אגודת אזוב מדברי עז

מחזיר גרושתו צריכה לישב ז"נ. והוה בעי' לומר דלר"ת ז"ל חיוב ז"נ שמחמת חימוד דרבנן הוא דלא כמו שכתבתי ולא נתקנה עוד בימיהם: איברא דלשיטת הר"ת ז"ל בלא"ה קשיא מה שא"ל רד לביתך בלא קידושין שניים שיקדשנה עתה אחר שגירשה כבר גירושין גמורים ועיין רמב"ם ריש הל' אישות בענין איסור פלגש להדיוט מיהו לקושיא זו י"ל דמה שירדה אחריו משאת המלך היינו כדי שיקדשנה בפני נושאי המשאת במשאת זו: ובנ"ד שכבר אמרו לה שנשמע שמת בעלה אע"ג שלא היה כי אם קול הברה מסתברא לי דודאי יש לחוש לחימוד שע"י רוב חדוה בראותה אישה עומד חי לפניה מטעם חימוד טב למיתב ט"ד שכ' החו"ד: ויש להעיר באדר"נ (פ"ח) לטבילה של ריבה זו במה חשדתוה א"ל שכל אותם הימים שהיתה שרוי' בין הנכרים היתה אוכלת משלהם ושותה משלהם עכשיו אמרת הטבילוה כדי שתטהר ועי' שו"ת הרדב"ז (חלק ג' סי' תטו) בשם הריב"א שלמד מכאן שכל בעל תשובה צריך טבילה ולמה לא אמרו שמחשש חדות חימוד שנפדית מיד שוביה ראתה דם ואין לומר משום דריבה קטנה הואי דהא לענין חשש חימוד אין חילוק בין גדולה לקטנה כמבואר בגמ' נדה (דף סו)

סימן לה ראיתי להעתיק דברי הגאון מהרא"ז מרגליות ז"ל בס' יד אפרים באשר אין הספר מצוי ביד הכל ואח"כ ארשום מה שיש לי לדון על דבריו וז"ל הנה בסוף סי' קצ"ז כתב הרמ"א בשם מהרי"ל שהכלו' הטובלו' קודם החופ' יכולות ליטבול ביום דהא לא באין אצל החתן עד הלילה. והש"ך שם כתב נראה דהיינו דוקא לדידן שהכלות אינן טובלות בז' וכן משמע במהרי"ל דמיירי בכה"ג אבל במקום שהכלות טובלות בז' או לדידן אם נתקלקלה בימי ספירתה דאז טובלת מיד אחר ז' אינה יכולה לטבול ביום דהא ביום ז' לאו משום סרך בתה לחוד מיתסרה אלא משום שמא תראה ותסתור ונמצאת זבה למפרע עכ"ל ובמנחת יעקב תמה בזה דהא לפי הטעם שאין באין אצל החתן עד הלילה אין חשש שמא תסתור דאז באמת לא תשמש וכתב ליישב בדוחק וכן הק' בבאה"ט על הש"ך ובשו"ת פמ"א (ח"ב) משיג ג"כ על הש"ך בזה ופוסק להקל וכן בשו"ת עבודת הגרשוני (סי' ג) כתב על הש"ך ששגה ברואה דבהגהת שערי דורא כתב להדי' בשם מהרי"ל דליכא למיחש לדר' שמעון ולא לסרך בתה וכ"כ בס' סדרי טהרה והאריך אא"ז הגאון מוהרא"ז זצ"ל הרבה וסיים סוף דבר הכל נשמע שאם כלו הז' נקיים ביום החופה עצמה אין לה לטבול ביום כיון שתהיה באותה לילה אצל החתן יש בדבר משום סרך בתה ואפילו אם הוא יום הח' נראה דג"כ שייך סרך בתה אף שיש לחלק כמ"ש במנחת יעקב ע"ד הש"ך דביום ח' יש להקל טפי דהוה כגזרה לגזרה מ"מ אין זה מוכרח שהש"ך כתב כן לפי שסמך על טעם הרמ"א שאין באין אצל החתן עד הלילה שכ"כ לפי נוסחתו ולפמ"ש ליתא וגם דעכ"פ צריך שתהיה החופה בלילה כמשמעות לשון הרמ"א ולא מסתבר להקל כשתלך לביתה אחר החופה ולא תבוא עד הלילה אך לענ"ד אף בכה"ג שהחופה תהי' בלילה אין להקל כיון דלא אשכחן דמקיל מהרי"ל אלא כשלא יבוא עלי' החתן באותה הלילה כלל שהוא ליל שלפני החופה אבל אם החופה תהי' לעת ערב אין נראה להקל בשביל זה שלא נמצא זה במהרי"ל ומכש"כ ביום ז' שאין להקל אף אם החופה תהי' בלילה. ובספר דגול מרבבה כתב ג"כ להקשו' על הש"ך דגם ביום ז' יש להתיר דהא לא שייך תראה ותסתור וכתב שאעפ"כ לא מלאו לבו של המנחת יעקב לחלוק על הש"ך אף שהרגיש בהשגה זו ומ"מ בשעת הדחק נראה להקל אף ביום ז' אבל באופן שלא יעמידו החופה עד צה"כ ממש. אבל להעמיד החופה ביום וליסמך על שאין מייחדין אותם עד הלילה לא מהני בזה עכ"ל והיינו לפי הבנתם שבמהרי"ל מיקל אף שהבעילה תהי' בלילה כיון שאין באין עד הלילה ומפרש שמה שאין באין עד הלילה הוא מחמת שהחופה בלילה או דסברא דנפשי' קאמר דביום ז' דחשש הוא משום בעילת זבה יש לחוש טפי שלא ליסמך על שאין מייחדין עד הלילה דזה לא מהני רק ביום ח' שאין החשש רק משום סרך בתה אבל ליום ז' לא מהני רק צריך לאחר החופה עד הלילה ולפמ"ש אין מהרי"ל מיקל בטבילה ביום החופה כלל וא"כ י"ל דאם לא טבלה ביום שלפני החופה שוב צריכה ליטבל בלילה בין שתהי' החופה ביום או בלילה ולפי מנהג מדינות אלו שבלילה שלפני החופה שעושין סעודה בבית הכלה שקורין חתן מא"ל ומביאין החתן ג"כ לשם עם הבחורים לאחר הסעודה מייחדין החתן והכלה בחדר מיוחד מ"מ נראה דשפיר טובלת ביום דלא שייך בזה סרך בתה דאף ע"פ שמייחדין אותם מ"מ ידוע שהייחוד אינו לביאה רק בכדי לקיים דברי חכמינו ז"ל אסור לקדש אשה עד שיראנה וגם שיהא לבו גס בה ובכה"ג ליכא משום סרך בתה כמ"ש בהג"ה ש"ד שהבאתי לעיל אבל ביום החופה נראה שאין להקל אך נלע"ד במקום שהנשים מקפידים ע"ז ומתביישים בזה שהכלה אינה טהורה לפי שהדבר מפורסם בעת נתינת הקידושין ובחזירתם מהחופה והשמחה הוא להם לחוגה יש להתיר שתטבול ביום קודם החופה כיון דבלא"ה ראוי לעשות בטהרה כמ"ש הש"ך (סי' קצ"ג) דהכי עדיף טפי וכ"כ הבית שמואל אך צריכה לטבול שנית בלילה כיון דאיכא כמה רבוותא דס"ל דאפי' טבלה ביום ז' בדיעבד לא עלתה לה טבילה וצריכה לחזור ולטבול בלילה כמ"ש הש"ך שם וכן דעת מהרי"ל ג"כ א"כ אין להקל בטבילה זו וכן בשו"ת חכ"צ מבואר שכ' על מי שהתיר לטבול בע"ש מבעוד יום ביום השביעי לאו שפיר עביד ועבר אדרבנן ולמקצת רבוותא אף בדיעבד לא עלתה לה טבילה כו' וסיים שאין להתיר רק תטבלנה בצונן ליל שבת או בהפגת צינתן כו' עיי"ש וכן הורתי הלכה למעשה אבל היכא שיום החופה הוא יום ח' והשעה צריכה שתטבול ביום קודם החופה אז אינה צריכה לחזור ולטבול שנית בלילה דביום ח' כ"ע מודים דבדיעבד עלתה לה טבילה אך יש להחמיר שלא לעשו' החופה עד הלילה ובפרט לפי מנהג מדינו' אלו שמיד שחוזרים מן החופה מיחדין אותן בחדר בפ"ע ושייך בזה סרך בתה לכן אין לעשו' החופה רק בלילה ואם מחמת איזה סבה והכרח צריך לעשותה ביום עכ"פ אין ליחד אותם אחר החופה עד הלילה עכ"ל הטהור

ולענ"ד הפריזו הגאונים ז"ל הרבה על המדה ומדדו במדה גדושה וטפופה במה שהבינו שהמהרי"ל הצריך דוקא שלא תהי' הבעילה בליל שאחר הטבילה וז"ל ס' מהרי"ל (עמוד רל"ו) ואמר שגם הכלו' שאינן טהורו' בשעת החופה להיו' טובלין אז וטובלין אחר הנישואין ג"כ אין רשאין לטבול רק בלילה כשאר נשים וכן הורה הלכה למעשה אמנם כשטובלו' בשעת הנישואין יכולין לטבול מבעוד יום מאחר דאינן באות אצל החתן באותה הלילה קודם ברכת נישואין מבואר דדוקא כשטובלו' לאחר הנישואין דינן כשאר נשים ואין טובלו' אלא בלילה אבל כשהטבילה קודם החופה מאחר דאינן באות אצל החתן באותה הלילה קודם ברכת נישואין יכולו' לטבול ביום בין שהוא ביום ח' בין שהוא ביום ז' שהרי תחלת דברי המהרי"ל על טבילת יום ז' קאי למיסר לשאר נשים וע"ז קאי נמי היתר הכלו' קודם הנישואין שוב נתתי אל לבי לעיין בדברי הג"ה ס' שערי דורא וז"ל שם הכלו' בשעת חופתן יכולו' לטבול ביום דהא אינן באות אצל החתן באותה הלילה ואותן הכלות שפירסו נדה בשעת החופה ואירע טבילתה לאחר הנישואין אין רשאין לטבול אלא בלילה כשאר נשים אבל קודם החופה ליכא למגזר מידי לא משום דר"ש דהכא ליכא למיחש להכי הואיל ואין החתן מצוי אצלה ולא גייס בה ולא לסרך בתה דאיכא לאפלוגי בין אשה הנבעלת ובינה דיודעי' שלא יבוא עלי' החתן באותה הלילה אבל אם הטבילה לאחר הנשואין אפי' מיד