אגודת אזוב מדברי פח

לו מניקה דהא יוכל לומר מה שלא יספיק חלבה תמסמס לו האם אבל כשלא יהי' רגיל עם אמו מי ימסמס לו ועוד כיון שאין ההכרח לשכור לו מניקה באין חלבה מספיק או באינה יכולה להניק ב' שנים צריכה להניקו כמו שתוכל ואין הבעל מחוייב לשכור מניקה וכבר הרגיש בזה הרב מוהר"מ בתשובותיו ע"ד השב יעקב והעיר כן ע"ד הב"ש שכ' דבצמקו דדי' ע"כ חתן התינוק אצל מניקה שאינו מוכרח דהא אפשר לומר שממסמסין לו

וממש"כ השבו"י (סי' צה) דהמתיר בגרושה אפי' במכירה נמי מתיר משום דאבי' כשהוא חי ימסמס לו מבואר דלא כהב"מ ודאע"ג שמכיר את אמו יכול אביו למסמס לו. ובאמת הב"מ מכח סברא זו העלה דהרשב"א הוכיח שהר"ש מודה בגרושה כשמכירה. וא"כ דברי הב"מ בסברא זו במחלוקת שנויים

ו יש כאן תקנת כל היתומים וגם תקנת זה היתום לפי שיש לחוש לכילוי כל הקרן שהניח אחריו הבעל ושהכניסה האשה וגם מצב פרנסתה ומסחרה ילך לטמיון כמו שהאריכו בזה האחרונים ואע"ג שכתב הריב"ש (סי' ש"ס) ואין לנו לחוש לחורבן ביתו ולקלקול הבחורה י"ל דהיינו רק במה שאינו נוגע לטובת היתומים אבל לטובת היתומים ולתועלת היתום הקטן יש להקל

ואין להעיר על מה שהביאו ראי' דמותר לטובת היתומים מר"א ששחרר עבדו לצורך מצוה והא י"ל שאני התם דלא הי' מקום לחוש שמכוין לדבר אחר כ"א לדבר מצוה אבל הכא מאן לימא לן שמכוין לטובת היתומים שמא מתכוין לשם דבר אחר ויש לדמות למצות חליצה שקודם למצות ייבום משום שאין מתכוין לשם מצות ייבום דשאני התם כשנושא לשם דבר אחר הרי הוא פוגע באיסור אשת אח אבל הכא אפי' כשמכוין שלא לטובתם של יתומים ליכא איסור תורה כי אם איסור דרבנן

ז מה שנשתדכה ונתחייבה קנס אלף זהו' הנה כשאין מניחין אותה להנשא ודאי שלא תתחייב קנס ועוד דאין לנו לחוש לחורבן ביתה כשם שאין חוששין לחורבן ביתו כמ"ש הריב"ש ורק משום תועלת היתומים הי' מקום לצדד להיתר

ח כיון שהמשודך לא קיים מצות פו"ר הנה הקיל בזה בנוב"י מהד"ת כשכבר אינה מניקה אמנם מדברי מוהר"מ פדוואה (סוף סי' ל) מבואר דלא קיים פו"ר לא מהני דז"ל שם הנה לא אעלים כו' ויצא הקול שכמר שלמה ריווא ישאנה והי' זר בעיני להיותו חשוך בנים שימתין מלישא עד כ"ד חודש אחר הלידה כו' ואז כתבתי למוהר"י שיזהיר שלמה מאלה ולא ישאנה כו' אלמא אע"ג שכמר שלמה ריווא לא קיים אז מצות פו"ר אסר עליו הר"מ פדוואה לישאנה אע"ג שלא היתה מניקה

ויש לעיין מדאמרי' בפסחים (דף קיג) דרווק הדר בכרך הקב"ה מכריז עליו אלמא דעלול הוא שיחטא. וא"כ מה"ט ראוי להתיר כמו במופקרת דהר"י מינץ ולפ"ז יש לחלק בין רווק לשאר פנוי שהי' לו אשה ולא קיים מצות פו"ר וי"ל דהר"מ פדוואה שאוסר בפנוי שלא קיים מצות פו"ר מודה שיש להקל ברווק. מיהו להמפורשים בדברי הר"י מינץ משום דבזונה לא מתקיימא תקנתא דרבנן אפי' ברווק אין להקל דא"ל שאני רווק שיוכל לבוא לידי חטא הרהורי עבירה דא"כ גבי אשה נמי האיכא הרהורי עבירה כדמשמע באגדת שמואל והובא בילקוט (רמז ק"ח) ואית דאמרי בההוא לישנא כל האורך הזה למה מביעות בנויו של שאול כו' א"ל ר' יוסי א"כ עשית בנות ישראל כזונות והלוא כשם שא"א לאיש לזון עיניו מאשה שאינה שלו כך א"א לאשה לזון את עיני' מאיש שאינו שלה כו' אלמא דבאשה נמי איכא הרהורי עבירה וצ"ל דדוקא בשביל עבירה בפועל עקרינן לתקנתא דרבנן ועבדינן איסורא ולא בשביל הרהורי עבירה. וגם הראי' שהביא המוהר"י מינץ מגטין ההוא אמתא כו' התם נמי באו ע"י לי די עבירה בפועל ולפ"ז י"ל כיון דא"ל רבא לר"ס בפסחים (שם) דהא דרווק הדר בכרך היינו כגון ר"ח ור"א דלא מדלי עינייהו לאסתכולי אבל מעבירה בפועל ח"ו לאו דבר קשה הוא להנצל א"כ אין להקל מכח סברא זו לדברי הר"מ פדוואה

ובאמת במקום שלא קיים מצות פו"ר צ"ע אם העמידו לדבריהם לעקור ד"ת ולאסור עליו דנהי דעל האשה דלא מיפקדא אסרי מ"מ עלי' דידי' שמצווה בפו"ר צ"ע דנהי דבשב וא"ת מצי עקרי כדאי' יבמות (דף פט:) מ"מ נגד מצות פו"ר דחמיר צ"ע אם העמידו דבריהם ועיין מש"כ בחי' פ' ר"א דמילה דהיכא שעיקר גזרת חכמים נתקנה ע"ד מצוה לא העמידו דבריהם במקום כרת וה"נ איסור מעוברת ומנקת חברו שנתקן על דבר מצוה דלערב י"ל כשלא קיים מצות פו"ר דחמיר לא העמידו דבריהם וא"ל שיכול לקיים מצות פו"ר באשה אחרת דהא י"ל בזו אני חפץ וכמ"ש בשה"ג שעל הרי"ף יבמות פ' החולץ גבי אבלה בשם הר"ת

והנה כ"ז יש לצדד לענין להתיר משעת הלידה או משעה שדרך לפסוק חלבה בחיי בעלה דהיינו אחר תשעה וששה חדשים אמנם אחר ט"ו חודש ללידתה הקיל בפ"י בקו"א לכתובו' (סי' קנ) בשעת הדחק כשכבר נשתדכה וכשיש טעמים אחרים לצרף להתיר ואחד מהטעמים שלא נתנה דד בפי התינוק

ומדי דברי אזכיר שעל מ"ש הריב"ש (סי' יג) בשם השואל באיסור מעוברת חברו משום שתשמיש קשה לולד. והריב"ש דחה דבריו וצע"ג דהא כיון שממתנת ג' חדשים הראשונים משום הבחנה. ובג' חדשים אמצעים יפה לולד כדאי' בנדה (דף לא.) גם משה"ק בשו"ת שבות יעקב (סי' צ"ה) למה אסרינן מעוברת משום דלמניקה קיימא ותיכף צריך להוציאה יקיימנה עד שתלד וצע"ג דהא אי מיעברה ביני וביני מיעכר חלבה ולא תוכל להניקו אחר כך לכשתלד התינוק מבעלה הראשון וצ"ע כעת

סימן ה והצעתי דברי לפני הגאון מ' יוסף יוסקי ז"ל אבד"ק לעסלא וזאת אשר השיב לי

ב"ה פה ק"ק לעסלא יום א' י"ד מרחשון תרי"א לפ"ק. רב טוב וברכה וחיים ושלום לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי כקש"ת מוה' מיכאל דוב נ"י האב"ד דק"ק פיעטרקוב יע"א מכתבו מיום ג' פ' בראשית קבלתי בפ' נח ומהיותי טרוד בשבוע העבר אחרתי מלהשיב עד היום (א) ואקדים לבאר דברי הראשונים בזה בעזה"י הנה בריש פ"ד דסוטה (דף כד ע"א) תנן מעוברת חברו ומנקת חברו לא שותות ולא נוטלות כתובה דברי ר"מ וחכ"א יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן ע"כ. ועיין בפירש"י שם [ומבעל ס' בית מאיר שכתב בצלעו' הבית (סי' ה) (דף ה' ריש ע"ג) שדין מינקת לא נזכר במשנה נעלם משנה זו] ובפ' החולץ (דף מב ע"א) איתא תניא לא ישא אדם מעובר' חברו ומינקת חברו וכו' ובפ' אע"פ (דף ס' סוף ע"א) איתא ת"ר מינקת שמת בעלה תוך כ"ד חודש ה"ז לא תתארס ולא תנשא עד כ"ד חודש כו' ובע"ב שם עד והלכתא מת מותר גמלתו אסור (ב) ובחי' הרשב"א בפ' החולץ שם (דף מ"ב סוף ע"א) ד"ה ותתבעינהו כו' כ' וז"ל מקצת מרבותינו הצרפתים ז"ל כתבו דדוקא באלמנה אבל בגרושה דקאי בעל יכולה היא שתנשא לאלתר דבעל ממסמס לי' בבצים וחלב ור"ת ז"ל אסר אפי' בגרוש' משום דאינה יכולה לתובעו על ידה אלא ע"י השליח כדאי' בכתובו' שלהי האשה שנתארמל'. ואף היא בושה מלתבעו בכך ע"י אחר וכן דעת ר' אחא בשאילתו' פ' וירא עכ"ל (ג) וז"ל השאילתו' שם (ריש סי' יג) שאילתא דאילו איתתא דפטרה בגטא או שכיב גברא ומיעברא מיני' או קא מניקה אסורה לה לאנסובי עד מישלם יומא מניקתה עכ"ל (ד) והמ"מ בפי"א מהל' גירושין הל' כ"ה כ' וז"ל וי"מ ז"ל שהיו סבורים דדוקא במניקה דנתארמלה אבל אם נתגרשה