אגודת אזוב מדברי ע

לאבר אחד דכבר שייך חרדת הדין דסבור שיעלוהו לגמרי אבל בפתיחת הקבר לחוד ולא יזיזו את המת ממקומו ליכא משום חרדת הדין וכן משמע בשו"ת שבות יעקב ח"ש (סי' קג) דבפתיחה ליכא חרדת הדין ומש"ה לא ערבינהו המחבר (בסי' שסג) לאיסור פתיחת הקבר עם איסור פתיחת המת ולפ"ז י"ל נהי דאפי' כדי לבודקו אם הביא סימני גדלות אסור לפתוח הקבר מ"מ כדי לתת מעפר א"י לתוך הקבר מותר לפתוח ובאבל רבתי שהובא ברא"ש מ"ק (סי' פ"ו) מאחר שנסתם הגולל אינם מזיזין אותו ממקומו משמע דוקא הזזה אסורה

ב והנה לפי מה דמבואר דמותר לפנות כדי לקוברו בא"י י"ל דהה"נ כדי לתת העפר לתוך הקבר שהוא ג"כ מטעם שיהי' חשוב כאילו קבור בארץ ישראל. ועדיף מיני' דלא יזיזו את המת כלל וקצת יש להעיר במה דהביא הרמ"א הא דנוהגין לתת עפר אה"ק לתוך הקבר (בסי' שס"ג) ולכאורה מקומו ראוי לו (בסי' שסד) בדיני קבורה ולפמ"ש י"ל שהרמ"א השמיענו כזאת דכשם שמפנין כדי לקבור אותו בא"י הה"נ דכדי לתת העפר לתוך קברו נמי מותר ועיין שו"ת שיבת ציון ובחי' יו"ד שבשו"ת פרי צדיק (לסי' שס"ג) כתב דאפי' כבר נקבר מוליכין אותו קברות אבותיו

ג ובנ"ד שמצאנו לה צרור מעפר אה"ק אצל תכשיטיה ונראה שהי' מגמתה שיתנוהו תוך קברה יש לדמותו להא דמותר לפנות כדי לקוברו בקברות אבותיו משום דמינח ניחא לי' וה"נ איכא גילוי דעתא דניחא לה בהכי ופשיטא דמותר לפתוח הקבר לחוד

ד והנה לענין היכא שלא קברו המת כראוי וע"י כן תולין מיתת שאר ב"א ר"ל יש ללמוד מדברי הס' חסידים (סי' תנא) דאפי' על הספק מותר לפתוח ולחפש אולי לא נקבר המת כראוי ומכ"ש כשברור שלא נקבר כראוי ועיין בס' חכמת אדם (כלל קנ"ח סעיף יא) שכתב דאפי' בלא סכנה כשידוע שלא נקבר כראוי פותחת הקבר גם יש ללמוד מדבריו (סי' תנב) דאם שכחו שום בגד או חגורת המת מותר לפתוח ולהלבישו כראוי כמו שהביא בעובדא דבתולה שהיתה קבורה בלא מלבושים שהלבישוה כראוי ואף שיש לחלק דוקא כשקבורה ערומה לגמרי אבל בשכחו להלבישה בגד אחד אין לפתוח לא אדע לחלק בהכי וצ"ע למעשה ועיין בקונטרס אחרון של ספר לחם הפנים (סי' שנא)

ה והנה ברש"י סנהדרין (דף מד:) בעובדא דבעיא מנכסא הוה ק"ל למה לא חשו לדברי התלמיד שאמר שאין זה מטת הצדיק לראות בפרצוף פניו ולהכירו וע"כ צ"ל שהיתה המטה סתומה באופן שכבר הי' חשוב כקבור בתוכה וכמ"ש אאמ"ו הגאון זצ"ל הכ"מ בחי' לפרק השוכר את הפועלים גבי ראב"ש שצוה לאוגיני בעלייתא דהרי זה דומה לאומר אל תקברוני וכ' דעשו לו ארון ותכריכין דהרי זה, כקבורה [ועיי' סנהדרין (דף מו:)] ומש"ה לא היו יכולין לפתוח ולראות אמנם לפמ"ש צ"ע דאכתי הו"ל לפתות ולראות דהא כל לכבודו מותר ובפרט באופן דליכא הזזת אבר. ואולי י"ל שחשו אולי המטה שנפתחה היא מטת הרשע ואיכא בזיון לו ונהי שרשע הי' ולא הי' ראוי לכבוד אבל לבזותו לאחר מיתה לית לן ואפי' בשביל כדי שיבוא כבוד לחכם אין לבזותו. ועי' סנהדרין (דף מז.) שגירר עצמות אביו וברש"י שם שיש לחלק כדי שיתייסרו אחרים אית לן לבזות רשע לאחר מיתה אבל בשביל שיבוא כבוד לצדיק לית לן ואולי י"ל כיון דסוף סוף כל הכבוד הנעשה אפי' אם יקרה שהיא למטת הרשע הרי הוא בשביל החכם והוה כל הכבוד. רק לחכם מש"ה אין לפתוח המטה דהא לא יתחדש שום כבוד לחכם ע"י הפתיח'

סימן כז נשאלתי באחד שמתה אמו ולא ידע ממיתתה רק אביו ואחיו נהגו אבילות בעיר הזאת מקום מיתה וקבורה וביום וי"ו לאבילות אביו ואחיו נודע לו ג"כ והתחיל לנהוג אבילות ואח"ז בא אביו אצלו ושהה אצלו זמן מה וחזר לביתו למקום שאר בניו ושאר האבלים אשר היו במקום מיתה והוא נשאר בביתו ונהג אבילותו בפ"ע אם ביום ז' לאבילות גדול הבית יפסיק גם הוא אבלותו אם לא ויש לעיין בדבר הזה ששה חקירות: (א) מי שבא אצל גדול הבית ביום וי"ו או קודם יום וי"ו לאבילותו ולא מצא אצלו מנחמים אם מונה עם גדול הבית אם לא מי בעי' מצא מנחמים בכל זיין או רק ביום שביעי בעי' מצא מנחמים: (ב) מי שבא אצל גדול הבית ומצאוהו מתאבל בפ"ע ושאר אבלים מתאבלים במקום אחר בפני עצמם אם הוא מונה עמו די"ל נהי דקטן מצטרף בהדי גדול הבית היינו היכא ששאר הקטנים שמתאבלים במקום הזה מתאבלי' ג"כ עם הגדול הבית ובהכי חשיבא אבילות דידהו לצרף את זה הקטן עמהם וכן היכא דליכא כי אם גדול הבית לחוד גרירי הקטנים בתרי' אבל היכא שיש ביניהם אגודות אגודות מקצתם מתאבלים בפ"ע וגדול עם השאר בפ"ע יש לחקור אם חשיבא אבילות דגדול הבית לגרור הבא אצלו עמו: (ג) מי שבא אצל גדול הבית וחזר אח"כ למקומו וסוף אבילות נהג בפ"ע אם מפסיק אבילותו בעת שמפסיק גדול הבית ואם גם מה שחזר אח"כ למקומו ומנה בפ"ע נקרא מונה עמהן או בעי' ממש מונה עמהן דהיינו שכל משך האבילות של גדול הבית יהי' הבא אצלו באותו מקו': (ד) מי שגדול הבית בא אצלו אם גם זה חשיב כמו בא הקטן אצל גדול הבית או בעי' דוקא שהקטן יבוא אצל הגדול: (ה) מי שנודע לו וחל עליו אבילות במקומו ונהג אבילותו ואח"כ בא למקום שאר האבלים ולמקום גדול הבית אם מונה עמהם אם לא די"ל כיון שכבר נודע לו במקומו וחל עליו אבילות של ז' היאך תפקע מיניה במה שבא אח"כ אצל גדול הבית והשאר אבלים: (ו) מי בעי' שיבוא לבית וחדר ששם מתאבל גדול הבית ושאר הקרובים או בעי' רק שיהי' באותו העיר אבל אותו בית וחדר לא בעי'

א גרסינן במ"ק (דף כב.) אהא דא"ר שמעון אפי' בא ביום ז' מונה עמהן ארחב"ג כו' א"ר והוא שבא ומצא מנחמים אצלם ומדלא קבעו מימרא דרחב"ג אמילתא דרבנן כמו שקבעו מימרא דר"י והוא שבא ומצא גדול הבית בבית אמילתא דרבנן אף דאפסיק הלכתא כר"ש משמע דהא דרחב"ג דבעי' מצא אצלו מנחמים היינו רק באם בא ביום ז' אבל בשאר הימים אפי' לא מצא מנחמים מונה עמהן וטעמא דדוקא ביום ז' שמקצתו ככולו א"כ דוקא מצא מנחמין אצלו שעסוקין עוד באבילות מונה עמהן אבל לא מצא מנחמים אמרי' שכבר פסק אבילותם ולא שייך תו לומר שימנה זה עמהם כיון שהם כבר פסקו אבילותם וכ"כ הר"ן בטעמא דבעי' מצא מנחמים אצלו וכן מבואר ברש"י במ"ק דהא דבעי' מצא מנחמין קאי על הבא ביום ז' שפי' הא דוהוא שמצא מנחמים אצלו שבא בז' שחרית וכ"ה ברש"י שעל הרי"ף וכן מבואר ברא"ש שכתב דאפי' בא בזיי"ן ממקום קרוב בעוד המנחמים אצל גדול הבית מונה עמהן וכן נראה מדברי הטור ושאר פוסקים רובם ככולם ואף שמדברי הרמב"ם והמחבר (בסי' שעה) אין הכרע וי"ל שכל הימים בעי' מצא מנחמי' אצלו. המעיין יראה דאינו ורק בא ביום ז' בעינן שימצא מנחמין וכ"כ הש"ך ואין דבר זה צריך לפנים ולהאריך בו. ולפ"ז בנ"ד נהי שאביו לבדו הלך אצלו ולא הלכו המנחמין עמו הי' לו למנות עמו דהא ביום ו' הלך אצלו אביו ולא בעינן אז מציאת מנחמים וכמ"ש

ב לכאורה נראה מסתימת לשון הגמרא מ"ק (דף כא:) בא ממקום קרוב מונה עמהם וכ"ה סתימת לשון כל הפוסקים בא אצלם ומונה עמהם דדוקא היכא שהגדול הבית יש בבית עם שאר האבלים שהם במקום הזה אבל באם בא אצל גדול הבית ושאר האבלים