אגודת אזוב מדברי עב

באיבעי' דהלך גדול הבית לביה"ק מהו פירש"י מי חשבינן כאילו הי' בביתו ומלשון התוס' דנקטו ג"כ תמיד מונה עמהן הבא אצלם ומצאם אבילים ומלשון הרא"ש שהביא בשם הראב"ד וליומא אחרינא אתי לגבייהו נמצא משיג אותם כו' עד בואו אל אחיו. וביותר מלשון הרמב"ן הובא בטור בין אם לא שמע עד שמצא האבלים בביתם ומכל הפוסקים משמע דבעי' שיבוא הקטן לאותו חדר שמתאבלים שם האבלים האחרים וגדול הבית אבל אם הוא באותה העיר לא מהני ולא גרירי בתר הגדול האבלים הבאים ולמותר להביא ראיות על דבר זה אלא שבשם חכם אחד שמעתי אומרים דבנ"ד שהי' באותה העיר ג"כ מונה עמהן ויצא לו כן מלשון המחבר (סי' שעה) שכתב שבא למקום המת או למקום קבורה. ובאמת טעה בזה שדברי המחבר אלו נובעי' מהגהת אשר"י שהבאתי לעיל באות ד' אבל מקום מיתה או קבורה לחוד לא מהני ובעי' בא לאותו חדר שמתאבלים האבלים והגדול ואז הוא נגרר אחריהם ובלא"ה הרי זה מונה לעצמו ומכל הלין טעמא הוריתי בנ"ד שמונה לעצמו זיי"ן ולמ"ד

סימן כח נשאלתי ברחוב שבנויים שם הרבה בתים זא"ז אכן בית א' בין הבתים הללו נסתר ומקומו פנוי ואחורי המקום הפנוי עומד בית אחד שלצד אחד הוא סמוך לחצר הבתים האחרים שברחוב ולצד השני הוא מופלג מחצר של הבתים שברחוב ובאופן שיש בצד אחד הפסק וכעת הוא מעבר לרבים ובאותו בית שאחורי המקו' הפנוי מת שם אחד בר מינן אם צריך לשפוך המים שבבתים שברחוב או לא כיון שאינו בנוי בשוה לשאר בתים ובפרט שבצד אחד יש הפסק בין הבית שיש בו מת ובין הבתים שברחוב

תשובה ביו"ד (סי' של"ט סעי' ה) מנהג לשפוך כל המים שאובין שבשכונת המת וכתב הטו"ז דשיעור שכונה היינו ג' בתים כמ"ש התוס' כתובות (דף כח.) ד"ה אם הי' והביאו ראי' מע"ז (דף כא) דשכונה היינו ג' בתים וכ"כ רש"י גטין (דף ו.) ד"ה משכונה לשכונה ג' בתים היינו שכונה ולא זכיתי להבין דבריהם הק' דשם בע"ז איתא תנא אין שכונה פחות מג' בני אדם אבל דבעי' ג' בתים לשכונה לא שמענו. ואפי' בית אחד אסור למכור לג' בני אדם וכן דג' בתים נקראים שכונה אם הם של אחד לא שמענו. וכן נראה שם מקושית הגמ' דפריך וליחוש דלמא אזיל האי ישראל ומזבין לי' לכותי ואזיל היאך ומזבין לה לתרי יע"ש ברש"י הרי דהאיסור רק למכור לג' כותים אפי' בית אחד ושדה אחד אבל לכותי אחד אפי' הרבה בתים ושדות מותר למכור וכן נראה מדברי הטור והמחבר ביור"ד (סי' קנא סעי' ט) שכתב אבל לאחד או לב' מותר למכור כמו שירצה דמשמע אפי' בתים ושדות רבות הן אמת הרמב"ם (פ"י ה"ג) מהל' עכו"ם הביא ואין שכונה פחות מג'. ולא ביאר ג' בני אדם משמע קצת דאסור למכור ג' בתים בין לאחד בין לג' בני אדם אבל בית אחד אפי' לג' בני אדם מותר למכור אמנם אין כן דעת שום פוסק בטור יור"ד (סי' קנא) ומחבר וכל הראשוני' והאחרונים מסכימין לדעה אחת דהאיסור רק לג' ב"א ואפי' בית א' ושדה א' ולא ראיתי מי שהעיר אם הרמב"ם חולק וס"ל דהאיסור בג' בתים בין לאדם א' בין לג' בני אדם. גם בכ"מ הביא דברי הגמ' דאין שכונה פחות מג' בני אדם על דברי הרמב"ם האלו נראה מזה דכולם מסכימים דשכונה היינו ג' ב"א ואפי' בית א' ושדה א'. וטעמא כתב שם המרדכי פ"ק דע"ז דלמא מיעצו עצה על ישראל הדר בשכונתו וקטלי ליה א"כ אין מכאן שום ראיה להא דכתובות ולא אדע למה לא הביאו ראיה מאהלות (פט"ז מ"ג) ונזיר (פ"ט מ"ג) דג' מתים הרי זה שכונת קברות וה"ה ג' בתים הו"ל שכונת בתים ונהי דבע"ז תנן שכונה פחות מג' ב"א אבל ג' בתים לא מיקרי שכונה היינו דהתם האיסור שלא יעשה שכונת ב"א ושכונת בני אדם היינו ג' בני אדם דתמיד שם שכונה היינו ג': לפעמים בתים היכא דבעי' שכונת בתים ולפעמים בני אדם היכא דאיירי משכונת ב"א וכדומה שם שכונה היינו על ג' מאיזה ענין דאיירינן בי' ועיי' יומא (דף פז.) ג' שורות של ג' בני אדם דשורה היינו ג' עיי' רש"י ד"ה בשלש שורות ובטא"ח (סי' תקי"ו) דשורה היינו ג' בני אדם וי"ל דשכונה ושורה הוראתם שוה להיכא דקאי. וא"כ י"ל דהתוס' הביאו רק לראי' כמו בע"ז היינו ג' בני אדם לפי שהאיסור שם שלא יעשה שכונת בני אדם וא"כ בכתובות דהאיסור שלא תדור עמו בשכונת בתים האיסור בג' בתים

והנה הר"ן והרא"ש ועוד הרבה פוסקים כתבו דשכונה גדולה ממבוי וכ"ה בטור אהע"ז (סי' קי"ט) וכן משמע במחבר שם עיין ב"ש (ס"ק טו) וכן משמע מדברי רש"י עירובין (דף כו. ודף ) בהא דרבה ב"א מערב לכולה מחוזא ערסייתא ערסייתא פירש"י שכונות ובכל שכונה היו הרבה מבואות הרי דשכונה גדולה ממבוי אמנם מדברי רש"י גטין (דף וי"ו.) ד"ה משכונה לשכונה מבואר כדברי התוס' כתובות ולא זכיתי להבין על מה זה הביא הט"ז דברי התוס' כתובות כאילו אין שום חולק עליהן וביותר אחרי שראייתם אינה מוכרחת כל כך וצ"ע

והנה לא מצינו שום חילוק אם הבתים. צריכים להיות בנויים בשוה לשאר הבתים או אפי' משוך לאחריהם ובנויים כבין האויר שבין ב' הבתי' וגם לא מצינו שום חילוק בין אם הבתים רצופי' וסמוכים זה לזה או שיש הפסק ביניהם. ונהי דבהגהת אשר"י כתובות כתב לענין שלא ידור בשכונה של גרושתו דאם רה"ר מפסיק ביניהם מותר י"ל דזה לשיטת הרא"ש דשכונה גדולה ממבוי ובכה"ג כל שרה"ר מפסיק תו לא מיקרי אותו שכונה דאל"כ מתי תקרא שכונה אחרת. אבל לשיטת התוס' דג' בתים היינו שכונה אפשר שור דאפי' רה"ר מפסיק מ"מ כל שהוא סמוך ג' בתים הרי הוא אותה שכונה ובפרט לפי הנראה מדברי החלקת מחוקק (סי' קי"ט סק"כ) דבעי' שיהיה רה"ר מפסיק ביניהן או בית אחר וגם שהמבוי תהי' רבים בוקעין בה ולא מבוי סתום יע"ש: והנה לפי הטעם בשפיכת המים בשכונת המת בכדי שידעו שיש שם מת באותם הבתים ולא יצטרכו להוציא הדבה בפה לכאורה נראה דאין חילוק בין הבתים בנויים בשוה ורצופים בין אם הוא משוך לאחריהן ויש הפסק ביניה' ולעולם יש לשפוך את המים [ועי' מה שאכתוב לקמן בטעם שלא יוציאו הדבה די"ל דוקא כל שאין הפסק] ואפי' לפי טעם השני שמה"מ מטיל טפת סם המות או שמשפשף סכינו במים שבבית ושכונת המת נראה דאין לחלק ואפי' באינו שוה לשורת הבתים או שרה"ר מפסיק יש לשופכם כי מהיכי תיתי להקל במקום סכנה וממה שהביאו סמך למנהג בשפיכת המים מדכתיב ותמת שם מרים וגו' ולא הי' שם מים לעדה עיין בבאר הגולה נראה קצת לומר דהטעם משום להודיע שיש שם מת דהטעם שמה"מ משפשף סכינו או מטיל טפת דם המות במים לא שייך לגבה דהא בנשיקה מתה וכדאי' ברש"י חקת (כ פ"א) והוא בגמ' מ"ק (דף כח.) מיהו י"ל דלא הוה ידעינן שבנשיקה מתה עד שגלתה לנו התורה וכן משמע נמי אפי' אין רצופים דהא דגלי מדבר היו אוהלים כל אחד ואחד היה לו אהל בפ"ע ולא היה סמוך לאוהל של חברו וכן חניית כל שבט ושבט היה בפ"ע וכמבואר בהרבה מקומות ועי' רש"י בלק ע"פ וירא את ישראל שוכן לשבטיו ואפי' רחוק הרבה דהא מחנה ישראל ג' פרסי וכולן שפכו מימיהן

והנה לולא דברי התוס' כתובות ורש"י גטין נ"ל כדעת הר"ן והרא"ש והוא דשכונה נקראת מן ג' בתים ומושכת יותר ממבוי ובהכי ניחא הכל דלחומרא חשבינן ג' קברים לשכונת קברות וכן לענין שלא למכור אפי' לכותי