אגודת אזוב מדברי פט

כיון שהאב קיים הוא ישתדל בבנו ואין כן דעת רבינו אלא בכל גונא אסור וכן דעת ר"א משבחא ז"ל וכן נראה מן הגמ' דמניקה דומי' דמעובר' ולזה הסכים הרשב"א ז"ל. וכ' ומיהו בגרושה דוקא בשהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן לא דהא אי בעיא לא תניק אותו כלל ואפי' בשכר כמו שנתבאר בפכ"א מהל' אישות. עכ"ד עכ"ל המ"מ וכ"כ הר"ן בשם הרשב"א בפ' אע"פ (דפוס ווין דף צ' ע"א

(ה) ולדבריו אינה קרוי' מנקת חברו אלא בשהיא בעיא לאנסובי ולהניק את בנה כדס"ד דר"פ ור"ה ברי' דר' יהושע בפ' אע"פ (דף ס ע"ב) ולהמסקנא דגמ' התם דאף בנתנה בנה למניקה אסורה באלמנה דוקא דמחוייבת להניק בנה או בגרושה שהניקתו עד שמכירה. אבל גרושה בעוד שלא הכירה אינה בכלל מניקה ומש"ה אתי' לי' שפיר הא דדייק דמניקה דומי' דמעובר' ודברי ר"א משבחא ולא השיב אלא על הר"ש שמתיר גרושה מניקה כיון שהאב קיים אבל לדידי' א"ש (ו) אבל קשה דהתינח להרמב"ם דכתב בטעם איסורא דמעובר' חברו שמא יזיק הולד דגי' אחרת היתה לו בגמ' כמש"כ הלח"מ שם אבל לפי הגירסא שלפנינו דאידחי טעם זה ומסיק טעמא דסתם מעובר' למניקה קיימא וכ"ה ברי"ף ובנ"י שם. הא מוכח מדכתב השאילתו' דגרושה מעובר' אסורה להנשא דאפי' בלא הכירה אסורה מניקה להנשא דאל"כ גם מעובר' תשתרי להנשא ולא תניק בנה (ז) וי"ל דשאני מעובר' דחיישינן דכשתלד תניק את בנה ברצונה כמש"כ הרא"ש בפ' החולץ (סי' כ"ו) דרוב נשים חסות על ילדיהן ומניקתו אפי' אינה משועבד' להניקו עכ"ל ואיכא למיחש שתניק אותו עד שיכירה ותתעבר ותיעכר החלב ויסתכן הולד אבל מניקה שאינה רוצה להניק ונותנת בנה למניקה או שאומר' לבעל שהוא יתן למניקה שרי' לאנסובי וכ"כ השטמ"ק פ' אע"פ (דף נט ע"ב) (דף כ"ד ע"ג בשמ"ק) מדנקט מניקה שמת בעלה (ח) אבל רבו החולקים בזה על הרשב"א וכמו שאבאר בעה"י התוס' פרק החולץ (דף מ"ב סוף ע"א) כתבו וז"ל סתם מעובר' למניקה קיימא ר"ש זקנו של הרשב"א הי' אומר דגרושה מינקת מותר' להנשא משום דלא משעבדא להניק וכו' ואין נראה לר"ת דהא למה דהוה בעי למימר דטעמא משום סנדל או משום דחסא לא הי' חילוק בין אלמנה לגרושה וה"ה להאי טעמא דאינו חוזר בו אלא מהטעם בלבד ועוד וכו' וכן פוסק בשאילתות דר"א דל"ש גרושה ול"ש אלמנה עכ"ל וכ"כ התוס' בפ' אע"פ (דף ס' סוף ע"ב)

והנה ראיית הר"ת היא רק אמעובר' אלא דפסיקא לי' להר"ת דאי גרושה מניקה שלא הכירה הולד שרי' לאנסובי אף מעובר' שרי' כמו שכתבתי לעיל (באות וי"ו) ואם כן להר"ש דמתיר בגרושה מניקה ה"ה דמתיר בגרוש' מעוברת ושפיר סותר הרבינו תם דעת הר"ש מראייתו מהס"ד דגמ' ומהשאילתו' (ט) וכן הוא מפורש בהרא"ש פרק החולץ (סי' כ"ו) שכתב וז"ל ומתוך זה הי' אומר הר"ש הזקן גרוש' מינקת וגרוש' מעוברת מותרת להנשא דלא משעבדא להניק כו' וכ"כ הרבינו ירוחם נתיב כ"ג ח"ג (ד' קאפוסט דף קנו ע"א) וכך הוא בנימוקי יוסף פ' החולץ הסוגיא דוכן שאר כל הנשים לא ינשאו (ד' ווין דף יז סוף ע"ב] שכתב וז"ל ולענין גרושה פלוגתא דר"ת ודר"ש ז"ל ור"ש ז"ל כתב דדוקא אלמנ' וכו' אבל גרוש' מעוברת ומניקה מותרת להנשא וכו' ועוד הא אמרי' פ' אע"פ שאם נתגרשה אינו כופ' להניק אבל ר"ת ז"ל וכו' עכ"ל הרי דגם לטעם השני התיר הר"ש בגרושה מעוברת: (י) מבואר ממה שכתבנו דלהתוס' והרא"ש והר"מ והנ"י שוין מעוברת ומניקה הר"ש התיר גרוש' מעובר' ומניקה כל שלא הכיר' הולד. והר"ת סתר דבריו מראייתו מהס"ד ומר"א משבחא וממילא גם גרוש' שלא הכירה הולד אסור': (יא) והטעם מבואר בשמ"ק פ' אע"פ דף ס' ע"ב (דף כ"ז סוף ע"א בשמ"ק) שכתב וז"ל אבל הר"א ז"ל כתב דה"ה דנתגרשה אסור כדאי' ביבמו' בסתמא לא ישא אדם מנקת חברו ומעוברת חברו וכו' והכא ודאי אפי' כשאין מכירה איירינן וכו' דאע"ג דלא משעבדא לי' מדינא אלא בעוד' תחתיו מ"מ כי היכא דמשעבדה לי' במכיר' מפני הסכנ' דלמא לא בעי למינק נמי אחריתא לאוניקי בשכר מיהת אע"ג דאיתתא אחריתא כה"ג לא מחייב' ה"נ אע"פ שאינה מכיר' אם לא היו מוצאין אחרת משועבדת להניק אותו בשכר עכ"ל ונראה דלזה נתכוין הנ"י פ' החולץ [ד' ווין ריש דף י"ח] במש"כ אבל ר"ת ז"ל כתב אפי' בגרוש' דההיא נמי כופה להניק אם מכיר' וכו' עכ"ל אלא שקצר כדרכו: וגם התוס' בפ' אע"פ (דף ס' סוף ע"ב) ד"ה והלכתא וכו' שכתבו ועוד וכו' דמשמע ה"ט דמניקה ה"ט דמעוברת עכ"ל ר"ל דלטעם הר"ש גם מעוברת גרוש' שריא

(יב) ומעתה נתבאר לנו שמש"כ בעל תשו' אמונת שמואל (בסי' ב') בהכניס' לו סך רב דשריא לאינסובי בתוך כ"ד חודש שסמך על הרשב"א ודימה נידון דידי' לגרוש' במח"כ לא כיון להלכ'. ואוסיף סתירה להוראתו ממש"כ השמ"ק פ' אע"פ [דף כד ע"א] וז"ל וכן פסקו תלמידי ה"ר יונה ז"ל דצריכ' להמתין כ"ד חודש ואע"פ שלא הניק' אותו מעולם כו' ואפי' אשה שאינ' מחוייבת אותו להניק כגון שהכניסה לו שפחות א"נ אשה חשובה וכו' אפי' היכא שאין מכירה וכו' והמקיל בזה ובכיוצא בזה עליו נאמר ופורץ גדר ישכנו נחש: (יג) מבואר מכל הנ"ל שדעת התוס' והרא"ש והרא"ה ותר"י דלא כהרשב"א וכ"כ הריב"ש בתשו' (סי' תס"ג) מעתה מ"ש מעכ"ת לדמות ענין שאלתו להא דתשו' אמונת שמואל אין היתר דאף האמונת שמואל לא כיון להלכ' ואף דלא הי' צורך באריכות זה שמעכ"ת בעצמו הרגיש דאין נידון שאלתו דומה להא דתשו' אמונת שמואל שכ' שהכניסה לו הון רב מ"מ בארתי כל הנ"ל להתלמד במקום אחר: (יד) ומ"ש מעכ"ת (באות ד') לדמו' אשה זו לצמקו דדי' אינו נ"ל כלל דהרא"ש בפ' אע"פ (סי' כ) לא התיר אלא בצמקו דדי' ואינה רגילה להניק לעולם וגם בתשו' חכם צבי לא התיר אלא כשחלבה ארסיי משא"כ בזה דאף שהרופא יעצה שלא תניק אינה בכלל אלו

(טו) ומ"ש מעכ"ת להתיר אחר ט"ו חודש ללידתה שכ"כ הפני יהושע בקו"א הפ"י בעצמו לא רצה לסמוך ע"ז ולי יש הרהורי דברים. בזה בגמ' מסיק זמן הנק' כ"ד חודש וכ"כ כל הפוסקים כי כן הי' ימי הנק' בימיהם וזכורני שגם בילדותי הי' כן במדינותינו אבל כמו שלשים שנה מוחים הרופאים להניק כל כך ולא ימצא ולד אחד מאלף בעיירות שיונק כ"ד חודש שא"כ בטל טעם המתנת כ"ד חודש: (טז) אלא דלא הרווחנו בזה דהוי דבר הנאסר במנין שצריך מנין אחר להתירו כדאי' בפ"ק דביצה דף ה ע"א] וברמב"ם פ"ב מהל' ממרים הל' ב' ובהשגת הראב"ד שם דזה אינו דומה למש"כ התוס' שם דתקנות שעושין לזמן דא"צ היתר בעבר הזמן דהתם בשע' שגזרו האיסור היו ידועין יומי ההיתר משא"כ הכא שגזרו בסתם כ"ד חודש אלא שבטל הטעם

היוצא מכל הנ"ל שאני איני מסכים להתיר לאש' זו שתנשא תוך כ"ד חודש. דברי ידידו הד"ש יוסף יאסקי שפירא האב"ד דפה ק"ק לעסלא יע"א

ולענ"ד יש ליישב דברי דו"ז הגאון בית מאיר ז"ל במש"כ דאיסור מינקת חברו לא נזכר במשנ'. די"ל מתני' דסוט' מעוברת חברו ומינקת חברו לא שותות ולא נוטלות כתוב' לאו משום שנישאו בעביר' הוא אלא דמעוברת חברו אין להשקות' דשמא נטמא' והמים יבדקוה. וימות העובר ואע"ג דמעוברת עצמו שות' ול"ח שימות העובר [ועי' עירוכין (דף ז') האש' שיצאה. ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד] מ"מ בשל חברו כיון שדמי העובר לבעל או