אגודת אזוב מדברי פג

בן ארבעה חדשים ויונק משדי אמו והיה האיש בעל חוב עד כי נושיו לקחו אחרי מותו את כל הנשאר אחריו ע"י שופטי הארץ ולא נשאר לפני אשתו האלמנה כי אם בני' וגויתה והאשה הניקה את בנה עד כלות שנה ללידתו ואח"כ פסק חלבה וצוה הרופא לגמול הילד ושאלו את פי אם מותר לעשו' כן כי שאר בני' לא ינקו כמו שנה והוריתי להתיר באשר לא היה בפעם הזאת דעת האשה כי תנשא לבעל והנה עברו זה ששה חדשים מעת נגמל הילד והוא בן ח"י חדשים ובע"ה בריא אולם רצוא ושוב אוכל ושותה אין מחריד והאשה הלזו דירתה מחוץ לעיר ושכרה בית המשתה לפרנס א"ע ואת בני'. וכמעט נהגו בה מנהג הפקר עד כי אדון הנחלה אמר כי אם לא תנשא לאיש אזי יגרש אותה ממחיתה. ועתה זה מה' יצא הדבר כי בא איש לישא אותה ולכלכל בני' אך בתנאי כי תנשא אליו מיד ומיראה לבלתי יפורד הדבר התרתי לכתוב תנאים והתקשרו' ובתק"כ לבלתי יכנוס בבית המשודכ' כי אם ביום ע"י שומרים כמבואר בס' נו"ב אה"ע (שאלה י"ט) עד כי אשאל פי עמיתי הגדולים בתורה להסכים עמי בהתירא דההיא איתתא לטובת היתומים

והנה בתשו' אמונת שמואל הביאו הב"ש אה"ע (סי' י"ג ס"ק ל"ז) התיר לאשה שהמליטה ולדה אחר מות בעלה ולא נתנה הדד בפי התינוק להנשא לבעל תוך כ"ד חודש באשר טענה האשה כי בני משפחתה אינם רגילים להניק בעצמם וגם הכניסה לו ב' שפחות ואינה משועבדת להניק ואינה בכלל מינקת חברו ולא מיבעי' לר"ש הזקן הביאו תוס' כתובו' (דף ס) ויבמו' (דף מב) דס"ל דגרושה מינקת מותר' לינשא אפי' במכירה כמ"ש הרב המגיד והרשב"א אליבי' (עי' ב"ש ס"ק ל"ה) בודאי אשה זו מותר' אלא אפי' לדעת ר"ת שם לא מדמינן גרושה למעובר' אלא באם הניקתו קודם שנתגרשה עד שמכירה אבל כל היכא דאינו מכירה וכ"ש שלא הניקתו מעולם כיון דאינו יכול לכופ' להניק לא מיקרי מנקת חברו והרשב"א והר"ת כחדא ס"ל. ואי דלגזר אשה זו אטו אשה דעלמא כסברת הרא"ש בכתובו' בנשבעת המינקת או הדירה על דעת רבים זה אינו דהא הר"ש לא גזר ואף הר"ת והרשב"א באינו מכירה לא גזרו עכ"ל. וא"כ אשה זו שהניחה בעלה ריקם מכל ואין לה מזונו' ואינה מחוייב' להניק לדעת תוס' ואף לדידן מ"מ יכולה לומר קים לי כתוס' [עי' ב"ש אה"ע סי' פ' ס"ק כ"א וסי' י"ג ס"ק ל"ה] אינה בכלל מינקת חברו ומותר' [ועיין ב"ש סי' י"ג ס"ק ל"ז בסופו וז"ל וא"ל דאיירי אלמנה מאחר שהיא ענייה משמע שבעלה היה עני א"כ אדרבה הואיל דאין לה מזונו' פטורה. וצ"ל לאו דוקא עני ממש ודו"ק]

איברא דדינא דבעל אמונת שמואל צריכין עיון במ"ש דר"ש ור"ת לא גזרו אטו אשה דעלמא ורק הרא"ש סבר הכי ולכאורה תוס' ורא"ש אינם מחולקים בזה וכמו שאבאר דהנה בכתובו' שם כתבו התוס' בד"ה וא"ר נחמן אין לפרש דגזרינן מת אטו לא מת ונתנה בנה להניק אטו לא נתנה גמלתו אטו לא גמלתו דא"כ היאך שרי ר"נ לבי ר"ג אלא י"ל דגזרינן מת אטו שמא תהרגנו. ונתנה בנה להניק שמא תחזור וגמלתו אטו שמא תגמלנו ועדיין צריך להניק ע"כ. [וקו' ר' פפי לדברי התוס' אינו אלא מהא דאר"נ הלכה כר"מ בגזרותיו] עי' מהרש"א שם תמה למה בהבחנה גזרו הא אטו הא ולא במנקת ובסמוך נתרץ דבריו עכ"פ לשיטת התוס' לא גזרי' אטו אשה אחרת אבל הר"ן כתב דגזרי' אטו אשה אחר' וקו' התוס' היאך שרי ר"נ לבי ריש גלותא תירץ ריש גלותא קלא אי"ל אבל גמלתו או נתנה למניקה אין כ"ע יודעים עיי"ש והרא"ש אחז החבל בתרי ראשין וז"ל בפ' אף עפ"י ואפי' נתנה בנה למינקת או גמלתו אסור להנשא דחיישינן שמא תמהר לגומלו כדי שתנשא ויסתכן הולד וכן נתנה בנה למניקה שמא תחזור בה המניקה הרי דס"ל כשיטת התוס' דל"ג הא אטו הא רק באשה זו עצמה יש חשש. ואח"כ כתב בעצמו ודוקא לנשי בי ריש גלותא ולא אתי למישרי באשה אחרת דיש להם קול אבל שאר נשים אפי' נשבע או הדירה המנקת עד"ר לא מהני דגזרי' אטו היכא דלא נשבע הרי חזינן דגזרי' אטו אשה אחרת וא"כ דברי הרא"ש סותרין זה את זה אבל כד נעיין ברא"ש בסופו יראה כי דבריו נכונים דכתב וז"ל והיכא שגמלתו בחיי בעלה נראה שמותרת דכה"ג לא גזרי' דא"כ היאך שרי ר"נ לר"ג אלא לא גזרי' אלא שמא תחזור המנקת או שתמהר לגומלו דודאי מינכר בין נתנה למניקה ובין לא ובין גמלתו ללא גמלתו וכן משמע הלשון מינקת שמת בעלה שהיתה מניקתו כשמת בעלה עכ"ל וא"כ סבר הרא"ש דבכל מקום דמינכר ולא אתי למיטעי לא גזרי' כמו בנתנה למינקת נראה לכל דאמו של הילד לא מניק לולדה וכן בגמלתו ותו לא שייך לגזור דאם זו תנשא לבעל גם אשה מינקת תקח לה בעל. לכן צ"ל טעם אחר שמא תגמול קודם או שמא תחזור המנקת. ואם ההיתר יהיה משום דנשבעה המינקת שלא תחזור דזאת אינו יודע העולם דנשבעה המנקת גזרו שאשה אחרת תתן למנקת בלא שבוע' ושפיר גזרינן

ובזה מתורצת קו' מהרש"א על תוס' דדוקא בהבחנה גזרי' אפי' ברדופה דמי יודע שהיא רדופה ויתירו כל אלמנה. אבל הכא כ"ע רואי' שאינה מינקת והיאך שייך לגזור אטו מינקת אחרת. וצ"ל דוקא משום שמא תחזור המנקת או תגמול קודם זמנו ודו"ק

עכ"פ הרא"ש ותוס' אינם מחולקים וא"כ דינא דבעל אמונת שמואל נפל בבירא דגם בנידון שלו באינה מחוייבת להניק מכח עשירות או מכח עניו' כנידון דידן מ"מ מי יודע זאת ויתירו גם אשה אחרת שמחוייב' להניק אם גמלו אותה אמנם אחרי רואי בתשו' הרא"ש (כלל לה) נראה שהרא"ש חולק עכ"ז עם התוס' אי גזרי' הא אטו הא וז"ל שם וכבר הי' מעשה באשכנז והורה אחד מגדולי הדור באם המניקה נשבעה ע"ד רבים הותרה לינשא וחלקו עליו. וגם הר"מ מרוטענבערג כתב דלי' הלכתא כר"נ דהתיר לריש גלותא מדמסיק בגמ' והלכתא מת מותר גמלתו אסור ש"מ דאין שום היתר דאי הוה שום היתר לשמעינן הא וכ"ש מת עכ"ל. וא"כ הא דכתב הרא"ש אבל שאר נשים אפי' נשבעת המנקת אסור דאתי למחלף ולמשרי היכא דלא נשבעה היא לפי מסקנת הגמ' לפי פירושו דוהלכתא פליג על ר"נ והא דפירש בתחלה והיכא שגמלתו בחיי בעלה נראה שמותר' לינשא ולא גזרי' הא אטו הא דבכה"ג לא גזרי' דא"כ היכא שרי לדבי ר"ג לגזור אטו לא נתנה אלא לא גזרי' אלא לשמא תחזור בה המנקת או שתמהר לגמלו דודאי מינכר וכו' הוא הוכחה לפי קו' ר' פפי ע"כ גם אליבא דר"נ יש חילוק דבניכר לא גזרי' הא אטו הא ובלא: ניכר גזרי' הא אטו הא אבל לפי האמת דלא פסק הרא"ש כר"נ אפי' במינכר גזרי' ותוס' ע"כ אף לפי האמת צ"ל דפסק כר"נ דהר"ש התיר גרושה למה לא גזר אטו אשה אחר' אלא ודאי גרושה אית לה קול והוה כמו בי ר"נ ול"ג הא אטו הא אבל באלמנה כמו נ"ד שאינה מחוייב' להניק ואינו ניכר אף התוס' מודים באפשרי דגזרי' ואסור להנשא אבל באמת הרשב"א [הובא בש"ע אה"ע סי' י"ג סעי' י"ד] מחלק בגרושה בין הניקתה עד שהכירה שאסור ובין קודם שהכירה שמותר' לינשא וקשה לגזור הא אטו הא אלא ודאי משמע אפי' בלא ניכר ההפרש לבני אדם ל"ג אשה זאת אטו אשה אחר' ודעה א' היא עיקרי' [וכ"כ ב"י בפי' והובא בחלק' מחוקק ס"ק י"ז שראה מורים כרשב"א ולא מיחה בידם] וא"כ אשה זו שאינה מחוייבת להניק מותר' לינשא תוך כ"ד חדשים

אבל לפ"ז דברי הש"ע סתרי אהדדי דבסעי' י"ד פסק כרשב"א שהדע' הראשון היא עיקרי' ולכל הפתו' מביא שני דיעו' אלמא דסבר דלא גזרי' הא אטו הא ובסעי' י"א פסק כרא"ש בנשבעה המנקת או הדירה עד"ר לא תנשא