה האיש אבל התינוק לא עשה שום מעשה גם מה שחילק שם בין תוך ג' לאחר ג' צ"ע וע"כ צ"ל כיון דעיקר המעשה דבעי' גבי מרוצת הדג ובדין מערופיא הוא כדי שנדע שהי' בטחונו עליו כנראה מדברי רש"י ב"ב (דף כא:) ד"ה שאני דגים כו' בטוח הוא שילכדנו ולפ"ז התינוק שידוע לנו שכל הבטחתו על שדי אמו אע"ג דלא עביד מעשה הרי הוא זוכה ואסור לפסוק חיותי' ומש"ה י"ל דתוך ג' שעוד לא נשתנה החלב ע"י ההריון כדאמרי' שאין החלב מתעכר עד ג' חדשים ליכא למימר הכי שהיה בטחון התינוק על החלב וליכא משום פיסוק חיותי'. כן נלע"ד בהבנת דברי הבית מאיר]. ולפי"ז י"ל כיון דקטן אין לו זכי' מן התורה ופיסוק חיותא דתינוק מדרבנן הוא לא תיקנו חכמים לקטן יותר ממה שקונה הגדול וכיון דגדול חייב להציל ה"נ קטן ועי' בש"מ ב"מ (דף צא:) גבי עושה בגפן זה דמלתא דליתא מדאורייתא מב' טעמים לא יתקנו חכמים וה"נ פיסוק חיותא דתינוק דליתא מדאורייתא דהא בכה"ג לית לי' לקטן זכי' והיכא שהוא להצלת הבעל דגדול חייב וליתא נמי מדאורייתא לא יתקנו חכמים והא דבגטין (דף מ) בעבדא דאקניי' לבנו קטן לא אמרי' הכי שא"ה דקנין הקטן הוה ע"י דעת אחרת מקנה אותו ועוד דמה שכופין לשחרר בחציו עבד וחציו ב"ח נמי לאו דאורייתא הוא כי אם תקנתא דרבנן ותו דשא"ה דבעי' לכוף את הקטן לשחררו וקטן לאו בר כפי' הוא אבל לענין שיהא רשאי להציל עצמו בשל קטן י"ל דבכה"ג מותר משום שלא יקנה הקטן יותר ממה שקונה הגדול ויש לדחות ולחלק

ה והנה ליכא סניף להקל מכח דעת האמונת שמואל דבהכניסה שיעור ב' שפחות דפטורה מלהניק אינה בכלל מינקת חברו וממילא כיון (דבסי' צ"ה) מבואר במחבר והג"ה דאפי' בהכניסה לשכור שיעור ב' שפחות פטורה מלהניק וה"נ כיון שהכניסה ת' זהו' דאיכא שיעור לשכור ב' שפחות לא הוה בכלל מנקת חברו דהא כל האחרוני' שעשו סניף להתיר מכח דברי האמונת שמואל נקטו בדבריהם שהכניסה לו עושר מופלא. וטעמא נ"ל משום דבעי' שבמקצת הנדוניא יהי' לקנות או לשכור השפחות ומקצתו יהי' כדי לפרנס אותן השפחות וכדמשמע מרש"י כתובו' (דף סא.) ד"ה שראוי' להכניס והיינו כדי ליישב קו' התוס' ד"ה הכניסה וממילא כיון דבנ"ד לא הכניסה כי אם ת' זהובים דליכא כי אם לשכור השפחות על זמן מועט אבל לא לפרנסם מהריוח ליכא להתלות בהיתר האמונת שמואל כלל

ו אמנם מה שיש להעיר להיתרא דכיון דעיקר איסור מעוברת ומינקת חברו משום דלמא מיעברא ומיעכר חלבה ודחברי' לא חייס עלי' למסמס לי' בצים וחלב והנה בנ"ד שרוצה לישאנה כדי להפטר מן הצבא על ידי הנשואין ועל ידי שיהי' אפוטרופוס וידוע מחוקי המדינה שע"י הנשואין בלבד אינו חפשי כ"א מיחס חייסי' עליה. ואפילו אי מיעברה אשתו אינו חפשי עד מלאת לה חמשה חדשים. ורק על ידי האפוטרופסת הוא חפשי לגמרי א"כ יחוס על הולד למסמס לו אי מיעברא כדי שיהי' חפשי מאנשי הצבא ונהי נמי דבלאו האי ינוקא יהי' אפוטרופוס על הבן שלה הראשון מ"מ כיון שי"ל לחוש שמא ימות הבן הראשון דאע"ג דאיפלגי בה ר"מ ור"י כדאי' בגטין (ד' כח) מ"מ לענין תינוק מסתברא דלכ"ע חיישינן לשמא ימות וכה"ג כתבו התוס' כתובו' (דף פג:) ד"ה מיתה דבאשה מיתה שכיחא וי"ל דהה"נ בתינוק שכיחא מיתה ועוד דאע"ג דלענין דינא לא חיישינן לשמא ימות מ"מ מסתבר לומר דאי מיעברא יחוס עלי' דמ"מ כ"א מעלה על לבו ענין המית' לחוש לה. ומש"ה יחוס עליו כדי שלא יהי' לו לחוש עוד דלמית' דתרין ל"ח כולי האי כדאי' יומא (דף יג.) וכיון דאי מיעברה יחוס עלי' ליכא איסורא בנישואי מנקת חברו ועי' ע"ז (דף ס"ה:) והא רוצה בקיומו דלא ניצטרי זיקי. אע"ג דלדינא לא חיישי' לבקיעת הנוד ותלוי בפלוגתא דר"מ ור"י מ"מ הו"ל רוצה בקיומו ולמה דמשני דמייתי פרדיסקי תו לא הוה רוצה בקיומו דלשנים לא חיישינן ועי' תוס' ד"ה פרדיסקי

ז הנה הוא לטובת היתומים שתנשא לאיש הזה כדי שלא יתכלה הקרן שהניח אחריו אביהם וכדי שיפקח בעניני פרנסתם ובכה"ג צירף להקל בשו"ת שבו' יעקב (סי' צה) גם בשו"ת חמד"ש (סי' ז) צידד להקל מה"ט

ח אחר ט"ו חודש הקיל הפ"י בקו"א לכתובו' (סי' ק"נ) ואע"ג דנ"ד הי' שלא נתנה דד בפיו מ"מ הניח אחריו ברכה להקל בשעת הדחק כשיש עוד צד להקל ועי' בשו"ת חמדת שלמה (סי' ז) והנה מלשון השאל' בפרט כעת שצריכ' לשכור לו מינקת משמע דעד זה הזמן הית' מניק' בעצמ' וכעת תשכור לו מניק' אולם מסוף דבריו שכ' אמנם בנ"ד שאין אנו צריכים לשריותא הנ"ל רק לסניף לאחר ט"ו חודש פשיטא שיש לצרף עיקר הטעם של תשו' שבות יעקב ותשו' אמונת שמואל ודעת הפוסקים המתירים בלא התחיל' להניק משמע שמתחל' לא הית' מניק' וע"כ ליכא למימר הכי דא"כ למה לי לצרף דעת האמונ' שמואל ושהוא לטובת היתומים ותיפוק לי' דכשלא נתנ' דד בפיו הקיל הפ"י בשע' הדחק בפשיטו' לאחר ט"ו חודש וע"כ צ"ל משום דהפ"י קאי דוקא בלא נתנ' דד בפיו ובנידון החמדת שלמה הניק' עד היום מש"ה הוצרך לצרף דעת האמונת שמואל ושהוא לטובת היתומים וכ"ה מבואר להמעיין בדבריו הקדושים

איברא דכ"ז דוקא היכא שגמלתו או נתנתו למניק' אבל היכא שעדיין מניקה אין לצרף להקל מכח מה שהוא לאחר ט"ו חודש דעד כאן לא הקיל הפ"י כי אם היכא שבאמת אינה בכלל מינקת חברו ואסור' רק משום תקנתא כדי שתתקיים תקנת חכמים. אבל בעודה מניקה אין לצרף להקל ע"י שהוא לאחר ט"ו חודש ולענ"ד נראה להוסיף מיא וקמחא ולהסביר יותר דברי הפ"י ז"ל דהא באמת הוה לן להתיר לאחר ט"ו חודש כר"י וכב"ה וכדהתיר ר"ח רק דקיי"ל כרב ושמואל דבעי' כ"ד חודש וגם הו"ל למיעבד עובדא כמתניתא להתיר בגמלתו ונתנתו למניקה רק דקיי"ל כר"נ דאסר וכמתניתא דהית' רדופ' וי"ל הא דרב ושמואל אסרי עד כ"ד חודש היינו כשעניקה ולא בגמלתו ונתנתו למניקה וכן הא דאסר ר"נ גמלתו ונתנתו למניקה היינו תוך ט"ו חודש אבל לאחר ט"ו חודש דהוה רק תקנתא לתקנתא דתוך ט"ו חודש לא אסרינן תו בגמלתו ונתנתו למניקה דכולי האי לא גזרי' לחוש שמא תגמלנו ושמא תחזור בה המניקה אבל בנ"ד שמניק' עדיין אין לצרף להתיר ע"י שהוא לאחר ט"ו חודש

ט הנה אאמ"ו הגאון ש"י העיר דלפי הנראה דוקא בנשואין גזרו כדמשמע לא ישא ולא תנשא ונהי דאפי' לארס אסור ועי' בב"י (סי' י"ג) ובש"ג פ' החולץ דבעבר ואירס דעת הר"י מאורלייניש דאין כופין להוציא וכל הראשונים חולקים עליו מ"מ דוקא בקידושין גזרו ובנ"ד שאין כונתם כי אם לפטור מהצבא ולהתפרנס לשאת וליתן על שמו הו"ל דבר שאינו מתכוין ולענ"ד ממה שפי' הגאונים בשו"ת שבות יעקב ובבית מאיר דהא דר"י מינץ הקיל במזנה דהיינו משום דלא מתקיימא תקנתא דרבנן שתתעבר בזנו' ע"כ צ"ל דגם בזנו' גזרו אלא דלא איצטריך למיתני' דהא בלא"ה הזנו' אסור ולא דמי למ"ש הש"ך ביו"ד (סי' פ"ז ס"ק ג) דבבשר וחלב דטמאה לא גזרו חכמים כלל כיון דבלא"ה אסור מה"ת דאע"ג דזנו' מה"ת [וטעמא דמילתא משום דאיסור מנקת חברו שנגזר משום לתא דסכנ' ומשום פיסוק חיותא דתינוק החמירו לגזור אפי' במקום איסור תורה וכה"ג כתב אאמ"ו הגאון שי' בס' פתחי שערים ח"ש מהד"ק לפרק המקבל (דף קח:) ד"ה עד דמקבל כו' ודע כו' דאפי'