אגודת אזוב מדברי פ

וכתב הכסף משנה דידוע דהלכה כר"י ולכאורה צ"ע דנהי דרבא כייל דהלכתא כר"י לגבי דר"ל בר מתלת ולא כייל הא דר"ל דהכא מ"מ הא כתבו התוס' דרבא לא כייל ליה אע"ג דכרשב"ל ס"ל משום דמשמי' דלוי סבא אמרה. ולכאורה הו"ל לפסוק כר"ל דרבא ס"ל כוותי' ואע"ג דפליג עלי' אביי ונהי דבפלוגתא דאביי ורבא אליבא דתנאי ואמוראי קדמאי אין הכרח שיהיה הלכה כרבא עיין כ"מ (פי"ב הי"ד) מעכו"ם מ"מ מנ"ל דלא קיי"ל כר"ל משום לוי סבא נגד ר' יוחנן [וב"ה כיונתי מדעתי לקצת דברי רבינו פרימ"ג בס' ראש יוסף אלא שמש"כ ואין מקום לקושית התוס' אין להבין דהתוס' לא הקשו על הלכה דידן כי אם אדרבא דס"ל הכא כר"ל הקשו התוס']

אמנם נלע"ד שהכריח הרמב"ם דקיי"ל ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף דהנה במה דפריך הגמ' למ"ד אינה לשחיטה אלא בסוף לפלוג בהכשרה דפרה בנשחטה בתרי גברי ודחי ר"י דאין ב' שוחטין זבח אחד ואביי דחי לדר"י דלרבנן ב' שוחטין זבח אחד ראיתי בגי' הש"ס לאאמ"ו הגאון זצ"ל שציין אדלעיל (דף יא.) והאיר ה' עיני להבין דעת קדשו דהתוס' שם ד"ה אתי' מעגלה ערופה הקשו דלא דחי בפרה ועגלה ערופה כיון דלייף לית לן בה ותי' דמשמע שתהיה שלמה כמו בשעת שחיטה ועריפה ול"מ לייף. וא"כ ל"ל לר"י למינקט מטעם תזבח ועלה שפיר אקשי אביי הא רבנן לית להו דרשא דתזבח הו"ל לר"י למידחי כיון דבפרה בעי' שלמה ול"מ לייף א"כ א"א שתגמור שחיטתה בשנים דלא הוה שלמה מכח שחיטת הראשון ואע"ג דלייפא ל"מ וא"א שישחטו בה שנים

איברא דביישוב קו' נלע"ד דבודאי למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ומתחלה קרוי' שחיטה שפיר מצינן לומר דבשעת שחיטה בעי' שלמה לגמרי ואפי' לייפא פסולה אבל למ"ד אינה לשחיטה אלא בסוף אי אפשר לומר דבעי' שלמה לגמרי ואפי' לייפא פסולה דהא ע"כ בשעת שחיטה דהיינו בסוף לא הוה שלמה לגמרי אלא דלייפא ובעי' לומר דע"כ כיון דלייף לית לן בה גם בפרה

מעתה י"ל דר"י דבעי לתרוצי למ"ד אינה לשחיטה אלא בסוף הוצרך למידחי דלא נקיט חלוקה בשחיטת הפרה בתרי גברי מכח תזבח שאין ב' שוחטין זבח א' ועלה שפיר דחי אביי דרבנן לא ס"ל דרשא זו ולא מצי למידחי משום דבעי' בפרה שלמה ול"מ לייף דהשתא למ"ד אינה לשחיטה אלא בסוף בעי' ע"כ לומר דלייף מהני למחשבה שלמה אמנם הסוגיא דלעיל למסקנא למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ס"ל שפיר דלא מהני לייף ודו"ק

מעתה י"ל דמכח פשטו' הסוגיא דלעיל הכריח הרמב"ם מדלא דחי בפרה ועגלה ערופה משום דלייף בע"כ דקיי"ל כמ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף

איברא דיש לדחו' ראיה זו די"ל דהא דלא דחו מסדרי הש"ס מטעם דלייף לית לן בה היינו משום דידעי דמקראי אחרינא שמעינן שפיר דאזלינן בתר רובא ולא איכפת להו למידחי דברי האומר דמפרה ועגלה ערופה נמי שמעינן ליה והא דנקטינן להלכה דחזקה שלא נתבררה בשעתה לא הוה חזקה משום דלא דחי דבפרה הטעם משום חזקה אע"ג שי"ל דלא חשו למידחי די"ל דהא מילתא שפיר שמעינן מדלא דחי הכי התלמידים בעידנא דאמוראי דלא הוה ידעי דנפקא לן דאזלינן בתר רובא מקראי אחרינא והוה בעינן למילפה מפרה ומדלא דחי מטעם חזקה שפיר שמעינן דבעי חזקה שנתבררה. וע"ז לא נמצא חילק עליהם משא"כ הכא מדלא דחי התלמידים אין ראיה די"ל דהוה ס"ל כמ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ואנן לא קיי"ל כוותיה אלא כרבא לגבי דאביי וניבעי לאוכוחי מדלא דחי הכי רבינא ור"א מסדרי הש"ס דהוו בתראי וכיון דמצינן לומר דמסדרי הש"ס לא איכפת להו למידחי הדרינן לכללא דהלכה כרבא לגבי אביי. וי"ל דהלכה כמ"ד אינה לשחיטה אלא בסוף. ובאמת שכן פסק היש"ש הובא בס' ראש יוסף

והנה על פסק הרמב"ם בהל' שחיטה ופסוהמ"ק ה"ך שסותר למה שפוסק בפ"י ה"ג מט"א כר"ח דלקמן (דף לו.) דמספקא ליה אי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אי אינה לשחיטה אלא לבסוף. ורציתי ליישב דהרמב"ם בהל' שחיטה ופסוה"מ נמי מכת ספיקא אתי עלה להחמיר בשל תורה ומש"ה שינה בהל' פסוה"מ מלשון הגמ' מחייב ונקט פסול ושאין להקשו' היאך יביא קרבן אחר מכח ספק הא הוה ספק חולין בעזרה די"ל דכיון שמכח ספק אין זורקין הדם ממילא חייב קרבן אחר ואין צד ספק עוד. וראיתי שקדמני בקושיא זו ותירוצה רבינו בס' ראש יוסף ולא ניחא ליה לתרץ כן ודחאו בב' ידים והניח הקושי' בצ"ע: וביישוב דברי הרמב"ם נלע"ד דהנה בשו"ת הגאון זכרון יוסף שבס' באר יעקב (חיור"ד סי' ש"ך) הביא דברי הצ"צ (סי' סג) בשם כתבי מהרא"י דלא שייך צירוף דעו' חולקי' אלא היכא דשייכי הטעמים להדדי כגון חולבו' למסל"ת שילדה ולא חד מהני לקנין כסף דלא שייכי אהדדי ותרי טעמי אית בהו ובעל באר יעקב חולק בתשובתו. והבאתי ראיה דמצטרפין טעמי' דלא שייכי אהדדי מדצירף ר' אושעי' דברי ר"ש דשחיטה מכשרת ולא דם לדברי ר"ח דמספקא ליה בדין ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף או אינה לשחיטה אלא בסוף למיהוי דברי רבי יחיד במקום שנים אע"ג דר"ש ור"ח הוו מתרי טעמי דלא שייכי אהדדי וממילא ל"ק מה שפוסק הרמב"ם (פ"י ה"ג) מט"א דתולין כר"ח דמספק"ל דמשום צירוף דברי ר"ש שחיטה מכשרת ולא דם קא פסיק כר"ח וכדקאמר ר"א ודו"ק

והנה המשל"מ (פ"ד) מבכורות צידד דבמכר בהמה לא"י בכסף בלבד דהוה ספק קנין אם אח"כ ילדה זכר והטילו בו בעלים מום הרי זה נשחט עליו דמדרבנן אין שוחטין הבכור על מום שהטילו בעלים ובספק בכור הו"ל ספקא דרבנן ואזלינן לקולא ולכאורה צ"ע הא הספק הוה נגד חזקה דבהמה בחזקת ישראל עמדה ובמקום חזקה לא אזלינן בדרבנן לקולא בספקא ובשלמא לשיטת הרשב"א במשמרת הבית דמהני רוב מצויין אצל שחיטה מומחין נגד חזקה ולא אמרי' סמוך כו' משום שכבר נעשה מעשה לסלק החזקה ה"נ כיון שנמכרה הבהמה ונעשה מעשה לסלק החזקה הוה ספק דרבנן אבל לרא"ה דהטעם דלא אמרינן סמוך משום דכל מצויין אצל שחיטה מומחין הם אבל הרוב לא הוה מועיל וס"ל דאפי' נעשה מעשה לסלק החזקה עומדת החזקה בתוקפה וה"נ לא נגרעה החזקה קשה הא הוה ספקא דרבנן במקום חזקה

ורציתי לומר לכאורה דחזקת הבהמה לא מהני לולד וכה"ג בכתובו' (דף יד:) לר"א דלדברי המכשיר בה פוסל בבתה משום דאיהי אית לה חזקת כשרות בתה לית לה חזקת כשרות ונהי דקיי"ל כר"י לגבי דר"מ דס"ל דלדברי המכשיר בה מכשיר בבתה היינו משום דלר"י לא מכח חזקת כשרות מכשרינן בהו אלא משום טענת ברי דאם מכשירין כאמה כבתה ולא מטעם חזקה של האם דבהא לא פליג ר"י אדר"א דחזקת כשרות דאם לא מהני לולד אלא דלר"י מאן דמכשיר ס"ל דבלאו חזקה נאמנת ואין לחלק בינה ובין בתה

איברא דבשמ"ק כתובו' כתב להיפוך ונדחו דברינו בזה וכעת לא נתברר לי לחלק בין חזקת איסור דנקיט הש"ך בכללי ס"ס (אות כ) ובין חזקת הבהמה דישראל די"ל דלא אמרינן בכה"ג ספקא דרבנן לקולא ודוחק לומר דלהמשנה למלך מהני ספק בדרבנן אפי' נגד חזקת איסור וכדעת הכרו"פ. ואולי י"ל דוקא ספק במעשה אם נעשה שלא בהכשר או אם נעשה בהכשר אין מגרע החזקה אבל במעשה שנעשה ויש בה ספק פלוגתא דרבוותא מגרע החזקה גם לרא"ה. וה' יאר עיני בתוה"ק: