אגודת אזוב מדברי עא

שבמקום הזה לא מצא אצל הגדול מונה לעצמו ותרתי בעינן שיהיה גדול הבית עם הקטנים ולא הגדול לחוד אם באותו מקום נוהגין הקטנים אבלות בפ"ע ולא אם בא אצל הקטני' ולא מצא הגדול אצלם אף שכל הקטנים אשר בעיר הזאת הם בבית זה שהאורח בא אצלם. אמנם לא מצאתי לשום פוסק שהעיר לחלק בזה ונראה דאין כ"כ קפידא בזה ולעולם בתר גדול הבית לחוד אזלינן ולא בדוקא נקטו כל הפוסקי' בא אצלם ומונה עמהם וא"כ בנ"ד י"ל נהי שאביו הלך אצלו ושאר האבלים נשארו ולא באו אצלו מ"מ אם חשבינן ביאת הגדול אצל הקטן כביאת הקטן אצל הגדול אף שאביו לבד הלך הי' לו למנות עמו

ג מבואר בשו"ת הרשב"א סי' תע"ז והובא בבדק הבית וכ"כ הש"ך דכל היכא שהדין שימנה עמהם אף שאח"כ חזר לביתו קודם כלות האבלות אינו מפסיד והרי זה מפסיק אבלותו בעת שהם מפסיקין דמה שאמרו מונה עמהן לאו שצריך למנות עמהן ממש אלא שהוא כמונה עמהן ואין שום חולק על דין זה וא"כ בנ"ד אף שאביו חזר אח"כ לביתו באם חשבינן ביאת הגדול אצל הקטן כאילו בא הקטן אצל הגדול הרי הקטן מונה עם הגדול ופוסק עמו אבילותו כאחד. אמנם י"ל דהרשב"א אמר למילתיה רק היכא שמתחלה בא אצל הגדול אדעתא שיהי' עמו כל משך האבילות ואח"כ נתן אל לבו לשוב אל ביתו בההוא הני הוא דמונה עמו וטעמא כיון דמעיקרא גריר גדול הבית את הקטן עמו וחל עלי' דקטן אבילות כפי הזמן שיש למשוך עוד אבילות הגדול ושפיר אמרינן אפי' חזר אח"כ לביתו פוסק עם הגדול כאחד כיון דמעיקרא לא חל עלי' אבילות יותר וכפי הזמן שחל עליו בעת סתימת הגולל או בשעה שנודע לו כן יש לנהוג האבילות ולהכי בהלך גדול הבית או קטן לביה"ק וחזר תוך ג' אף שקודם סתימת הגולל לא חל עליו אבילות ואין אבילותו מתחלת עד שיסתום הגולל מ"מ הרי הוא מונה עם שאר האבלים לפי שבשעת סתימת הגולל חל עליו רק אבילות של ה' ימים ותו לא וכן נמי כשנודע לו בבואו אצל גדול לא חל עליו אבילות רק כמשך אבילות של הגדול ומה"ט אפי' חזר אח"כ לביתו מונה עם הגדול ופוסק בשעה שהגדול פוסק [ויש לחקור הקובר מתו בכ"ט באלול או בכ"ח אלול וחל עליו רק אבילות עד ר"ה דהיינו של יום א' או של ב' ימים ואח"כ עברו ב"ד את החודש דלפי הנראה ודאי אינו פוסק עד ר"ה אף שבשעת סתימת הגולל לא חל עליו אבילות רק של יום א' או ב' ימים מיהו י"ל דמעיקרא חל עליו אבלות ספק על ב' או על ג' ימי' וכדומה כפי מה שיש באפשרי להיות עד ר"ה ולחומרא יש ברירה ואמרינן כשנתעברה השנה הוברר הדבר וגם אבילות דרבנן יש ברירה ועוד דהו"ל תולה בדעת ב"ד וצ"ע כעת]. אבל היכא שמתחלה לא בא אצל הגדול אלא להתעכב שעה או שתים ולחזור י"ל דגם הרשב"א מודה שאינו מונה עם הגדול לפי שמתחלה לא גריר הגדול את הקטן עמו כיון שלא היה דעתו של קטן להשאר אצלו וא"כ בנ"ד כיון שמעיקרא בא אביו אצלו רק על זמן קצר יש להסתפק אם מונה עמו כיון שבא אדעתא דלחזור לביתו וחזר וי"ל דה"ה מונה לעצמו

ד מבואר בשו"ת הרשב"א (סי' תקל"ב) דמה שגדול הבית בא אצל הקטן לא חשיב כאילו בא הקטן אצל הגדול והרי הקטן מונה לעצמו וטעמא דמילתא שלא מצינו אלא שהבא מונה עם הנמצא והנמצא גורר הבא אחריו ולא שהנמצא מונה עם הבא והבא יגרור הנמצא אחריו והגדול מסיים אבילותו והקטן מונה משנודע לו ודברי הרשב"א האלו הביאם בבדק הבית וא"כ בנ"ד שאביו גדול הבית הלך אצל בנו אשר נודע לו ג"כ ממיתת אמו אין הבן מפסיק אבילותו עם אביו כאחד. ואביו מפסיק אבילותו והבן מונה לעצמו אמנם ק"ל דלמה זה להרשב"א טעמא דאין הנמצא מונה עם הבא תיפוק לי' כיון שהגדול הוא במקום שאינו לא מקום קבורה ולא מקום מיתה. ובכה"ג אפי' הי' הגדול הנמצא והקטן בא אצלו לא הי' הקטן מונה עמו וכמבואר בהגהת אשר"י והובא בב"י ומחבר (סי' שעה) ואין שום חולק על דין זה דבעי' שיהי' גדול הבית או במקום מיתה או במקום קבורה אבל אם גדול הבית במקום אחר לא חשיבא אבילותו של הגדול למיגרר הקטנים בתרי' וצע"ג

ה דעת הרא"ש דדוקא לא נודע לו עד שבא אצל האבלים וגדול הבית אבל אם נודע לו קודם וחל עליו אבילות תו לא פקע מיני' בשביל ביאתו אצל גדול הבית והרי הוא מונה לעצמו וכ"כ הרמב"ם (פ' ה') מהל' אבל ז"ל מי שמת לו מת כו' ולא ידע עד שבא כו' מבואר דעתו כדעת הרא"ש דבעי' לא נודע לו קודם בואו אל שאר האבלים וכ"כ הלח"מ דהרמב"ם כרא"ש ס"ל (ומה שהביא בשלטי גבורים לרי"ף שהרמב"ם חולק על הרא"ש הוא ט"ס וצ"ל הרמב"ן]

אמנם הרמב"ן בתורת האדם שער ההתחלה (בספר דפוס ווארשא (דף לג: שורה טו טז יז) כתב שאין שום הפרש בין נודע לו במקומו ובין נודע לו בבואו אצל שאר האבלים ולעולם מונה עמהם. גם הריטב"א כתב כן והוסיף עוד דהא דבעי' מצא מנחמין אצלו היינו בלא. נודע לו מקודם אבל אם נודע לו קודם בואו אצלם לא בעי' אפי' שימצא מנחמין וקילא לי' להריטב"א נודע לו מאם לא נודע לו קודם שבא אצל האבלים וגדול הבית וטעמא דמילתא נ"ל דדעת הרמב"ן והריטב"א דכיון שתיכף בשעה שנודע לו הי' דעתו ורצונו לבוא אצל הגדול ושאר האבלים א"כ מעיקרא לא חיילא עלי' אבילות רק כפי הזמן שיש לגדול עוד להתאבל וכמ"ש למעל' באות ג' אבל היכא שמעיקרא כשנודע לו לא עלתה על דעתו לבוא אצל שאר האבלים א"כ חיילא עלי' אבילות של זיי"ן ודאי גם הרמב"ן והריטב"א מודים דבשביל ביאתו אח"כ אצל הגדול לא פקעה מיניה אבילות וכן נראה קצת ממה שהביא הריטב"א שכן נראה מדברי הרי"ף שכתב כיון דאי שמע מצי למיתי עיי"ש הרי נראה שאם הי' שומע הי' בא תיכף ועי' ברא"ש שהביא בשם הראב"ד דלהכי בעי' ג' ימים באם נקבר סמוך לחשכה ישארו ב' ימים וישלחו שליח ליום א' וליום ב' דהיינו ג' לאבילות יבוא בסוף היום הרי דמשערין שיבוא תיכף כשישמע וגם דברי הרמב"ן זצ"ל מתפרשי' כן יפה יפה. והכי מסתבר להשוות המחלוקת ומדברי רש"י שפי' על האיבעיא דהלך גדול הבית לביה"ק לענין מתי יתחיל אבילות של גדול הבית גם התוס' בריש דבריהם פי' כן וקשה לכאורה הא כבר חיילא עליה אבילות קודם שבא אצל הקטנים והיכא פקע מיני' אלא כיון שהי' דעתו בשעת סתימת הגולל לשוב אצלם לא חיילא עלי' רק כפי הזמן שיש להם עוד להתאבל. ומשמע ג"כ קצת כדברי הרמב"ן והריטב"א וע"ד שפירשתים אמנם מרש"י אין הכרע די"ל דהיינו טעמי' כיון שהי' שם בשעת מיתה אבל בנידון דהרמב"ן והריטב"א י"ל דרש"י כהרא"ש והרמב"ם ס"ל והנה בנ"ד שבשעה שנודע לו לא היה דעתו ללכת לגדול הבית נראה דאפי' הרמב"ן והריטב"א מודים דאפי' אם הלך אח"כ לגדול הבית דלא מהני ואפי' אם נאמר דהרמב"ן והריטב"א חולקים גם בנ"ד כיון דהמחבר והר"ב שלא השיגו והש"ך (בס"ק יג) הביא להלכה דבעי' לא נודע לו וכדעת הרא"ש והרמב"ם ודאי הכי נקטינן וא"כ אפי' הלך הוא אחר שנודע לו אצל אביו גדול הבית אינו מונה עמו אלא מונה לעצמו זיי"ן ולמ"ד [ודברי שו"ת הר"ש הלוי שהביא בלקט הקמח שנודע לבן קודם שבא אל אביו ואפ"ה העלה שמונה עם אביו לא זכיתי לראותו בגוף הספר ולא זכיתי להבינו] וא"כ בנ"ד מה"ט הרי הוא מונה לעצמו

ו מלשון הגמ' מונה עמהם שבא ומצא מנחמין ומלשון רש"י מונה עמהן עם האבלים שבאותו מקום שבא ומצא גדול הבית בבית מונה עם אבילי הבית וכן