אגודת אזוב מדברי פז

ובעיקרא דמילתא מבלעדי דברי הריב"ש ז"ל לכאור' צ"ע בשלמא בזמן הש"ס שהי' נוהג דין עבדים כנעניים והיו בני מצו' ולכל מילי כישראלי' גמורה הוה חשבינן לשפחו' שלהם שפיר אמרי' דבהכניסה ב' שפחו' או כשיעור לשוכרם פטור' מלהניק שהתינוק יוכל לינק אצל השפח'. אבל בימינו שאין לנו שפחה שמקיימת המצוה אפי' הכניסה לו שפחו' רבו' צריכה להניק בעצמה דהא מבואר ביו"ד (סי' פ"א ס"ז) בהג"ה שלא ינקו אצל הנכרי' שחלבה מטמטם הלב ויכול הבעל להקפיד שתינק אשתו בעצמה. מיהו י"ל שהשפחו' ימסמסו לתינוק דבלא"ה קשה דלמא לא יהיו השפחו' בנו' הנקה ועכצ"ל משום שיכולה השפח' למסמס להתינוק מש"ה פטורה האשה מלהניק ועי' ב"מ ובשו"ת הגאון או"ת דסגי במסמסה:

ג כיון שבחיי בעל' ב' ילדים הראשונים לא הניק' יותר מתשע' וששה חדשים ואינ' ראוי' להניק כשיעור הנק' ב' שנים פטור' מלהניק לגמרי דהא שינוי המניקה סכנה לולד כשמכיר את הראשונ'. ומש"ה אפשר להתיר' משעת הליד' אמנם משע' שעומדת ליפסק חלבה יש להתיר' בפשיטו' שי"ל דה"ה בכלל צמקו דדי' או פסק חלבה בחיי בעלה דמה לי צמקו דדי' או פסק חלבה מתחל' ומה לי נתברר בחיי בעלה שמשע' זו פוסק חלבה דהא מה דצמקו דדי' לא בעי' בחיי בעלה ובפסק חלבה בעי' בחיי בעלה משום דבצימוק א"א להערים וא"כ כשידוע מחיי בטל' שלזמן ידוע פוסק חלבה דליכא למיחש להערמה פשיטא שיש להתיר' אע"ג שלאחר מיתה הוא שפסק חלבה

וא"ל דבתרי זימני לא הוה חזק' משום דהוה בגדר פ"נ דכיון דמהני פסק חלבה בחיי בעלה ול"ג אטו אחרינא ומותר' משום דקלא אי"ל וכמש"כ האחרונים בתשובותיהם מה"ט נמי בתרי זימני שעכצ"ל שכבר יצא הקול דהא בתרי זימני הוה חזק' למילתא אחריתא וכיון שכבר יצא הקול וליכא למגזר אטו אחרינא מותר' כיון דלהערמה נמי ליכא למיחש ולא דמי למופקרת שכתב הב"מ בצלעו' הבית דבעי' ג"פ להחזיק' במופקרת דהתם שאני דלאו מתורת יצא לה קול מזנה דליכא למגזר בה קא שרינן לה רק משו' שתקלקל יותר לשיטת הבית מאיר וכיון דאיכא לתא דפ"נ לא סמכינן אחזקה עד שנתברר בג"פ משא"כ פסק חלבה דמשום דקלא אי"ל שרי' ובב"פ שיש לה קול שרי'. דהא בפסק חלבה ליכא איסורא דמנקת חברו רק משום גזרה וב"פ דקלא אי"ל ל"ג אבל במופקרת דה"ה בכלל מינקת חברו רק משום שתקלקל יותר לא סמכינן להתיר בב"פ כיון דהוה בגדר פ"נ

וראיתי בדברי הרב מוהר"ם שבשו"ת שב יעקב (סי' ט) שכ' ואע"ג דבפעם ב' ג"כ פסק חלבה מנתח דל"פ היא די"ל כיון שלא נתנה הדד בפי התינוק מיגרע גרע כו' משמע דאם הי' לה פסיקת חלבה ב"פ הוה מהני ומטעם שכתבתי דכיון דב"פ הוה חזקה לרבי הרי זה מוציא קול ואע"ג דהא איכא גדר פ"נ כיון דקלא אי"ל ל"ג

והנה השב יעקב שינה וכתב ז"ל אך עדיין יש לפקפק כו' דאף שילדה ב' ילדים כו' לא הוחזקה בג' ילדים מבואר דס"ל דג"פ בעי' לחזקה גם בתשובה הב' של מוהר"ם כתב מ"מ עדיין לא הוחזקה בכך כיון שלא היתה מינקת רק ב"פ ובפעם הג' לא נתנה הדד בפי התינוק דמשמע נמי דבעי' ג"פ וצע"ג לענ"ד דהא לאו הכי הוה עובדא ובנידון שלהם פעם א' הניקה ובפעם ב' לא נתנ' הדד בפיו. גם צע"ג על מ"ש מהר"ם בתשובה הב' וא"ל משום צימוק דד א' שלה הוחזק' כו' והא גם צימוק דדי' לא הי' ג"פ ודוחק לומר דשאני צימוק דד אחד שכל אימת שהניקה בדד הב' הוחזקה המצומקת שצמקה וא"כ הוחזקה הרבה פעמים דא"כ גם בדין של השב יעקב י"ל שתמיד הוחזקה הדד שהניקה בה שאין בה חלב להספקת הולד ועכצ"ל דולדו' ולידו' מחזיקים לפי שאין כל התינוקו' שוים ואין כל הלידות שוות וכמ"ש השב יעקב והרב מוהר"ם בעצמם וכ"כ הגאון או"ת בתשוב' שבס' משנת דרע"ק וא"כ קשה היכא הוחזק' בצימוק דד אחד מיהו שם י"ל שלא הי' לה פיטום בדד א' להניק ממנ' וא"א לומר שנשתנ' מליד' לליד'

ולפ"ז הא מילתא אי בעי' ג"פ או סגי בב"פ לחזק' בפסק חלבה במחלוקת שנוי' מיהו גם להשב יעקב דס"ל דבעי' ג"פ מ"מ בנ"ד שלא הוחזק' האש' להניק ג"פ מודה דלא בעי' עקירה ג"פ דלדין וסת נדה מדמי לה. וא"כ יש לדמו' אש' זו לצמקו דדי' ופסק חלבה בחיי בעל' דמותר' ואכתי י"ל שאני צמקו דדי' ופסק חלבה בחיי בעל' שאין עלי' שם מינקת חברו אבל אשה זו שם מעובר' ומינקת חברו הי' עלי' ואיסורא לא פקע בכדי

ד כיון שב' ילדים האחרונים לא הניק' כלל ע"פ פקודת הרופא ישראל שצוה עלי' בחיי בעל' דמיא ממש לצמקו דדי' ופסק חלב' בחיי בעלה דכל שבחיי בעל' ליכא למימר שלא להאמין לרופא וכבר כתבתי לעיל (אות ג') דבנ"ד אפי' להשב יעקב בב"פ הוה חזק'

עוד י"ל ברופא א"י דרק משום קפילא דלא מרע אומנותי' הוא דנאמן והיכא שא"א לברר ולהכחישו לא סמכינן עליו אבל רופא ישראל שנאמן מתור' עדו' ובעדים לא חיישינן שיבואו בשכרם והארכתי בזה במק"א ומה שהגאון או"ת בתשו' שבס' משנת דרע"ק חילק דוקא משום שבעל' רופא ומשום שבחיי בעל' י"ל כיון דהתם לא נחקרה עדותו בב"ד ואין עדות לאחר מית' מש"ה בעי' דוקא בעל' רופא ומשום שבחיי בעל'. אבל רופא ישראל שמעיד בב"ד סמכינן עליו מדין עדו' ולא חיישי' שיבוא בשכר מיהו רופאי זמנינו רובם ככולם לא יעידו בב"ד בתור' עדו'

ה הרבה אחרונים צדדו להקל כשלא נתנ' דד בפי התינוק אנא שיש להעיר בנ"ד שי"ל בטעם ההיתר דהא דאש' בוש' לבוא לב"ד היינו דוקא בעיכור חלבה מידי דתלי' בדידה ע"י שנתעבר' שדרך הנשי' להסתיר עיבורם ומתביישו' לגלות דבר זה לב"ד אבל כשלא נתנה דד בפיו ועי"כ נתעכר חלבה אינה בושה לבוא לב"ד לתבוע על מסמוס. וכעין זה ראיתי בבית מאיר (סי' י"ג ס"ק י"א) וא"ל א"כ בנתנה בנה למניקה דלאו בדידה תלי' ואם תחזור המנקת למה זה תתבייש לבוא לב"ד די"ל על פי מה שכתב הבית מאיר בצלעות הבית דבעי' שמי שהתינוק מכירו ימסמס להתינוק ובנתנה בנה למניקה שהתינוק רגיל אצל המניקה לא מהני שתמסמס לו האם והמניקה כשתחזור בה לא תרצה למסמס לו. ומה"ט מיושב נמי דלא חיישי' שמא תתעבר המניקה משום שאז עכ"פ תתרצה המניקה למסמס לו והאם לא תתבייש לבוא לב"ד לתבוע על מסמוס ואם נתפס בסברא זו י"ל דלא מהני לא נתנה הדד בפיו רק שהתחילה למסמס לתינוק והתינוק רגיל עם אמו אבל נתנתו למניקה י"ל דלא מהני דלמא תחזור בה המניקה ולא יהי' מי שימסמס להתינוק שעם אמו אינו רגיל והמנקת לא תתרצה למסמס לו. אמנם להרמב"ם שמפרש מסמוס לתקן החלב וכשלא נתנה דד בפיו שא"א לתקן עוד. וצ"ל מה דמקילין בלא נתנה דד בפיו היינו רק בשביל שאינה בכלל מינקת חברו ולפ"ז יש להתיר בלא נתנה דד בפיו אפי' נתנתו למניקה וכן נראה עיקר לדעה זו

והנה עפמש"כ הבית מאיר שמי שהתינוק מכירו צריך למסמס לו הנה נסתר בנ"ד מה שהעירותי לעיל (אות א) שיכולה לתבוע על מסמוס. גם מש"ל (אות ג) להתירה משעת הלידה כיון שאינה יכולה להניק ב' שנים פטורה להניק לגמרי משום שיצטרך ליתנו אח"כ למניקה אחרת ושינוי המניקה סכנה לתינוק דהא יכול הבעל לומר הניקהו לי כמו שתוכל ואח"כ תמסמס לו משא"כ כשיתנהו למניקה לא תוכל אח"כ למסמס לו משום שיהא רגיל אצל המניקה. וכן יש להעיר ע"ד השב יעקב (סי' ט) שהתיר באין חלבה מספיק לפרנסת הולד משום שע"כ צריך לשכור