אגודת אזוב מדברי פה

מנהג הפקר ומטעם שכ' כתה"ר בשם הר"י מינץ שישמרנה בעלה ונהי דלכאורה במקום שהאיסור עליו וכמ"ש כבוד תוה"ק ע"פ דברי הנוב"י אין אומרים חטא בשביל שיזכה חברך כבר העלו התוס' גטין (דף מא:) ד"ה כופין ורשב"א שבת (דף ד) ד"ה והא דאמרי' וכי אומרים דהכא מיקרי מצוה דרבים ועי' שו"ת חמדת שלמה (סי' ו) ונראה שמוהר"י מינץ הרגיש בזה. ובפרט לטעם הבית מאיר בתשו' צלעו' הבית (סי' ה') וכ"כ בתשו' בגדי כהונה דבזונה חיישי' אולי תקלקל יותר וסוף סוף לא יועיל לן תקנתא דרבנן שתתעבר בזנות וה"ה בנ"ד במופקרת עתה לזנות וכ"כ בשבות יעקב ועיין בשו"ת חמדת שלמה שם. מיהו מלשון השאלה שנהגו בה מנהג הפקר ועי"ז רצה האדון להוציאה מבית מחיתה נראה שהזנות וההפקר באה מכח הדירה שמחוץ לעיר ואם תצא משם לא תהי' מופקרת לא שייך האי היתרא גם לא שייך לומר שהיא משתדלתם שכ' בשו"ת חמדת שלמה בסתם מופקרת שהרי מחמת שמדורה מחוץ לעיר באים אצלה פריצים ולא כשתשנה דירתה

ובנ"ד שהנושים לקחו רכושה באלמו' צ"ע אי מיקרי אין לה מזונו' דהא בהניח קרקע או לתקנת הגאונים דאפי' מטלטלי דיתמי משתעבדי לבע"ח וכתוב' אשה ומזונו'

והנה לפ"ד ראוי לפסוק עתה אחר תקנת הגאונים כר' יוחנן לגבי דר' יוסי ב"ח בכתובו' (דף פד) דכושל היינו כתובת אשה [ותמהני שלא מצאתי הדין אחר תקנתם בפירוש כושל אי כר' יוחנן ואי כריב"ח]. ומה שגבו הב"ח באלמו' לא מיקרי גביי' ואולי ישובו מדרכם לעשות כדת ויש להעיר אי זה מיקרי אין לה מזונו'

ולכאורה יש לחקור כשאין לה מזונו' נהי שאינה בכלל מינקת חברו מ"מ היכא שהתחילה להניק בחנם וידעה שאין לה על מזונו' די"ל דמחלה המזונו' וכמבואר באה"ע (סי' פ' סעי' י"ח) אמנם בנ"ד י"ל שסברה שישאר לה דבר מה על המזונו' והו"ל כמחילה בטעות

והנה יש לחקור בנפלה ירושה לבעלה ממקום אחר אם היא גובה דמי המזונו' דלשעבר ואם זה נקרא. מחילה מה שלא תבעה והניקה הולד. אמנם אפי' תימא שאם יפלו לו נכסים שגובה מהן מ"מ אינה משועבדת להניק

והנה בהכניסה לו מעות על שתי שפחות ונאבדו אחר הנשואין קודם ההנקה פטורה מלהניק כיון שברשותו נאבדו והבעל חייב באחריותם אבל בהכניס' לו עבדים ושפתו' ומתו באופן שברשותם מתו צ"ע אי פטורה מלהניק. ומסתימת לשון הכניסה לו משמע דבהכנסה סגי וטעמא דהרי הוא כאילו התנה קודם הנישואין לפטור מהנקה (בסעי' י"ח). אמנם בריב"ש (סי' תס"ג) כתב דלא מהני אפי' הכנסת ב' שפחו' ולא הובאו דבריו הק' בשום אחד מהאחרונים ז"ל זולת בשו"ת ר"א מזרחי שבס' מים עמוקים (סי' י) ודבריו נזכרו בס' משנת דרע"ק ואמנם מצד שתבוא לידי עוני וחוסר לחם יש לעיין הנה מצינו שהתירו מלאכה בחוה"מ כשאין לו מה יאכל והמהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת עושה בכל יום מלאכה כדי חייו אלמא דבשביל כדי חייו שרינן לעבור על ספק איסור תורה וכרת ומיתת ב"ד וודאי איסור דרבנן וה"נ בשביל חוסר לחמה שרינן איסור מינקת חברו. וצערה דידה עדיף מתקנת הולד (בסי' פ' סעיף י"ב) לי"א שהביא המחבר בתחלה איברא דשאני מהלך במדבר דהותרה שבת משום פ"נ מקרא דוחי בהם דכשאינו יודע מתי שבת לא יוכל לעשו' שום. מלאכה ובודאי ימות ברעב ושאני מלאכה בחוה"מ שכבר אין לו מה יאכל ולא שרינן איסור דרבנן בשביל שיבוא אחר זמן לחוסר לחם וצ"ע

ויש לחקור אם רק הנישואין הם באיסור או כל רגע ורגע באיסור קאי ונ"מ בספק בפלוגתא דהו"ל ספק דרבנן מ"מ אם כל רגע ורגע באיסור קאי לא אזלינן לקולא וכעין מש"כ התו"י כתובו' ספ"ב וכ"כ י"ל דלא הותר איסור דרבנן רק פעם א' ולא כל רגע ורגע

יתר צדדי העיון שהעירותי אז בשנת תר"ה על שאלה זו כבר צדדתי בהם אח"כ בשאלו' שבאו לפני מכבוד אאמ"ו הגאון ז"ל בשנת תרי"א ושם קנו מקומם בסידור הפילפול לפני כבוד אאמ"ו הגאון ז"ל

וארשום בזה מה שהעירותי ע"ד דו"ז הבית מאיר בצלעו' הבית מש"כ (בסי' ה) דגרושה מותרת מדלא קאמר בטעם ג' חדשי הבחנה שמא היא מעובר' משום מעובר' חברו וכ"כ האוסר בשו"ת שבות יעקב (סי' צ"ז) לענ"ד בצמקו דדי' ובשכרו מינקת בחיי בעלה הבחנה איכא וחששא ליכא ואין לומר דמ"מ אסורה אפי' בהנהו גוני משום טעמא דחסא דא"כ גם גרושה אסורה וכמבואר דטעמא דחסא שייך גם בגרושה כמו שהרגיש הב"מ ומצאתי שכן תי' השבות יעקב (סי' צ"ז) ובפשיטו' א"ש דהא מעובר' לאו משום ודאי אסורה דהא רק משום שמא מיעברה וא"כ בספק מעובר' הו"ל ס"ס לקולא שמא אינה מעובר' ושמא לא תתעבר מש"ה נקט טעם הבחנה. ומצאתי בחי' הרשב"א יבמות (דף מב) ד"ה אלא סתם דברים שלכאורה אין להם הבנה ונראה שכיון לתרץ קו' זו כמש"כ. וראיתי בספר ברית אברהם (סי' ט"ז אות ה) שהביא בשם הנוב"י (סימן י"ח) שכתב לתרץ דמשום ספק מעובר' אין להחמיר והביא שכ"כ הרשב"א ז"ל וחדאי נפשאי. גם מה שהק' דלא קאמר ולתבעיני' לאב. י"ל באב דליכא חיובא לזון בניו כדאי' כתובו' (דף מט:) פשיטא דאסורה אבל יורשים סד"א תתבעינהו שמחלק ירושתו או ממזונותיו יתנו לה קמ"ל אפ"ה כסיפא לה מילתא ואסורה. ומ"ש דלא הוה בכלל לא שכיח כיון דעכ"פ שכיחא לידה צע"ג שהביא דברי השב יעקב (סי' ט) ושם כתב ע"ד הריב"ש דס"ל דגבי ריש גלותא דלא שכיח ל"ג ולא אמרי' דעכ"פ עיקר הדבר שכיח ועיין בס' ברית אברהם (סי' י"ז אות ה') שעם דבריו ז"ל יש ליישב ואכמ"ל

סימן ג שאלה זו נשאלה מאת כבוד אאמ"ו המנוח ז"ל. וענותו תרבני להציע השאלות האלו לפני במעט פלפול כ"א במראה ראשי הפרקים והוא ז"ל ציוה עלי לעיין בדינים ההם ולפלפל כיד ה' עלי ע"כ בטרם העלות דברי עלי גליון אעתיק דברי קדושתו כפי מה שבאו במכתבו וז"ל

ב"ה יום ד' נצבים וילך ך' אלול תר"י לפ"ק שוי"ר לכבוד בני הרב המאה"ג מ' מיכאל דוב נ"י הנני כותב שאלה אחת ותשאלנה עם פלפול מהרבנים הגאונים אבד"ק קאליש ולעסלא

אשה שנתאלמנה ונולד לה בת ונתנתו למינקת מיום הולדה ויש לה סניפים להיתרא (א) שהכניסה לו שני אלפים זהו' ומתנות שלש מאות זהו' בתשו' אמונת שמואל (סי' ב' וסי' ד) איתא הכניסה לו שיעור שני שפחות פטורה מהנקה ולא הוה מנקת חברו ובכנסת יחזקאל כ' דוקא שפחות כנעניות שעובדים לעולם ובזה"ז אין לנו ע"פ דינא דמלכותא עבד ע"י מילה וטבילה או שפחה ע"י טבילה וגם השיגו בעלי תשו' על דברי אמונת שמואל (ב) בזמנינו זה כל העזבון ביד האלמנה והיא אפוטרופסת הראשונה ואם נתנתו למינקת ויצטרך הולד מסמוס ביצה וחלב יבמות (דף מ) או המינקת תצטרך רפואות הלוא הכל בידה וא"צ למיתבעינהו ליורשים ובנ"ד שמעתי שקבלה האלמנה בערכאות שהיא תתן מעזבונה לולד ואין לה כח להכניס לבעל שני שום דבר נגד ההתחייבות שלה בערכאות ועיין בשו"ת חמדת שלמה (חאה"ע סי' ו' ז') (ג) שני ילדים הניקה בחייו רק א' הניקה ג' רבע שנה והשני חצי שנה ויותר לא יכלה להניק וכל שאינה ראוי' להניקה שתי שנים פטורה מלהניק ג' רבע שנה או חצי שנה וראוי ליתן למינקת בריאה וחזקה להניק שתי שנים כקצבת חז"ל במס' כתובות (דף ס) (ד) הילד שנולד באלמנותה אינו ראוי להניק אצלה כי עוד שני ילדים לא הניקתה כלל ע"פ הרופא דאקטיר מומחה וישראל. ונהי דב' פעמים לא הוה חזקה לרשב"ג