אגודת אזוב מדברי ז

בארץ. ע"כ ברא הגרמים השמימים למען ימשלו המה על האדם בארץ וישגיחו על אודותיו וחלק להם מכבוד מלכותו ומן אז לא ישגיח ה' כלל במעשה האדם כמו שתראה הדברים ברמב"ם ז"ל באורך. והכל בא להם ע"י זאת הדעה הנפסדת במה שהמעיטו את צורת האדם ומעלותיו והרימו עליו את צבא השמים וכסיליהם

אבל אנחנו עם אלהי יעקב זרע אברהם מאמינים אשר כל צבאות השמים ותולדות הארץ נבראו רק בשביל צדיקים שנקראו ראשית כמאמרם ע"פ בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו ואפי' בשביל צדיק אחד הי' כדאי שנברא העולם כמו שאמרו ביומא ע"פ וצדיק יסוד עולם וכאמרם ע"פ כי זה כל האדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה והיינו בשביל שהאדם ע"י קיום תורת ה' ע"פ הבחירה הנהו יקר וחשוב יותר מכל צבאות השמים בשגם האיש ע"פ האדמה בחמריותו הוא השפל והנקלה שבכולם בכ"ז ע"פ צורתו ותוכניותו הנהו החשוב וספון ועומד למעלה מכולם כמבואר בזה בעקדה (שער ה) באריכות

והנה ע"י אמונתינו הזאת לא די לנו שלא באנו במצודה ובהכרח אל הדעה הנפסדת ההיא כי כבר מצאנו סיבה ועילה לבריאת צבא השמים דהיינו לשמש ולהשלים צורכי האדם הנכבד ויקר מהם אף גם זאת גלוי' ונודעה לכל אשר השי"ת צופה ומביט להשגיח בכל מעשי האדם מוצאיו ומובאיו יען אשר הונח לנו שהאדם הוא המובחר שביצוריו ולמענו הי' כל פועל ה' בע"כ נודע הדבר שיביט ה' אל האדם אם מתוקנים מעשיו ואם נמלאים צרכיו

ה אולם עוד נרדפה להשכיל במה שהוקדם לנו שכל צבאות השמים נבראו רק להשתעבד ולהשלמת צורכי האדם ולפי שצורתו נכבדה ויקרה יותר מכל הנבראים: יאמר נא ישראל האומנם כאשר ישמור האדם את צורתו ויעבוד את ה' בכל לבו ובכל נפשו וקרוב ה' אליו הנה יתכן שישתעבדו לו צבאות השמים כונס. לא כן כשיחטא לה' ויפשע לפניו עד שגרמו לו חטאיו להוריד קרנו עד ארץ ולעפר כאשר הנה זה לנו מן העת אשר הלכו ישראל קדורנית לפשוע ולמרוד בה'. ועד היום הזה למה גם עתה ישתעבדו לנו הצבאות היקרים ונכבדים ויכנעו האדונים לפני עבדיהם

ונבוא לביאור ואמתת דבר זה בהקדם הכתוב לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו בפ' בלק ויש לדקדק: (א) אומרו לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל הוא סותר למאמרם ב"ר (פ' ס"ז) ע"פ כשמוע עשו כל האומר הקב"ה וותרן. ואמרם ע"פ אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף: (ב) קישור הקודמים עם ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו. ולהבין כ"ז נמתיק ע"פ משל לאיש שהיו לו בנים רבים ויקר שהבן הצעיר הי' ילד משכיל נחמד אף נעים בהפלגת התמדתו לתורה ולתעודה ויצו האיש על כל בניו שישמשו את הבן הצעיר באמור להם הלוא מבני הצעיר מוצא אני קורת רוח יותר מכולכם ועליו הנה אקוה שיהי' לארז אדיר וארצה בו ואכבד ממנו בכל מקום אשר אבוא שמה והנה אחיו וכל בית אביו בקנאותם על הדבר הזה כי אותו אהב אביו מכל אחיו ואת כולם נתן לו לעבדים בכדי להשכיל את אחיהם הקטן ולמען אשר לא ישא אביהם אליו פני חנו הרגילוהו לבטל התמדת לימודו וללכת שובב בדרכי לבו וטיילו עמו כל היום ברחובות ושווקים וזללו וסבאו עמו באמרם כי מצות אביהם הם עושים עד שהורגל הבן הקטן לעשות ככל הנערים המנוערים מכל חכמה ומדע לשחוק ולרקוד ע"פ חוצות. המעשים הרעים כבר הי' לו שכם אחד על כל בני גילו כי הרע את דרכו מכל הנערים אשר בעיר. אמנם בכל זה לא הוסרה קנאתם ועודנה פקודת אביהם על כל בניו וב"ב שישמשוהו הכל כמשפט הראשון וישאלו הבנים הגדולים ויאמרו לאביהם אחרי אשר אחינו הקטן אשר עד הנה חיבה יתירה הודעת לו כבר כאחד הנערים הנהו וכל יקר לא תמצא בו ובכמה עניינים כבר הרבה להרע מכל בני גילו למה זה גם עתה תכניע את ערפינו להשתעבד לו. ויהי דבר אביהם אליהם האומנם בני הקטן כאסד מכם הרע דרכו בכל זה אקוה שכאשר אקח מועד להדריכו ולהיישירו הנה ייטיב מעשיו כבראשונה ואז אצפה שאשוב לשוש עמו וממנו אמצא פרי תבואת קודש. ויהי כאשר הצר להם על תשובת אביהם. וכאשר ראו שלא יכלו עוד לכבות את האהבה דברו אל אביהם לאמר לדעתינו בטרם תבוא לקחת מועד להדריכו ולהיישירו הנה מאוס תמאס אותו וגעלה נפשך בו. כי לאשר מידי יום יום הוא מרבה באולתו ומוסיף הוללות וסכלות שכל זה גורם לנפשך כעס ומכאובות הנה עי"ז תקוץ בו. ויאמר אליהם אביהם לא כן בניי כי באם הייתי נשפט את בני הקטן בהעריך מעשיו הפחותים שעוש' עתה נגד המדות ומעלות נחמדות אשר היו לו מימי קדם האמת הוא שהיה באפשר שאמאס על שילד משכיל ונחמד כמוהו יתהפך להרע ככל הנערים הרקים. אולם לא כן אעשה אני. הנה המעלות והמדות הנפלאות שהיו לו בראשונ' לא אזכרם עוד ואצלי הוא ממש כאחד מכם א"כ אפוא לא אבוא לקוץ בו באשר מה בזה שילד רך בשנים כמוהו עושה מעשה נערות הלוא הרבה ילדות עושה. ואחר הנה ישוב מדרכו הרעה שעי"ז ממילא כשלא אבוא לקוץ בו ולמאס אותו לגמרי הנה נשארה לו הסגולה הנפלאה שאקוה ע"ז שאגיע להשיג ממנו פרי קודש הילולים כשאדריכו ואיישירו וא"כ מהראוי אפוא שכולכם תשתעבדו לו על שם סופו הדבר אשר הוא הוכן ומעותד להגיע עדיה

ו הנמשל למען האדם אשר בארץ ברא ה' תבל ומלוא' וכל צבאות השמים נתנו להאדם לעבדים לפי שהכל היה על תנאי שיקבלו ישראל את התורה וכמו שאמרו ע"פ בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו ובשביל התורה שנקראת ראשית דרכו וכן היה הדבר שקבלו ישראל את מצות ה' אח"כ ובגלל הדבר הזה הנה יקרה צורתם עד שצבא השמים כולם נתנו להם לעבדים ולמשמשים. אמנם צבאות השמים וכסיליהם בקנאתם על הדבר הזה השפיעו לישראל שפעת טובתם עד למרבה למען מלאות דבר ה'. אולם היה זה סבה לשימרודו בני ישראל בה' ושיעשו הרע בעיניו וכאמרם וכסף הרבית להם וזהב עשו לבעל. והמה הרבו לפשוע ולמרוד יותר מכל האומות אשר סביבותיה' כמו שפי' בס' קול יעקב ע"פ צוה ה' ליעקב סביביו צריו היתה ירושלים לנדה ביניהם ואמר הכתוב זאת ירושלים בתוך גוים שמתי' וסביבותי' ארצות ותמר את משפטי לרשעה מן הגוים ואת חוקותי מן הארצו' ובכ"ז עדיין צבאות השמים נתונים נתונים המה לשרת את האדם ועד היום שומרים את תפקידם ואעפ"י שישראל כהיום אינם שומרים: צורתם כאשר היתה כונת יוצר הכל בעת הבריאה מ"מ המ' משועבדים לישראל והדבר הזה הוא להוראה שעוד יערה ה' עליהם רוחו וישיבו אליו בחזקה ויש יום אשר יקורבו ישראל אל ה' ויהיה מחיצתם לפנים ממלאכי השרת כאמרם ע"פ כעת יאמר ליעקב ולישראל וגו' ותרבה אז סגולתם ויקרותם למעלה למעלה כי לולא זאת שנכון ומזומן לפניהם שתעמוד להם השעה ויגיעו לתכלית הנרצה לה' מתחלת הבריא' למה זה בימינו ישתעבדו צבאות השמים היקרים אל האדם אשר בארץ להאיר לפניו ולהשלים לו בכל חסרונותיו והנה כשיעלה ח"ו שום פקפוק בלב איש בצפייתו על הזמן הטוב המיועד לנו לשוב ולהדבק לה' ויאמר בלבבו שמא ח"ו יגרום החטא שימאוס בנו ה' ולא יחפוץ לתת עלינו את רוחו להדריכינו ולהשיבינו אליו בכל לבבינו ובכל נפשינו וא"כ ח"ו לא נגיע להטובה המקווה ההיא. הנה נאמר לו באם הי' השי"ת מעריך חטאת האדם נגד מעלותיו וצדקותיו אשר עשה בראשונה הי' המיאוס באפשרי שגדולים וטובים יתהפכו ללכת אחרי ההבל למרות עיני כבוד ה' לח