אגודת אזוב מדברי עח

אחר החופה אז דינה כשאר נשים וצריכה לטבול בלילה. מהר"י מולין שהוא המהרי"ל והנה מדברי הג"ה זו הוציאו דבעי מהרי"ל שלא יבוא עלי' החתן באותה הלילה שאחר הטבילה היכא שטבלה ביום ודבריהם הק' מפליאין דא"כ למה לא ביאר מהרי"ל דבר זה בפירוש כי היכא שביאר בתחלה ובסוף ענין כלות שהטבילה לאחר הנישואין שצריכו' לטבול ביום ה"נ הו"ל נבאר היכא שיבוא עלי' החתן בלילה שאחר הטבילה היינו כשתטבול ביום החופה עצמו לא תטבול ביום אפי' כשתטבול קודם הנישואין כפי מה שהוציאו ז"ל מדבריו והאמת יורה דרכו שיש חסרון ג' תיבו' "קודם ברכות נישואין" בהג"ה שערי דורא בשם מהרי"ל ב' פעמים בתחלה ובסוף. וכצ"ל בתחלה הכלו' כו' דהא אינן באות אצל החתן באותה הלילה "קודם ברכת נישואין" ובסוף צ"ל דיודעים שלא יבוא עליה החתן באותה הלילה קודם ברכת נישואין ותלי' רק במה שלא יברכו ברכת נישואין עד הלילה דהיינו שתהי' החופה בלילה דוקא והיינו משום דבשאר נשים שתיכף אחר הטבילה יכולה לבוא ולהתייחד עם בעלה יש בה משום סרך בתה ואפי' כשלא תבוא לביתה עד הלילה לא מהני שבתה תטעה לומר שעיקר הטבילה ביום הי' ע"ד להתייחד עם בעלה תיכף ביום ומה שלא באה להתייחד עם בעלה הי' במקרה ותבוא לטבול ביום ולהתייחד עם בעלה ביום משא"כ בכלה דיודעים שלא תבוא אל החתן ע"ד שיבוא עלי' באותה הלילה קודם ברכת נישואין לא שייך בה משום סרך בתה דיודעים שגם מתחלת טבילתה לא היתה נכונה לבוא אל החתן ע"ד שיבוא עלי' גם באותה הלילה קודם ברכת נישואין ומכש"כ שלא היתה נכונה לבוא אל החתן ע"ד שיבוא עלי' בשום צד ביום הטבילה

ולענ"ד נכון להורו' הלכה למעשה בשעת הדחק שבלילות הארוכים שיש שהות לעכב הטבילה עד הלילה ולכשתשוב הכלה מבית הטבילה ותנוח מעט להחליף כח מעייפו' הטבילה יכסוה בהינומא ויעמידו החופה ויעשו עודה וישמחו החתן והכלה וישאר עוד זמן בלילה לייחוד לבעילת מצוה ראוי להחמיר שלא תטבול ביום אפי' כשלא יעמידו החופה עד הלילה ואפי' ביום ח'. אמנם בלילו' הקצרו' שאם יעכבו הטבילה עד הלילה לא יעלה בידם לגמור הסעודה עד קרוב לכלו' הלילה וחם ישמחו החתן והכלה יבוא הייחוד לבעיל' מצוה אחר שהאיר היום אז בשעת הדחק ראוי להקל שתטבול' ביום אפי' בז' רק שיעכבו עמידת החופה עד הלילה

ושארי הרב מ' חיים יעקב נפתלי נ"י אמר לי בשם אביו המאה"ג מ' אברהם בנימין נ"י בן הגאון זית רענן זצ"ל ליישב דעת הש"ך משום דיש לחוש שתהיה הברכה שעל הטבילה ביום הז' לבטלה כשתראה ותסתור למפרע משא"כ כשטובל' בשמיני אפי' אם תראה אחר כך לא תהיה הברכה לבטלה שאינה טמאה רק משעת הראי' ולא למפרע

ולענ"ד משום האי טעמא אין לחוש חדא דהא מן הדין זב וזבה טובלין ביום וחז"ל כשתיקנו ברכה על הטבילה לא חשו לתקן בשביל חשש סתירה שלא יטבול זב וזבה ביום אלמא דלענין הברכה לא חשו חז"ל לחשש סתירה ואנן נמי אין לנו לחוש בשביל זה וכמו שאכתוב לקמן ותו דאם מה שראתה הי' בעת נדתה כיון דהוה עתה יום השמיני לראייתה ממילא כשטובל' עולה לה הטבילה לטהרה עד שעת ראי' אלא דמשום חומר ספק שהי' ראייתה בזמן שיש לה דין זבה אמרינן דכשתראה סותרת למפרע ולא אהני לה הטבילה ואיכא ספק ספיקא ספק ראתה בעת שהיא נדה. ואם תמצי לומר שראתה בעת שהיא זבה שמא לא תראה ולהיפוך ספק לא תראה ואת"ל תראה שמא אינה זבה כי אם נדה ולא תסתור למפרע ורק משעת ראי' היא שתטמא וכיון דאיכא ס"ס יכולה לברך דהא ס"ס הוא מטעם רוב והרי בהגהו' המרדכי יבמו' (פי"ב) כ' בשם מוהר"מ דמותר לישבע על הרוב אע"ג דחיישינן למיעוט להחמיר ואין בו משום לא תשא וה"נ דעל ס"ס מותר לברך ואין לחוש עוד לברכה שא"צ בשביל חומר לא תשא ומה שהרב מ' חיים יעקב נפתלי נ"י טען נגדי דכיון דטבילה בזמנה לא הוה מצוה והברכה היא רק בשביל היתר הבעילה כמו ברכת השחיטה וכיון דידעינן בה שלא תבעל לאחר הטבילה עד הלילה אפי' אם באמת אינה זכה כי אם נדה לא מצינו להתיר לה הברכה משום דאיכא למיחש שתראה ולא תהיה ראוי' לבעילה. ואין לצדד מצד הספק שמא הי' ראייתה בעת נדתה מכיון שלא תבעל ביום ואם תראה לא תהיה על ידי הטבילה ראוי' להבעל כלל והו"ל ברכה לבטלה לענ"ד לא הועיל בזה כלל דלדבריו גם בטובל' בשמיני ביום קשה היאך תברך הא ידעינן שלא תבעל לאחר הטבילה עד הלילה ואם תראה לא תבעל כלל בשביל טבילה זו והיכא קא שרינן לה לברך על הטבילה ואין לומר משום שתהיה טהורה עד שעת הראי' דהא עיקר ברכת הטבילה לא הוה משום מצות הטבילה לטהרה והברכה רק בשביל היתר הבעילה וכיון דידעינן בה שאם תראה לא תהי' ראוי' להבעל היאך מברכת ומה שרצה לחלק דבשמיני כבר היא בחזקת טהרה ובשביעי עודנה בחזקת טומאה ויש לחוש שתראה. ליתא דמחזקת טומאה לחזקת טהרה אינה יוצאה עד לאחר שתטבול ובשעת הברכה לא יצאה עוד מחזקת הטומאה אפי' כשטובל' בשמיני לדעת המחבר ביו"ד (סי' ר) שמברכת קודם הטבילה ואפי' למנהגינו ע"פ הרמ"א שם שמברכת לאחר הטבילה דיש לחלק דבשמיני בשעת הברכה כבר היא בחזקת טהרה אבל כשטובל' בשביעי לא יצאה עוד מחזקת טומאה. מ"מ חששת שמא תראה ותסתר לא תלי' בחזקת טומאה וטהרה כי אם בחזקת רואה ואינה רואה ומחזקת רואה לשאינה רואה כבר יצאה אחר הג' ימים הראשונים של הז' נקיים וממילא אין לחלק בין טובל' בשמיני לבין טובל' בשביעי. וע"כ נלענ"ד דלענין הברכה לא חיישי' שתראה אחר הטבילה ודלענין הברכה מוקמינן לה בחזקת שאינה רואה כל שעה ודוקא לענין איסור הבעילה חיישי' לה אע"ג דהוה נגד החזקה משום חומר איסור כרת ולא משום חומר לא תשא שבברכה שא"צ כיון . שאינה יוצאת לבטלה מפיה בשעת הברכה ורק שאח"כ בשעת ראי' באם תראה יתגלה שהיתה הברכה לבטלה וכמ"ש התוס' שבועות (דף מו) :) ד"ה אבל דבאין שבועה יוצאה מפיו לבטלה לא חמירא כולי האי וגם הר"ת שחולק שם י"ל דמודה דבכה"ג שיתגלה אח"כ שהברכה היתה שלא לצורך לא הוה כל כך חומר ברכה שא"צ. ותדע דהא תחלת דברי המהרי"ל באיסור הטבילה ביום הז' לא אתי עלה מטעם חשש ברכה לבטלה כי אם משום סרך בתה ואין לומר דמהרי"ל נקט הטעם הנזכר בגמרא נדה (דף סז:) דא"כ לא הו"ל למינקט הטעם משום סרך בתה שנזכר בגמ' על איסור טבילת נדה ודאית שלא בזמנה והו"ל למינקט הטעם משום דר' שמעון שנזכר בגמ' שם אהאידנא דספק זבות שוינהו כדנקיט הטור (בסימן קצז) וכדנקיט השערי דורא. וכיון דמהרי"ל לא דייק כל כך למינקט הטעם שנזכר בגמ' הו"ל למינקט משום חשש ברכה לבטלה אלא ע"כ דלית לן למיחש לה וכמו שכתבתי ועיין תוס' נדה (דף סז:) ד"ה אבל אמרו שהוכיחו דאטבילה קאי האיסור ולא אתשמיש מדקאמר שמא תבוא לידי ספק והו"ל לומר שלא תבוא לידי ודאי משמע דאין לחוש על הברכה דא"כ גם על הטבילה הו"ל לומר שלא תבוא לידי ודאי והנה לטעם דלא חיישינן לברכה לבטלה משום ס"ס דהוה כרוב שכתבתי לעיל תיקשי דתינח אהאידנא דהו"ל ספק נדות בשמיני וספק זבות אתי שפיר דקאמר על הטבילה שלא תבוא לידי ספק ולא קאמר שתבוא לידי ודאי ברכה לבטלה אבל על ודאי נדה ודאי זבה דקרא דאחר תטהר דעלה קאמר ר' שמעון אבל אמרו חכמים קשה דהו"ל לומר גם אטבילה שלא תבא לידי ודאי ברכה לבטלה וניבעי לדחוקי דחכמים אמרו בלשון זה מקמי דתיקנו לברך על הטבילה ודר"ש לא שינה מלשון חכמים הקדמונים שחייב אדם לומר בלשון רבו אמנם לטעם שכתבתי