אגודת אזוב מדברי פד

דגזרי' בלא מנכרה וצ"ע לכאורה: ואפשר דסובר הש"ע והרשב"א בגרושה דאם אינו מכירה אינה בכלל מינקת חברו אבל באלמנה שהיא בכלל מינקת כשמת בעלה.. ועכשיו רצונו ליתן למנקת ע"י שבועה היא בכלל מינקת חברו וגזרי'. ועי' ב"ש ס"ק כ' דבצמקה דדי' מותר' דאף דלטעם הראשון בגמ' דמעובר' שצמקה דדי' אסור מ"מ מינקת שצמקה מותר' דהאי כלל מניקה היא. ולכן מה שאסור שצמקה מותר' דהאי לאו בכ ולכן לטעם הראשון והיא מעובר' שצמקה אף לטעם האחרון אסור אבל מינקת שצמקה מותר' בין לטעם הא' בין לטעם ב' ולכן נקט הרמב"ם טעם דחסא ע"ש. א"כ מתורצ' קו' ר"ת על הר"ש הזקן דמעובר' גרושה אסורה אבל מינקת גרושה לאו מנקת מיקרי ומותר' אפי' לטעם הראשון אבל בנ"ד אפשר הואיל שהיתה מינקת בשע' מיתת בעלה והעולם לא ידעו החילוק בין אית לה מזונו' דמשועבד' בין לית לה ואינה משועבד' אפשר דגזרי': ומ"מ אפשר לי עוד לומר להתיר דהנה בש"ע כתב הב"י דבעי' צמקה דדי' ושכרה מינקת ע"ש והטעם י"ל בצמקה לחוד גזרי' אטו אשה שלא צמקה ובנתנה למניקה דגזרי' אטו תחזור אבל שניהם יחדיו לא גזרי' ב' גזרו' וכה"ג כתב בס' הפלאה דלמא לא קאמר דנתנה למנקת אסור משום שמא תקח לה המנקת בעל דכה"ג לא גזרי' שמא תנשא ושמא תתעבר ע"ש וא"כ הכא בנ"ד לגזור אינה משועבד' להניק אטו משועבד' וגם גמלתו והיא בזמנו שהרי אנחנו רואים את הילד בריא אולם אטו שמא תמהר לגמול כולי האי לא גזרי' מלבד זה הגאון בעל נודע ביהודא בשלש מקומו' בתשובותיו שם דקדק הא דקאמר הגמ' לא ישא אדם מעובר' חברו ומנקת חברו הרי שתלה האיסור בדידיה ובכתובו' אמרו לא תנשא תלה איסור בדידה ופי' הוא ז"ל דבכתובו' איתא מניקה שמת בעלה והיא משועבד' להניק לכן תלה האיסור בה. אבל ביבמו' איירי לא ישא האיש מעובר' חברו משמע אף בגרושה לכן לא תלה האיסור בה דבאמ' אם אין רצונה להניק לא משעבדה להניק רק תלה האיסור בבעל לא ישא ואם לא ישא את הגרושה סתם אשה חסה על בנה ותניק. ובהכי מתקו דברי ב"ש דאף דהם סברי שמטי דד מפיו מ"מ האיסור עליו כ"ד חודש כי היא מעצמה תניק את בנה עיי"ש. וא"כ באינה משועבד' ורק האיסור עליו והיכא דהוא רואה את הילד הגמול בודאי אין איסור גם עליו והגמרא דאוסר' גמלתו הוא דוקא היכא דאיסור עלי' ודו"ק

היתר השני' היא לאשה הלזו במ"ש הרמ"א בסי' י"ג והיא מתשו' מהר"י מינץ ויש להקל במופקרת וכונתו כדי שיהא, בעלה משמר' ודמיא לההיא אמתא דקא עבדי בה אינשי איסורא כאשר האריך שם והרב בעל פני יהושע כתב בקו"א על כתובו' וז"ל אמנם פעם בא לידי באשה שכבר התיר לה חכם ליתן את בנה למניקה ולא התחילה להניק וע"י הוראה זו נשתדכה וקבעו הנשואין לאתר ג' חדשים ממיתת בעלה וכשהרגישו שיש איסור בדבר חזר המשדך ולא רצה להמתין כל כך וכדי שלא להפריד בין הדבקים בקישוי התרתי לו לישא אחר ט"ו חודש כעובדא דמר עוקבא ור' חנינא דכדאי הן לסמוך בשעת הדחק. דנהי דאפסיק הלכתא דצריכין להמתין כ"ד חודש איכא למימר דהיינו באשה שמניקה באמת ואסורה לגומלו תוך הזמן כלל דאע"ג דמדהתיר ר' חנינא לישא לכתחלה אלמא דליכא סכנת הולד לאחר ט"ו חודש אפ"ה חיישי' למיעוט ולדו' שצריכין לינק כ"ד חודש ומה"ט גופי' כ"ש דאסורה ליתן למנקת לאחר ט"ו חודש דא"כ לא הועילו חכמים בתקנתם דכל אשה תעשה כן. ועוד מכיון שמכירה לא שייך הא מלתא כלל משא"כ בנידון כי האי שכבר נעשה המעשה ע"י הוראה בטעו' שנתנה למינקת ופסק חלבה וא"א לה להניק עוד מעתה אלא דאנן אסרינן למיעבד הכי לכתחלה דאל"כ כל אשה תתן למנקת וא"כ אפשר שתחזור המנקת ואתי לידו סכנה ובנ"ד לא שייך לומר כן חדא דמשו' ריוח פורתא כי האי לא תעבור על דברי חכמים ותתן למניקה לכתחלה ועוד אף אי תתן למנקת אפ"ה חששא רחוקה היא לומר שתחזור בה המניק' לאחר ט"ו חודש וכיון שאף אם תחזור בה לא אתי לידי סכנת הולד כדפרישית מש"ה יש להקל עכ"ל וכן הביא בשם גדול אחד ע"ש. כן הכא רב ושמואל חששו במקום סכנה למיעוט אף דבזמנינו כמעט אין אחד שיונק בניו שתי שנים מ"מ דבר שבמנין הוא שנאסר אף דבטל הטעם אין להתיר הדבר. מ"מ חזינן דגם בזמן הגמ' הי' די בט"ו חודש רק רב ושמואל חשים למיעוט במקום סכנה. אבל היכא דכבר נגמל הבן וראינו דהוא מהרוב ואין עוד סכנה וגמלתו בהיתר ע"פ הוראה ודאי גם רב ושמואל לא גזרו ומותרת לינשא לאחר י"ח חודש כדר' יהודא וב"ה כן נראה לי השם יצילני משגיאות הק' יעקב במוה' הילל קארא פה לובלינטץ יום ד' שני ימים לחדש כסלו תר"ה לפ"ק

ואאמ"ו הגאון ז"ל רשם על מכתבו בזה"ל קשיא לי בנדה (דף סז:) אתקין ר' אידי משום אריותא ר' אחא בר יעקב משום גנבי ר' יהודה משום צינה רבא משום אבולאי והיאך יכלו לתקן ע"ד ראשונים וצ"ל שידעו בקבלה שלא גזרו בכה"ג

סימן ב והשבתי אז בזה"ל להרב מו"ה יעקב קארא ז"ל

ע"ד האשה שהניחה בעלה ריקם וטפלי תלי' בה וכמה חדשים הניקה אחר מות בעלה ומחמת שפסק חלבה הוצרכה לגמול הולד ע"פ פקודת הרופאים והיתר ב"ד. גם שדרך האשה הזאת שלא להניק בניה בחיי בעלה יותר משנה ועתה נוהגין בה מנהג הפקר ואם לא תנשא ובעלה ישמרנה לא יהי' לה ולהיתומי' ממה להתפרנס לענ"ד יש לצדד בשריותה מדברי בעל אמונת שמואל שהביא כ"ת. ומה שהעיר לפלפל ע"ד האמונת שמואל כבר עמד כן עליהם בשב יעקב (סי' ח) אלא שלא הביא דברי הרא"ש בתשובה. ובאמת שדינו של האמונת שמואל הוא נגד דברי הרא"ש כתובות שכתב דאלמנה אע"פ שאין מחוייבת להניק עשו חכמים תקנה שתניק האם וליישב קו' הר"ת על הר"ש הזקן כתב הרא"ש כן וכבר הרגיש בזה הב"ש (ס"ק לז) והאוסר בשו"ת שבות יעקב (סי' צז) ומה שהחלקת מחוקק (סי' יג ס"ק יג) סותר דבריו (שבסי' צ"ה ס"ק ג) כבר עמד עליהם הבית מאיר בצלעות הבית (סי' ה) ובלא זה דבריו (בסי' יג) קשים טובא דבניזונית ולא הכניסה ב' שפחות למה יתן לה שכר ולפ"מ שהגיה הבית מאיר בצלעות הבית בין להב"ש ובין להחלקת מחוקק (בסי' י"ג וצ"ה) באלמנה שלא הכניסה ואינה ניזונית ועשירה שניזונית שניהן מחוייבות להניק רק שנותנים להן שכר והיינו שלא כדברי האמונת שמואל אמנם בעוד סניפים להיתר הביא בשו"ת בגדי כהונה (סי' ו) ושו"ת חמדת שלמה (חלק אהע"ז סימן ז) להתיר כגון היכא שהיא עני'. ובנ"ד שהיא לטובת היתומים וטובת הילד היונק נראה שיש לצדד ג"כ להתיר וכמ"ש בתשו' הנ"ל ובשו"ת שבות יעקב המובא בתשו' חמדת שלמה ונוסף לזה שכבר הגמל הילד וקיל יותר מדברי תשובה הנ"ל שבנתינה למינקת יש חששות הרבה משא"כ בנגמל ואף שיש לחוש לשמא תגמלנו קודם זמנו וכמ"ש התוס' מ"מ לסניף אפשר לצרף וביותר אחרי שאשה זו הוחזקה בחיי בעלה שלא להניק כל בני' רק שנה א"כ הרי הוא דומה לדין עשירה בתשו' אמונת שמואל וגם שיש לדמותה לפסק חלבה בחיי בעלה דמה לי פסק חלבה לגמרי בחיי בעלה או הוחזק בחיי בעלה שבזמן הזה יפסיק דטעמא דבעי' בפסק חלבה בחיי בעלה ובצמקו דדי' לא בעי' בחיי בעלה משום דפיסוק חלבה יכולה לעשות בערמה שיפסוק חלבה א"כ כל שהוחזקה בחיי בעלה שבזמן ידוע יפסוק חלבה וידוע שאינה מערמת יש לצדד להיתר וגם ממ"ש בקו"א לפ"י כתובו' לאחר ט"ו חודש שהביאו כת"ר והובא ג"כ בשו"ת חמדת שלמה להתיר כל היכא שיש עוד צד אחד להיתר וגם מחמת שנוהגין בה ששב