אגודת אזוב מדברי עה

מחדש כשהוא שלא כד"ת ע"פ טעות נימא שעיסקא הראשונה נתבטלה ואין לנותן חלק בריוח כיון שהי' מדובר מחדש ע"פ טעות דפשיטא דלעולם אמרי' טעותא כמאן דליתא הוא] והנה לכ"ע מה שנתן לא מצי להוציא ולכתחלה רשאי המקבל ליתן לנותן אלא דהכרעת הלבושי שרד דכיון דהוה ספיקא דדינא אין להוציא מן המקבל ובנ"ד צ"ע לענ"ד כיון שכבר נתן לו שט"ח על ש' רו"כ וכתב שטר בערכאות על הנשאר ת"נ רו"כ לג' שנים ק"נ רו"כ הוספה לכל שנה אם הב"ד יכולין לכוף הנותן לבטל השטר ערכאות ולפסוק שהשט"ח על הש' רו"כ הוא כפרוע ובפרט בשטר ממרנ"י עיין תקפו כהן (סי' ק"ל) הובא בנה"מ (סו"ס כ"ה אות כד) ופשיטא לי שכשקבלו ק"ס על פשרה שיכולים הב"ד לפשר ביניהם כיון דעכ"פ הוה מידי דספיקא דדינא ואין להם לחוש שנוגעים באיסור ריבית כיון שלכתחלה רשאי המקבל ליתן לנותן ויכולים לכוף על קיום הפשרה בספיקא דדינא ובנ"ד שכבר תקעו כפם זה לזה אחר פשרת יהודה לקיימה שיש להב"ד לחייב את ראובן ליתן ולקיים כפי הת"כ מכיון שרשאי ליתן לכתחלה

ובפשיטות נלע"ד דנהי דמבואר ביור"ד (סי' רל"ט ס"ו) דאין שבועה חלה לעבור אפי' על איסור ל"ת דרבנן ומה"ט אע"ג שהי' הת"כ בכולל על כל מה שחייב ללוי קרן וריבית דרבנן אין הת"כ חל עלי' כמ"ש הש"ך (ס"ק כ) ממשמעות דברי הר"ן בתשו' (סי' עג) שהובא בב"י דאפי' בכלל בשטר קרן וריבית דרבנן אין השבועה חלה משום דאפי' ע"י כולל לא חיילא שבועה על עבירת ל"ת דרבנן. מ"מ בנ"ד כיון שעתה בשעת הפרעון ליכא שום איסור ריבית דרבנן לפי שאם יוחלט הבית ללוי לא יבוא לידי איסור כלל ממילא חייב עתה לקיים הת"כ ביו"ד (סי' רל"ט ס"ב) ואין זה דומה כלל לנשבע לעבור על ל"ת דרבנן כיון שאפשר שלא יבוא כלל לידי עבירה ובמה שאח"כ יחזור לקנות הבית מלוי לא יעשה הוא שום דבר עבירה ואיסור דרבנן

ג בהיות ששמעון מכר זכותו לראובן וכעת גם ראובן מכר זכותו בהחזרת הקניי' לגיסו יש לעיין אם חשיב ריבית הבא מיד לוה למלוה דהא כי היכא שאם אינו חוזר לקנותו בכלות הג' שנים ליכא איסור ריבי' כמבואר בשו"ת שמש צדקה (חיור"ד סי' סב) ה"נ בחוזר אחר לקנותו אע"ג שבא מחמת הראשון לא חשיב ריבי' הבא מיד לוה גופו והיכא דעיקרו לא הוה אלא אבק ריבי' אם בכה"ג אסור מדרבנן ומה"ט יש לדון ג"כ על הג' שנים שהרחיב לגיסו של ראובן ואע"ג שבאמת מכירת ראובן לגיסו היה בהערמה להבריח מלוי יש לדון אם אין לומר שעל חוציית מעשיו דנין ואמרי' דעכ"פ אין הריבי' בא מיד הלוה למלוה ועדיף טפי מריבי' שע"י שליח

ד ומה שראובן רוצה לנכות ללוי גם החצי שעלה לחלקו של שמעון מכח שחזר ולקח הזכיו' משמעון יש לחקור באם ראובן לבדו שכר הבית מלוי נראה דכיון שמתחלה הי' ראובן מחוייב לפרוע ללוי בעד מה שהשכיר לו חלק שמעין ג"כ וממילא חל על ראובן החיוב בכח השט"ח ובכח השטר ערכאו' לפרוע ללוי העולה לחלקו של שמעון ועתה עפ"מ שחזר ולקח הזכיו' משמעון במה יזכה להוציא מלוי ולבטל מה שנתחייב לו מכבר מכח השטרו' דבכה"ג חשיב שטר כגבוי כמש"ל בשם הש"ך בת"כ כיון שמתחלה הי' החיוב ע"פ הדין וע"פ חידוש מעשה שקנה הזכיו' משמעון יביא לבטל השטרו' וחשיב הוצאה מלוי. איברא דאפי' כשמתחלה שכרו שניהם ראובן ושמעון מלוי שלכל אחד נשאר זכותו משכיר' הבית ולא התחיל החיוב עליהם כלל וממילא גם מצד השטרו' שהעמיד ראובן ללוי לא נתחייב ע"פ הדין וכשחזר ולקח השכירו' משמעון מתבטלים השטרו' שהעמיד ראובן ללוי ולא חשיב הוצאה מיד לוי דבכה"ג לא חשיבי השטרות כפרועים כבר מכיון שמעולם לא התחיל שום חיוב על ראובן על דמי השטרו' גם על חלקו של שמעון עכ"ז יש לחקור באם כתב שמעון לראובן שמוכר לו זכותו מחזרת קניי' הבית וזכותו בחלק הת"ק רו"כ המגיעים עוד מלוי כשיוחלט הבית בכלות הג' שנים שבזה נראה דודאי אין ראובן זוכה בזכות חיוב הפירות שהי' לשמעון לנכות לעצמו אלא אפי' כשפירש שמקנה לו גם זכיותיו אלו יש לחקור באיזה צד הקנה אותם לראובן שיהי' קנין נתפס בזה כיון שאין כאן ענין להוציא מלוי או לנכות מהחוב רק לבטל השטרו' שביד לוי מראובן משום דלא חשיבי כגבוי והוו שלא כד"ת ע"פ אבק ריבית דאכתי באיזה צד יהי' נקנה הזכות של שמעון לראובן ואולי נוכל לומר שמטעם מחילה משמעון לראובן יתבטלו השטרו' שביד לוי ויש לעיין עוד

ה ורגע אדבר דאפי' לפמ"ש הר"ן בתשו' (סי' כט) דאפי' החולקים על רש"י בההיא דחכירי נרשאי דהדר חוכרה מיני' דלרש"י הוה ריבית קצוצה משום שנראים הדברים שלדעת כן נתכונו והמפורשים ז"ל נחלקו עליו דכיון שלא פירשו אינו אלא אבק ריבית ע"כ לא פליגי אלא בסתם אבל בידוע שע"מ כן נעשית המשכונא ה"ז ריבית גמורה שהרי התנה שיתן לו מאתים דינר בכל שנה ודמי משכונתו לבסוף אין לומר דנידון דידן לא דמי להא (דסי' קע"ד ס"א) דכתב הש"ך דלהסוברים משכנתא בלא נכייתא לא הוה רק אבק ריבי' ה"ה הכא לא הוה אלא אבק ריבי' דשאני משכנתא בלא נכייתא דלא נעשה על דעת שיתן לו הממשכן דמים בכל שנה וכמו כן (בסי' קע"ד) הי' מכר באמת אלא שחוזר ומתבטל ע"פ הדין ולא נעשה ע"ד שיתן לו המוכר דמים בכל שנה משא"כ בנ"ד שלא הי' מכר באמת רק הלואה וע"ד שיתנו לו בכל שנה ושנה ש' רו"כ והוה ריבי' קציצה שכבר כתבתי שהדבר ידוע שאם באמת לא נתכונו מעולם על מכירת הבית ורק על הלואה בלבד ומכירת הבית נכתב לבטחון בעלמא בודאי שמו לבם לעשות על צד היתר עיסקא או שנמשכו אחר ההיתר עיסקא שנעשה על מה שהיו חייבים מקודם לזה ואם לא נעשה בשום צד היתר עיסקא פשיטא שהי' ענין מכירת הבית באמת ובתמים בעד סך ב' אלפים ת"ק רו"כ וע"פ תנאי החזרת הקניי' הרי הוא מתבטל ולא הוה ריבי' קצוצה כי אם אבק ריבית

סימן לב מה שהעיר ש"ב המאה"ג מוה' אביגדור יהודא ליבוש נ"י הרב מקויל בנידון המאלינעס שבכל שנה ושנה מתקלקל ונפסד העץ ולשנה הבאה צמח מחדש ממש והו"ל לעולם ערלה. והראה דברי הרדב"ז (ח"ג סי' תקלא) שהאריך בכעין ענין זה וכתב דפלוגתא דגאונים ורמב"ם הוא אם יש לו דין ירק או דין אילן. לענ"ד אין זה דומה כלל דבנידון הרדב"ז שההכרח לחדש הנטיעה או זריעת הגרעין בכל שלש שנים שפיר כתב הרדב"ז דלגאונים יש לו דין ירק ואינו חייב בערלה ולרמב"ם שיש לו דין אילן אסור משום ערלה אבל במאלינעס כיון שאין צריך לחדש הנטיעה לאחר ג' שנים נהי דלענין ברכה תליא בפלוגתת הגאונים והרמב"ם דלגאונים יש לו דין ירק ומברכין בפה"א ולרמב"ם יש לו דין אילן ומברכין בפה"ע מ"מ איסור ערלה לאחר הג' שנים הראשונים לא שייך בהו כיין שמתקיימין זמן רב וא"צ לחדש נטיעתם

סימן לג נשאלתי א' שלח לא"י דבר מאכל בקדרה של ברזל ושהה הכלי אצל הא"י חצי יום ואח"כ כשהחזירו היה ניכר בתוכו המאכל וכשהוריקו המאכל בשלו בו מאכל אחר

(בסימן קכ"ב סעיף יוד) קערות כו' אם ניכר בהם המאכל כו' מותר וא"ל אסור דחיישינן שמא הודח והוה ק"ל כשם שחיישינן שמא הדיחו עם כלי איסור ה"נ ניחוש שמא הוסיף דבר איסור לתוך המאכל באופן שלא היה ס' ונאסרה הקערה של ישראל. ומה מהני שהוכר המאכל ודוחק לומר שצריך להכיר המאכל ולידע שעמד בו טעמו הראשון. וראיתי בב"י וד"מ (סוף אות ג) שהביאו תשו' הרא"ש (בכלל י"ט סי' י"ט) וז"ל מאני דקוני'