אגודת אזוב מדברי ח

כן כשהשי"ת דן את אדם על חטאיו ופשעיו רואה הוא אל מצב ומדרגת האדם בעת שחטא כמבואר בס' קול יעקב (קהלת) ע"פ ברוב חכמה רוב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב הביטה וראה וינעם לנפשך. וא"כ ממילא א"א שיבוא לידי מיאוס. וזה פי' לא הביט און ביעקב וגו' לומר הרי ה' אלדיו עמו ותרועת מלך בו ומי שהוא במעלה כזו יחטא רק לענין האון והעמל לא יזכור מעלתם. וכמדומה שיש להעמיס כן כונה זו באומרם ע"פ גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך שכשיזכור מעשה סיני תהי' מעשה העגל יותר חמור ויתכן שח"ו לא ישכח. וה' הבטיח שלא יהי' כן אצלו ית"ש. הרע לא ידין מכח הטוב וזה רואה ב' ראיות ועי' קול יעקב שה"ש ע"פ כי עזה כמות אהבה: וכן פי' בס' קול יעקב קהלת בסוף דיבור על פסוק ועוד ראיתי במקום המשפט

ז ובזה נבוא לביאור הכתובי' ונאמר הנה השי"ת הרבה להבטיח לנו על הטובה המעותדת לנו ע"י נביאו שישוב לשוש עלינו ולהטיב לנו עד שנהיה מקורבים אל ה' וכולנו נדעה אותו מקטן ועד גדול ולאות על הבטחתו אמר כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם שתכלית בריאותה של השמש היה רק להאיר את היום על הארץ ולא לתכלית אחר חוקות ירח וכוכבים לאור לילה ולא לסבה אחרת. ולמען צורך האדם בלבד נבראו ומהם נמשך שפעם רוגע הים ומשקיטו מזעף ופעם ויהמו גליו לעלות בשיא דכים כי זעפת הים ושקיטתו נתלים ברוחות והם נתלים בשינוי והתגברות צבאות השמים וכסיליהם שמהם יבוא האדם להכיר כח מעשיו כמאמר הכתוב יורדי הים וגו' באופן שכל צבאות השמים נשתעבדו אל האדם להאיר לפניו ולשמשו ללמדו דעת ותבונה ליראה את ה' ויקשה בעיניך הלוא (א) ה' צבאות שמו ולא יחשב פועל חכם לעשות כדבר הזה להכניע היקר לזולל. ומכ"ש שה' צבאות יעשה כדבר ההוא ומההכרח שתודה בדבר שהאדם צורתו יקרה וברוחניותו הוא החשוב ונכבד מכל צבאות השמים ולו יתרון אל כל הנבראים. אך הלוא עוד יקשה לך אם ראויים הם לכל זה בעודם באבם וכאשר יתנו ריח צדקתם לא כן עתה בימינו שאתה רואה כי עם בני ישראל הנהו בסתר ושפל המדרגה בקיום התורה ושמירת המצות למה זה ישתעבדו צבאות השמים הנכבדים וגבוהים אל האדם השפל והנבזה לעת כזאת ומהראוי אפוא שימושו החוקים האלה מכל וכל ובהכרח יתאמת לך שישוב ה' לקרבם לשמוח ולשוש עליהם כי גם לדבר הזה בשביל שהמה מעותדים להגיע למעלה נשגבה יתכן שישא ה' פניו עליהם אשר גם כהיום יהיו הגבוהים ונכבדים נכנעים להם בשביל השעה אשר תעמוד להם בסופם. א"כ הנה לכם האות על דבר ה' שקדמו. וזה שסיים הכתוב אם ימושון החוקים האלה מלפני גם זרע ישראל ישבותו מהיות גוי לפני כל הימים ירצה כשיהיו החוקים האלה נמושים יהיה מקום לומר שזרע ישראל ישבותו ולא יהיו עוד כל ימיהם (ב) גוי מקורב לפני לא כן עתה בעמוד כל מצבת החוקים האלה על עמדם הנך מוכרח להודות שאף שזרע ישראל נשבתה מהיות גוי לפני (ג) מ"מ לא על כל הימים נשבתה כי עוד ישוב ה' ויהי' זמן אשר יתנו פרי קודש לפני ה' ויהיו מקורבים אליו במאוד מאוד וידעו את ה' כמו שהבטיח לנו בזה ע"י נביאו אולם היה מקום להסתפק ולומר האומנם יקוה ישראל אל ה' כי יבוא זמן אשר הדודאים יתנו ריחם ויעשו פרי במעלת צורתם. ולזאת תבל ומלואה נתונים נתונים המה לשיעבוד האדם על שם סופו. אמנם מי יודע אם נגיע שיקים ה' את דברו הטוב ושמא ח"ו בינתיים יומאסו ישראל בעיני ה' ע"ד רוב פשעיהם (ד) וכדי לסתור רעות רוח ההוא אמר אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדות הארץ למטה ירצה בזה שהגם (ה) שאפשר לחקור את מדת השמים ועומק הארץ ע"י תחבולות וכלים שהמציאו התוכניים והאצטרלוגין אמנם להגיע עד תכונתם מן הקצה כמו בשמים מלמעלה קצה גבהם (ו) ובארץ למטה קצה עומקם זה אי אפשר כמאמר הכתוב שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר: ירצה כמו שאי אפשר להגיע למדידת רום קצה השמים ועומק קצות הארץ כן אי אפשר להגיע לקצה לב המלכים כי הוא ביד ה' ועיין בינה לעתים (דרוש נו) גם אני אמאס בכל זרע בית ישראל על כל אשר עשו (ז) שכשם שבמדידה ההוא אין מביטין על הדברים מן הקצה אל הקצה רק תופסין הדברים מאמצעותם כמו כן בכל אשר עשו בית ישראל לא אביט אל קצה מעשיהם לראות ולדין עליהם מקצה מצב האומה בהיותם במעלה נשגבה בצורתם וצדקתם לפני ה' ולדון ממנה אל מעשיהם אשר יעשו כי מזה היה אפשר המיאוס אבל אראה רק על אמצעותם לתוכן מעלת מצבם אשר הם בשעת כל מעשה ומעשה שלהם כמו שהוא במדידת השמים וחקירת הארץ וא"כ ממילא לא אבוא למאוס בהם. וא"כ אחרי שנתברר לך בראי' נכונה שהם מעותדים לחבה יתירה א"כ בבירור שיהיה כן ולא יגרום שום דבר רק יקים ה' את דברו הטוב

ח ואחר כל זאת נבוא לביאור המדרש שהתחלנו ונקדי' דברי העקדה (בשער ע"ח) שהאריך בענין קרח עדתו שעמדו להרוס מוסדי התורה והאמונה מכל וכל ואם שהעיקר במציאותו בכחו ויכלתו לא יכלו להכחישם באשר כן נתפרסם ע"פ הנסים ביצי"מ וגם שכל צבאות השמים יעידון ויגידון אותם כמאה"כ שאו מרום עיניכם הנה כפרו בהשגחת ה' ומציאות הנבואה בכללה ובפרטה היינו בעיקר הנבואה ובנבואת משה רבינו ע"ה ומעתה נאמר הנה הצבאות האלה (א) נתקנאו על הדבר הזה ואמרו א"כ אפוא שיכפור האדם ביסודי ועיקרי האמונה מדוע זה תיקר צורתו עוד בעיני ה' ולמה זה אנחנו נכנעים אליהם להאיר ולשמש לפני האדם. וזה הוא כונת רבא שאמרו אם אתה עושה דין לבן עמרם להוציא הדעה המשובשת והנפסדת הלזו. ואז ייטיבו ישראל צורתם אנו מאירין ומשתעבדין אל האדם בארץ. ואם לאו אין אנו מאירין שלא יתכן שאנחנו היקרים מהם בחומריותם נשתעבד אליהם בשגם בצורתם כבר המה פחותים ושפלים (ב) ואמר באותה שעה ירה בהם חצים וחניתות ירצה שכמו שהחץ יורה אותו האדם אל שונאו הרחוק ממנו לא כן החנית תוקע אותו בלב שונאו הקרוב אליו כן השיבם ה' תשובה נצחת מרחוק ומקרוב. והנה על התשובה מרחוק אמר להם בכל יום ויום משתחוין לכם ואתם מאירין (ג) ירצה שבהשתחויה לכם הנה מראים שה' לא ישגיח על האדם וחלק אותו תחת ממשלת צבאות השמים כמ"ש העיקרים וא"כ מראשית ההשתחויה הנה כבר כפרו בהשגחת ה' והרסו בני האדם גדרות העולם לאמר לא יראה ה' ביושבי תבל הלזו ולא יביט אל מעשה האדם ואתם מאירין. שזה האות שגם אתם חשבתם הדבר הזה למשפט אמת והיה בעיניכם שלסיבה זו נבראתם ולא לשמש את האדם ואם ככה דמיתם על אודתכם במה זה אתם משתעבדים אל האדם אדרבה מושלים אתם עליו במקום ה' ולמה זה לא תאירו להם גם עתה אם לא אעשה דין לבן עמרם ויקלקלו בני האדם את צורתם בהכחשת הנבוא'

ואמנם מקרוב השיבם לאמר אם תבואו בטענה כי עתה זה מקרוב הסתכלתם בסבת ותכלית בריאתכם שלהשתעבד אל האדם היתה עילת מציאתכם וכמ"ש בעקדה שזה הענין של עלו לזבול הנה השיב להם בכבודי לא מחיתם בכבוד בו"ד מחיתם (ג) ירצה האומנם חטא ישראל וגם כפר בג' עיקרי ומוסדי האמונה השגחת ה' ונבואה בכלל. ונבואת משה בפרט אולם מה שנוגע לאמונת מציאותו כחו וזרוע עוזו ית"ש לעשות בעולמו כרצונו בה יודו לי כל מלכי ארץ באשר עדים להם היום כל צבאות השמים לא כן כאשר גם המה יאספו נגהם תמשול אז הכפירה גם בעיקר ההוא וא"כ במה שבאתם בטענתכם ותאמרו שבאם לא אעשה דין לבן עמרם לא תאירו ניכר שלכבודו בלבד הוא שמחיתם. הוא ענין הנבואה בכלל ובפרט ועי' בעקדה. ולא בכבודי על דברת בני האדם בענין ההשגחה שאם היה טענתכם בדבר כבודו ית"ש האמונה על השגחתו במעשה