אגודת אזוב מדברי פב

יחזיר לו הפרוטה שקיבל בשכרו אע"ג שנימא דדינו כפועל שיכול לחזור בו או שיהיה לו דין ש"ש על הבהמה ועל דמי' או שהי' הפרוטה לזכרון דברים לסימן שיסכור שעשהו זה זה שליח למכור אבל עיקר המכירה של הבהמה אף על גב דידעינן שלא היתה במשיכה י"ל שהיתה בכסף שקיבל מהכותי וקנין חליפין באופן שהוא מועיל ועיין בשו"ת שער אפרים (סי' ע"ט) שהאריך דכותי קונה בחליפין או באג"ק דלא בעי צבורין ועיין מש"כ בשו"ת חא"ח (סי' יג) דבכותי י"ל דבעי' צבורין דוקא ועיין שו"ת מהר"ם זיסקינד בשו"ת שקודם (סי' ח) באחד שקנה כבש מא"י בדמים ומכרו בשכרותו לא"י בעד פרוטה מה שהעירו הרמ"ז והגאון אמונת שמואל דממנ"פ או נקנה הכבש לא"י שני או שלא נקנה לישראל ראשון ולענ"ד יש להעיר בשביל שנמכר לא"י בפרוטה והו"ל אונאה יתירה ובטל המקח של השני ולראשון הוה ספק קנין. וצ"ל שהמכירה הי' בדמים שלמים רק שקיבל מקצת דמים פרוטה בלבד

סימן לח ע"ד עוף שנחתכו רגליו התחתונים וכנפיו ועצם מפרקתו באופן שנשאר רק הגוף שלם שנמצא הלב דבוק בו שמבואר (בסי' ע"ב) בט"ז בשם הר"י מינץ ובפרמ"ג במ"ז (אות ט) בשם הדרישה להקל בשיש עוד צד ושאין לחלק ואפי' לא מלאוהו בשר רק שיש שאר דברים בקדרה מקילין כל שהגוף שלם על כל פנים ואמנם באם נצלה באגנות הביא המ"י בשם מוהר"ש שפירא דכיון דמקצת העוף תוך הרוטב ומקצתו חוץ לרוטב יש לחוש לדעת רש"י (בסי' צב ס"ד) שסובר דאין השאר מצטרף למה שמבחוץ וה"נ אין מצטרף מה שמבחוץ והפרמ"ג חש לדעת הר"ש שפירא וכ"כ בשו"ת פני ארי' והמ"י דחה דגם לרש"י מפעפע בכל החתיכה גם בשו"ת שער אפרים דחה דעת הר"ש וכ"כ בס' חו"ד ובשו"ת נוב"י צידד להקל מכח שמא היה כל הלב מחוץ לרוטב אמנם בנמלג קודם הבישול והצלי' ברותחין והקדרה לא הכילה כל העוף אל תוכה ונמלג העוף בב' פעמים מקצתו הא' בפעם א' ומקצתו הב' בפעם ב' נלע"ד דגם לשיטת הר"י אסור דע"כ לא סביר הר"י דמה שבתוך הרוטב מצטרף למה שחוץ לרוטב אלא היכא ששניהם חמין באמת בין שמה שחוץ לרוטב נתחמם מתחלה על ידי בישול תוך רוטב ועתה נצטמקה מקצת הרוטב ונשאר מה שחוץ לרוטב בחומו כבראשונה מהבלא דקדרה בין שהיה מתחלה גם כן חוץ לרוטב ואפי' בשהיה גם מחוץ לקדרה מתחלה ונתחמם מחום התנור או מחום האש הבוער לפני הקדרה ובכה"ג דוקא לשיטת המ"י והחו"ד ונוב"י מודה רש"י דמפעפע בכל החתיכה מתוך הרוטב גם לחוץ לרוטב אבל היכא שאין החום שולט רק במקצת החתיכה ומקצתה השני נשאר בלא שום שליטת חום כמו בנמלג בב' טעמים שבמליגה הראשונה כל מה שלא הכילה הקדרה נשאר כבתחלה בקרירותו לגמרי אין לצרף מה שחוץ למליגה למה שבתוך המליגה ולכ"ע בעי' ס' במה שבתוך המליגה לחוד: ואין להשיב על דברי דתתאה שבתוך המליגה גובר לחמם גם העילאה שחוץ למליגה וממילא מטעם זה גם מה שבחוץ מצטרף לבטל האיסור דליתא דכיון דמה שנשאר חוץ למליגה לא הוה כנפל לתוך הרוטב או למקום דשייך ביה הבל דקדרה והוה רק כנפל ע"ג צלי שע"ג האש ודם לא הוה איסור המפעפע בטבעו אין לדון בזה מכח תתאה גבר לצרף כולו כיון שאינו אוסר את כולו כמבואר כ"ז ביור"ד (סי' ק"ה מן סעי' ד' עד סעי' ז) ובש"ך (ס"ק טז)

ויש לעיין במה שצידדו האחרונים מכח דם שבישלו דרבנן ועשאוהו ספקא דרבנן והא התינח לאחר שהגיע לכלל בישול דהיינו אחרי הגיעו לכמאכל בן דרוסאי שליש בישולו אבל משעה שנתחמם שיהיה בו כח להפליט מקרבו ולהבליע אל מקום אחר עד שהגיע לכלל בישול היה אסור מה"ת דדם שבישלו אמרו שהוא דרבנן לא דם שהוחם א"כ הוה הולדת הספק בדאורייתא אלא שנתגלגל לדרבנן: איברא דגם לשיטת המקילין בספקא דאורייתא שנתגלגל לספקא דרבנן יש לחקור כיון דבתחלת החום בטרם שהגיע להבישול מסתמא לא התפשטה בליעת הדם למרחוק הרבה וסביבתו ממהרים לבלוע האיסור אלא שברבות הזמן מתפשט האיסור והולך למרחוק ואין לומר דא"כ מ"מ ישאר הקרוב באיסור במה שמיהר לבלוע כדקיי"ל אפשר לסוחטו אסור דדוקא אפשר לסוחטו מאותה חתיכה לחתיכה אחרת אסור ולא מה שעתיד ועומד להסחט באותה חתיכה עצמה ומש"ה אע"ג שמיהר להבליע אל סביבתו מ"מ כיון שהיה עומד להתפשט יותר באותה חתיכה עצמה אין הממהר בבליעתו נשאר באיסורו ועי' תוס' חולין (דף ק.) ד"ה כשקדם דכשסופו להתפשט לא נעשה נבלה והתינח באיסורי' אחרים שמתחלה ועד סוף הם בענין אחד אבל בדם שבטרם שבישלו הוה עליה איסור דאוריי' ולאחר הבישול לא הוה עלי' אלא איסור דרבנן אין לדון לצרף אלא מה שהיה עומד להתפשט בהיותו באיסור דם של תורה שעד אותו מקום באות' חתיכה היה עומד שיסחט דם זה אבל למה שהיה עומד להתפשט לאחר הבישול אין לצרף לבטלו דהא לאחר הבישול לא יתפשט עוד הדם האסור מן התורה רק הדם המבושל האסור רק מדרבנן ונשאר ממילא הספק בדין תורה דלא ידיע כמה נפיק ועד כמה נפיק ועד כמה נתפשט בהיותו איסור תורה ויש לדחות דכיון דסוף סוף נתפשט האיסור באותה חתיכה עצמה אע"ג דכשנתפשטה לא היתה עוד באיסור תורה כי אם בדרבנן לית לן בה דמשום שנשתנה האיסור מדאורייתא לדרבנן אין להחמיר בו יותר ולהמקילין בספק דאורייתא שנתגלגל לדרבנן גם בספק זה יש להקל וחתני הרב מ' חיים ישכר נ"י הראה לי דברי הפרימ"ג בפתיחה להל' מליחה בשם שו"ת בית יעקב (סי' קע"א) שכ' כתחלת דברינו: האמנם מש"כ הבית יעקב ליישב דכיון שנמלח עכ"פ קודם שניתן בקדרה ממילא מכח חום המליחה גם בתחלת הבישול יצא מאיסור תורה ל"ז להבין דהתינח אי הוה ידעינן שמחום המליחה ניתן למים החמים י"ל שכח חום המליחה גורם שבתחלת הבישול במים החמים יצא מאיסור דאורייתא אבל אכתי ניחוש עוד שמחום המליחה ניתן למים הקרים שבזה ע"י המים נבטל כח חום המליחה לגמרי ואח"כ בהתחמם המים בתחלת הבישול עוד לא יצא מאיסור תורה שחום כח המליחה נפקע מכבר זה כמה ולא יצא עתה מחום המליחה לבוא תיכף לחום תחלת הבישול ואין לומר דכיון דהשתא המים חמים תלינן שגם מעיקרא כשניתן הבשר לתוכם היו חמין ודמעמידין אותם כשעת מציאותם השתא דמסתברא דאית לן לחוש ולומר דניקום המים על חזקתם שהיו קרים כמו שהיו קודם שהושמו על האש כ"כ היו עד עתה ולא יצא הבשר מחום המליחה לחום המים לתחלת בישול: אמנם הפרימ"ג דחה דברי הבית יעקב ונסתרו דברינו עפ"ד הפרימ"ג

שאלות ותשובות מחלק אבן העזר סימן א

שאלה נשאלה מכבוד אאמ"ו הגאון ז"ל מאת הרב ג מו"ה יעקב קארא ז"ל אבד"ק לובליניץ ואאמ"ו ז"ל ציוה עלי לחוות דעתי הקלושה ע"כ אעתיק דברי הרב המאה"ג השואל ז"ל למען ידובבו שפתי קדשו במנוחתו בגנזי מרומים וז"ל

אשה שמת בעלה והניח יתומים קטנים ובן אחד שהיה