אגודת אזוב מדברי צא

עולם אשר גבלו ראשונים ובשדה יתומים אל תבוא והו"ל דברי קבלה והיינו דוקא איסורא דידי' אבל איסורא דידה מדרבנן בעלמא הוא ובהכי א"ש דביבמו' נקט רק לא ישא ולא הזכירו מאיסור האירוסין ובכתובו' תנן ה"ז לא תנשא ולא תתארס משום דאיסורא דידי' דהוה דברי קבלה בנישואין דוקא הוא ולא באירוסין אבל איסורא דרבנן הוא ואפי' ליארס אסרו וטעם האיסור הוא משום פיסוק חיותא דתינוק כמ"ש בס' צלעו' הבית להגאון בית מאיר (סי' ה

) והנה אאמ"ו הגאון שי' העיר אם מותר לעבור איסור דרבנן כדי להפטר מן הצבא והראה לאו"ח (סימן ש"ו וסי' שכ"ח) שמותר לחלל שבת כשרוצים להעביר בתו על הדת. ולענ"ד צ"ע דכיון דמצד פיסוק חיותא דתינוק הוא ממילא אסור להציל עצמו בדבר שיוכל לבוא לידי הפסד ופיסוק חיותא להתינוק וכדאי' בחו"מ (סי' שנ"ט) דאסור להציל עצמו בשל חברו ואפי' כשהוא בסכנת מות אסור להציל עצמו כי אם ע"מ שישלם ובמק"א הארכתי בזה ע"ד שו"ת בית יהודא להר"י עייאש ז"ל

וא"כ הכא דמשום גדר חיותא דתינוק נגעו אפי' להנצל מסכנה דמות אסור דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי וכה"ג חילק הבית מאיר שם ע"ד מהר"י מינץ בהיתר המזנה. ועיין בשו"ת חמדת שלמה חאה"ע (סי' ו') ובנ"ד דליכא הוצאת דת להתינוק י"ל דאסור ויש לחלק דהא באמת לחיותא דתינוק סגי במסמוס בצים וחלב רק שחכמים חששו לאסור אפי' כשרוצה למסמס לו משום חששא שאח"כ לא ימסמס לו בעל. וממילא כיון שהבעל אומר שרוצה למסמס לו ליכא סכנת מות דולד ומאי חזית כלל ומדרבנן הוא דאסור משום גזרה והיכא שהוא בסכנה או כשרוצים להעבירו על דת דמותר לעבור אדרבנן ה"נ שמותר לישא מעוברת ומנקת חברו בגונא דליכא כי אם איסורא דרבנן בעלמא. ועיין בשו"ת בגדי כהונה (סי' )

ולכאורה יש להביא ראי' דמותר לישא מעוברת ומנקת חברו כדי להנצל מעברה וחשש סכנה מדאי' במדרש איכה רבתי ע"פ נשים בציון ענו דנבוכדנצר גזר על חיילותיו שלא יענו האשת איש ונתקדשו כל הנשים ולא נשתיירו כי אם ג' שנתעצלו וקשה וכי לא הי' שום מעובר' ומנקת חברו שלא היו רשאים להנשא אלא ע"כ צ"ל דמותר' להנשא כדי להנצל מעבירה וחשש סכנה ואע"ג שהתינוק לא הי' בסכנה וחשש העבירה על דת [ומבואר מזה נמי דאפי' על הבעל ליכא שום איסור לישאנה ודלא הוה חטא כדי שיזכה חברך משום שלא פשעה ואע"ג שגם הבעל לא פשע וליכא נמי מצוה דרבים שעכו"ם יכשלו בהן. מיהו להגורסים מצוה רבה שאני א"ש. והדברים עתיקין בראשונים ואחרונים בשבת (דף ד.) ועירובין (דף לב) וגטין דף לח) וחגיגה (דף ב:) בתוס' ד"ה כופין]. ואכתי יש לדחות ראי' זו דשאני שהי' החשש שיאנסום השונאים וסוף סוף לא מתקיימא תקחז"ל שתתעבר בזנות מש"ה היתה מותרת להנשא בכדי להציל א"ע אבל להציל א"ע משאר עבירה וחשש סכנה בגונא דמתקיימא תקנת חכמים שחששו לטובת הולד י"ל דאסור משום פיסוק חיותא דתינוק וכבר האריכו בסברא זו השבות יעקב והבית מאיר על היתר הר"י מינץ במזנה אלא שצ"ע שהחמדת שלמה (סי' ו) כ' דבמזנה ליכא קפידא שתתעבר בזנות וס"ל דבעי' דוקא העברת דת לתינוק צ"ע לכאורה

ולפמש"ל דאיסורא דידי' דהוה דברי קבלה בנישואין דוקא הוא ולא באירוסין ואיסורא דידה שגם האירוסין אסורין מדרבנן בעלמא הוא אפשר לדחות ראי' זו בפשיטות שי"ל שגזרה זו שגזרו גם עלי' ולאסור גם האירוסין לא נגזרה עוד בימי החורבן ואח"כ הוא שגזרו עלי' וי"ל שלא היו נישואין כ"א אירוסין בלבד כדי להנצל מפחד האויבים דבאירוסין כבר הו"ל אשת איש ויפרשו ממנה. ולארוס בלבד אפי' המעוברת ומנקת חברו היו רשאים דאיסורים דדברי קבלה על הנשואין הוא ולא על האירוסין. והאיסור דרבנן שעל האירוסין ושעלי' לא נגזרה עודנה

ובהכי ניחא מה דהוה ק"ל במה דפליגי ר"מ ור"י בכתובו' (דף נו.) בעל מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה דלר"מ תנאו בטל ולר"י בדבר שבממון תנאו קיים ולר"מ מה מהני מה שאמרו מן דלנא אנן אכלין ומן דלנא אנן מתכסין כמו שדרשו ע"פ והחזיקו שבע נשים והא לר"מ תנאו בטל גם לר"י הוה ק"ל ומה היו עושין לענין מצות עונה דלא מהני תנאה. והי' נ"ל להביא ראי' למ"ש המש"ל (פ"ו סוף ה"י) דאישות דבתנאי אמרי' מיגו היכא שלא הזכירו בפירוש וי"ל שהיו מתנים גם על העונה אלא שלא פירשו דחייל בכולל ועי' תוס' שם ד"ה הרי מקודשת ובשו"ת מוהר"י טראני כרך שעם קידושין (סי' נ) שנראה שחולקים על המש"ל וס"ל דאפי' בכולל לא חייל תנאי אעונה. והי' נ"ל להעיר עפ"ד המש"ל שם דלפעמים לר"י אפי' בעונה מהני תנאי וצ"ע דלא מצינו שהתנו כלל על העונה וגם דהוה קשה טובא לר"מ ולפמ"ש דלא היו נישואין כי אם אירוסין ניחא דהא אירוסין אין לה שאר וכסות ומה שאמרו מן דלנא אנן אכלין ומן דלא אנן מתכסין לא הי' תנאי לפוטרם משאר וכסות דבלא"ה הי' פטורים כיון שלא היו אלא אירוסין בלבד ומכ"ש שלא הי' חיוב עונה ופטומי מילי בעלמא הואי. אבל לענין תנאי ליכא למשמע מינה ועיין בשו"ת הגאון מוהר"צ חיות (סי' מה) בשם הרשב"א בתולדות אדם (סי' שנז) והרמב"ן פרק יש נוחלין דהיכא דאיכא אומדנא דמוכח מהני תנאי על מ"ש בתורה ויש להסביר ישוב קו' הש"ך (סי' קפ"ב) שתי' אאמו"ו הגאון שי'

ג אמנם מצד האיסור שעלי' העיר אאמ"ו הגאון שי' דלא מהני מה שהיא להצילו מעבירה, וחשש סכנה דכיון דבמקום שהוא פטור לוקחים תמורתו אחר למלאות המספר א"כ ליכא עלי' מצוה להצילו דנהי דדרשינן והשבותו לו לרבות גופו מ"מ ליכא מצוה לפטור את הא' היכא שעי"כ יתחייב אחר במקומו. אלא שי"ל כיון שעיקר אזהרת אשה ע"י איש כדמשמע יבמות (דף פד:) ובתוס' שלהי נדרי' בשם הר"א ממיץ באומרת טמאה אני לך וכן משמע בב"ק (דף לב) דעיקר מעשה איהו קא עביד וא"כ כשיש איזה אונס דהוא פטור ומותר ה"ה איהי. ועי' סנהדרין. ס"פ בן סורר ומורה בהעלה לבו טינא. וכל דתיקנו רבנן כעין דאורייתא תיקנו וא"כ כיון שהוא אנוס להציל א"ע דלא גזרו עליו ממילא גם עלי' לא גזרו ויש לחלק עכת"ד

והנה לענין מצות פדיון צ"ע לענ"ד עפ"מ דאי' ביור"ד (סי' רנ"א ס"ג) בהג"ה דלפדיון שבויים נמי שבויי עירך קודמים וא"כ י"ל שחייבת להפדותו לפי שהוא בן עירה ואע"ג שיקחו אחר במקומו שמא לא יהי' מבני העיר ההיא דכמו דהיכא ששניהם עומדים להציל הבן עיר קודם ה"נ להציל הבן עיר אע"ג שעי"כ יתחייב לאחד מבן עיר אחרת דחייבין בני עירו להצילו אלא דבנ"ד י"ל הא דבני עירך קודמין היינו כשהפדיון שניהם שוה אבל בנ"ד שהפדיון הבן עיר הוא בעבירה דרבנן מעוברת ומנקת חברו ושלא יתפס בן עיר אחרת לא יהי' בשום צד איסור בכה"ג לא אמרי' בני עירך קודמים וליכא עלה שום חיוב הפדיון וממילא אסורה להנשא לו משום איסורה דידה

ד עוד העיר אאמ"ו הגאון שי' דנהי דמבואר בירושלמי והובא בסמ"ע (סי' תכ"ו) שאפי' בספק סכנה מחוייבים לכנוס ולהציל לחברו מ"מ התינוק לאו בר מיעבד מצוה הוא ואע"פ שראוי לגומלו לאחר י"ט חודש מ"מ כבר זכה בשדי אמו עד כ"ד חודש ולענ"ד אכתי צ"ע דהא עיקר הטעם משום פיסוק חיותא דתינוק שיש לו זכי' בשדי אמו ובלא"ה לא הוה אסרינן עלה להנשא משום סכנה דולד כמו שנראה מדברי הבית מאיר בצלעו' הבית שם לענין תוך ג' חדשים [ואף שלכאורה צ"ע דאיזה מעשה עשה התינוק