אגודת אזוב מדברי ט

האדם הנה היה לכם להשכיל שלא די שלא יתוקן הדבר בשלא תאירו אף גם זאת תעוררו קלקול ויבוא ספק בלבו של אדם להתיצב להכחיש מציאותו כחו וזרועו ית"ש אשר מושלת עלינו והיה מהראוי שבין כך ובין כך תאירו להם בכדי למנוע מה שהוא באפשרי להתקלקל ע"י שלא תאירו להם. ומכל זה מוכרח הדבר שלא לכבודי באתם רק לכבוד בו"ד באתם לדרוש ולתבוע הדין ובאמת מכח תשובות הללו לא היה להם פתחון פה עוד וע"כ יצאו להאיר היום והלילה ואמר עוד שבכל יום ויום לסבת הכופרים בעיקרים הללו מבלעדי שמשיבים להם אלו התשובות המנצחות אותם לא היו יוצאים להאיר כי לא היו מסכימים להשתעבד אל האדם כשמקלקל מעשיו

ט אולם כל אלה דרכי ה' מנצחים אותם רק בשביל שהבטיח ה' לישראל לקרבם בתכלית הקירוב וע"כ העולם קיים בשביל להטיב לישראל בסופם. א"כ גם עתה משתעבדים לנו צבאות השמים כולם כדי שלא ליתן פתחון פה לאפיקורסים שיוכלו לכפור במציאותו בכחו וזרועו ית"ש עכ"פ. אבל בלעדי המיועד ההוא לא היה הקב"ה משעבד צבאות השמים להאדם בעת שהוא מקלקל צורתו ומשחיתו מאיש. ובאמת היה העולם נהרס ונחרב לגמרי כדי למחות זכר האדם הכופר בכל דרכי השי"ת ובכחו. שכל שהעולם קיים בשביל סוף הכבוד אשר. עתיד לבוא על ישראל א"כ מוכרחים צבאות השמים להשתעבד להאיר לנו מכח התשובות האלו. וה' ברוב רחמיו יקרבנו בימין צדקו ויקויים בנו הנבואה האמורה מפי ירמיה הנביא ע"ה בב"א

במד"ר בראשית (פ"ג סי' טו) אריב"ס יהי ערב אין כתיב כאן אלא ויהי ערב מכאן שהיו סדר זמנים מקודם לכן. ארא"ב מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי אר"פ טעמא דרא"ב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד דין הניין לי יתהון לא הניין לי בהבנת דברי המד"ר נבוכו רבים וכן שלמים והנלע"ד דמדלא קאמר ר"א מאבדן או מבטלן וקאמר מחריבן שהוראתו רק ענין מחוסר השלימות מלשון חורב שעל חסרון לחלוחית משא"כ אבדון וביטול מור' על כליון הגמור. אין לפרש כפי' היפ"ת ופשיטא שאין להעלות על הדעת כפי' שהביא בשם המורה ז"ל אמנם פי' הדברים לענ"ד ע"פ המבואר בספרים שכשם שיש מ"ט שערי בינה אחוזים בשער הנ' שער היובל כ"כ יש מ"ט שערי טומאה אחוזים בשער הנ' ואת זה לעומת זה עשה האלהים וכמו שיש רקיעים של קודש. כמו כן יש רקיעים של טומאה ועי' מ"ש הקדוש מוהר"ש אוסטריפאלי בסוף ספרו דן ידין פי' לס' קרנים וכולם נוצרו מאת הקב"ה ית' שכמו שברא בקודש כ"כ ברא בסט"א. והנה אם אמנם כל הברואים לא נבראו אלא בשביל תורה וצדיקים שבם לא יתכן לומר שנבראו שהם כחלק מעצמותו ית' כמשאז"ל קוב"ה ואורייתא וצדיקים חד שהתורה כולה שמותיו של הקב"ה וכחלק מעצמותו הוא וכ"כ נשמת ישראל חלק ה' המה. וא"כ התורה וישראל לא נוצרו בבריאה. ואך בשביל מציאותם נברא העולם כולו בכ"ז הנה כשם שבחר הקב"ה בברואי העוה"ז להנחילם התודה ולקרבם לעבודתו ולחלק להם חלק מנשמת ש' נשמות ישראל אשר חלק ה' המה כמו כן היה אפשר שיבחר ה' בסט"א להנחילם התורה ולקרבם לעבודתו ולחלק להם חלקו בנשמות. אך ברצונו ית' מבלי סיב' נודעת לא בחר בהם ומנע מהם השלמיות הללו. ועל כונה זו א"ר אבוה מלמד שהיה בורא עולמות ר"ל עולמי הסט"א [שהוא משני כתות שמחה מחלת ועצבון לילית כמו שהביאו בסה"ק] ומחריבן. ר"ל שמנע מהם השלמותם. ואמר די הניין לי יתהון לא הניין לי. ור"ל שמניעת השלמותם היהן כן מרצונו ית' מבלי סיבה נודעת לנו והנה כחות הטומאה אין להם ריבוי מעצמותם כי אם אמנם ע"י מעשה האדם יגבירו חילם אולם לא להוסיף על מה שחלק להם השי"ת לא כן הקדושה והעוה"ז שמקודש נוצר הריבוי בהם מעצמותם ומברכת ה' יפרו וירבו וכמו שהאריך בזה היע"ד (חלק א' דרוש ד') ע"פ קורא דגר כו' כסא כבוד כו'. ע"כ א"ר פנחס טעמא דר' אבוה מכתוב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד ור"ל שלשון מאוד יאמר על הריבוי ואמר הכתוב שהשי"ת ראה כל אשר עשה ונכלל בזה גם עולמי הטומאה. והנה מצא בטובה את המאוד רצונו אותו שיש בו כח המאודיי כח הריבוי לא כן אותם שאין בהם כח הריבוי לא הוטבו לפניו היינו דין הניין לי ויתהון לא הניין לי ועי' בפי' הרמב"ן ז"ל שפי' ג"כ והנה טוב מאוד שר"ל שריבויי' טוב וכעין מה שפי' [ויש להסביר עפמש"כ מה שדרשו והנה טוב מאוד זה המות ע"פ מאמר ר"ל בע"ז (דף ה') בואו ונחזיק טובה לאבותינו כו' ומסקינן שכמי שלא באנו לעולם קאמר. וא"כ עיקר שלימות הריבוי שבעוה"ז ניכר רק ע"י המות שבלעדו לא הי' שלמות הריבוי ניכר שהיינו כמי שלא בא לעולם כו'] והנה לכחות הקדושה אין הגבלת זמן שליטה אולם לכחות הטומאה הוגבל עת אשר תשלוט כמבואר בזוה"ק תא חזי בכל שיתא יומא דשבתא כד מטא שעתא דצלותא דמנחה דינא תקיפא שלטה. והלילה רשות למזיקין לשלוט באופן שמעת מנחת הערב עד הבוקר השליטה מעורבת לשני הכחות לקדושה וסט"א. ומהבוקר עד המנחה השליטה מיוחדת לקדושה בלבד. וי"ל שעל הוראה זו נקרא מן המנחה עד הבוקר בשם ערב. ע"ש עירוב שליטת ב' הכחות ומאור היום עד המנחה בשם בוקר על שם ביקור השליטה המיוחדת לקדושה בלבד. [ועי' בפי' הרמב"ן ע"פ ויהי ערב ויהי בוקר כעין דברינו בפנים אחרים] באופן שלכחות הטומאה הוגבל ונסדר זמן לשליטתם. ועל הוראה זו אריב"ס מדלא כתיב יהי ערב שהי' מורה שעתה גזר על עירוב שליטת ב' כחות וכתי' ויהי ערב מורה אשר עירוב השליטות היו מכבר קודם לזה ואומרו מכאן שהי' סדר זמנים ר"ל שליטת כח הטומאה שנסדר ונגבל לשליטתה זמן מוגבל ונסדר. מכבר הי' מקודם לכן היינו מקודם מציאות האור המיוחד לשליטת הקדושה בלבד. ונתנה שמחה בלבי שראיתי בנזה"ק שפי' כעין מש"כ ועפ"ד הנזה"ק יש להמתיק יותר דלצורך הבחירה הוכרח מציאת הטומאה וקדמה למציאת האור שהקליפה קודמת לעולם לפרי שוב מצאתי בס' הבהיר לדברי הזוהר בראשית (דף לא:) אחר מאמר וכולהו חד והארץ היתה תוהו בזמנא דקב"ה הוה באילן קליפין הוה בונה עלמין ומחריבן כו' והיינו כמו שבארתי

ועפ"מ שביארתי יובן מ"ש בספרי המקובלים זי"ע. עת שבירת הכלים נפלו ניצוצי הקדושה לעומקא [או לנוקבא] דתהומא רבה ועל בני ישראל לברר וללקט הניצוצות ולהעלותם מעמקי התהום ובשביל זאת נגזרו עלינו הגליות וכל המצוקות המוצאות אותנו עד עת קץ בב"א בעת התיקון. כי הנה בריאת עולמי הטומאה במה שנמנע מהם כח ההשלמה מכונה בשם שבירת הכלים שכשם שהכלי כל זמן היותה בשלימותה יש לה שום חשיבות ושלימות ובשבירתה נתבטל שלימותה לגמרי כמו כן יצירת עולמי הטומאה במניעת השלמותם בשום שבירת הכלי' יקרא והנה בהיות אלו העולמות אמתת יצירתן הי' מאת הבוי"ת וממקום קדוש יהלכו וגם מציאת הויית ועמידת קיומם מרצון הקב"ה הוא כי מלבדו ומזולת רצונו אין עוד אפשרות מציאות ועמידת קיום. הרצון הקדוש הלזה שנותן להם מציאות ועמידת קיום יראה כמתבטל לפי ההשקפה בטומאתם ח"ו. לזאת יקרא נפילת ניצוצי הקדושה לעומקא [או לנוקבא] דתהום רבה שכשם שהניצוצות בנפלם למי התהום רבה יוכבו ויאבדו סגולתם ולעומה מי התהום קשה להעלותם בכדי להבעירם ולהלהיבם שנית. כמו כן הרצון הקדוש ההוא כביכול כאילו אבד סגולתו בקדושה וקשה להעלותו בכדי להחזירו לקדושה בהיות הכחות הטמאות מתאמצות עד מאוד בעניניהם. ואמנם באשר יצירת העולמות ההן הי' בשביל להסית את האדם לכל עון ולכל חטאת למען אשר יהיו מעשיו בבחירות הטוב ומאוס ברע בכפיית היצר המתאמץ בעזוז חילו להחטיא את האדם ויקשה על האדם לעמוד נגדו ולהכניעו כמו שאמרו