אגודת אזוב מדברי סט

ובשו"ת שמש צדקה הביא בן המחבר בהגהותיו דברי שו"ת זקן אהרן שכתב אבל בה"א שע"כ רגלו השמאלי אינו בקצה הגג כמו בחי"ת אלא נוטה לפנים כו' וכ"ש שהדיבוק לא יהיה אלא כחוט השערה כו' זה עדיין נקרא שמו עליו ולא יקרא תיקונו חק תוכות והנה בשו"ת פנים מאירות (ח"ג סי' כ) נשאל בה"א של שם שנדבקה לוי"ו ורגל הה"א נדבקה לגגה כ"ש וכשהתחילו להפריד נגיעת הה"א לוי"ו נקלף דיבוק הכרע לגג. והעלה להקל מכח ס"ס ספק לא הוה נגיעה כלל מכרע לגג וספק פירוד הדיבוק לא חשיב חק תוכות. ובאמת הוה מצי לצרף עוד ספק שמא הלכה כתשב"ץ ופי' א' שבתוס' גטין דנגיעה לא פסלה ויהי' ג' ספיקות דמהני גם ביש לו חזקת איסור כמ"ש הש"ך (בסי' קי), ובנידון דידן נמי י"ל הנהו ג' ספיקות כיון שלפי מראיתי מקרוב ונגד השמש אין כאן נגיעה אע"ג דלשאר בני אדם נראה דנוגע הרי זה נכנס בכלל ספק ונהי שכתבתי לעיל מדברי הפוסקים דאזלי' בתר הראי' של אדם בינוני כשקורא מס"ת שע"ג בימה או ברחוק אמה היינו להקל שבנוגע בדקות כל כך עד שאין ניכר בשיעור זה לא מפסיל אבל היכא שבראי' קרובה באמת אינו נוגע אע"ג דבשיעור זה נדמה לנגיעה לית לן בה וספק הלכה כתשב"ץ. ופי' א' שבתוס' שהרי גם הרי"א והרמ"א חשבי לי' לספיקא להחמיר לאסור הגרידה בשביל ספק הכשר לשיטתם וספק הלכה כר"י שהביא המרדכי דלא הוה חק תוכות בכה"ג ועיין בשו"ת בית אפרים (חיו"ד סי' סא) שגם דעת הרשב"א וסמ"ק וכל בו ולבוש וכן העלה הב"א להלכה דלא הוה חק תוכות עכ"פ כשנגמר צורת ה"א בהכשר. ויש מקום להקל בגרירת הנגיעה לבד

ודע דכל עיקר הספק של הרי"א והרמ"א הוא משום דס"ל דמחיקת השם אסורה אפי' ע"מ לתקן וראיתי בתשב"ץ (ח"א סי' ב) שחולק עליהם בד"ה ואחר שנתפרש הראשון וסובר בפשיטות שע"ד תיקון מותר למחוק ובד"ה נמצא שעלה בידינו כתב שגם בשביל לכתוב שום דברי תורה במקום המחק הי' מותר אנא שקשה להקל באיסור תורה ואע"ג שנראה מדבריו שם שהאזכרות שבלוחות הנערים יש איסור תורה במחיקתם ולוקה עליהם וקשה הרי לא נתקדשו האזכרות כדינם והרי זה סותר למ"ש (בסי' קכ"ז וסי' קעז) דשם שלא נתקדש מותר למוחקו עכצ"ל דס"ל דשם שבלוחות חשיב שפיר נתקדש כיון שע"ד שמו ית' נכתבו ויש איסור תורה במחיקתו אם לא לצורך כתיבה או תיקון ממילא בנ"ד יש ס"ס להקל לגרד הרגל שמא הלכה כתשב"ץ דע"ד תיקון ליכא איסור מחיקה. וכ"ה בשו"ת בית אפרים (חלק יו"ד סי' סא) ואת"ל דאין סלכה מ"מ שמא אין לחוש כלל לדעת המכשירין בנגיעת הרגל בכחוט השערה ומותר למחוק ואפי' תימא לחוש שלא להקל מכח ספק ספיקא זו להקל ולהתיר מחיקה בשמו יתברך אכתי אפשר לעשות באופן שכתבתי ומצאתיו בשו"ת רמ"ע בשם סופרים מוחזקים למומחים. ולמה שהרמ"ע דחה דבריהם הראיתי קצת פנים לחזקם ועכ"פ לזה יש לצרף הספיקות שכתבתי בשם שו"ת פנים מאירות דבכה"ג לא הוה חק תוכות כלל. וכל היכא שמעולם לא יצא מצורת ה"א אפשר דאפי' לשיטת הסוברים דבעי' כסדרן כשר כיון שמעולם לא יצא השם מסידורו הראשון ובפרט שהבאתי הרבה מחברים שחולקים על דבריהם דלא בעי' כסדרן

ובהיותי בזה לא זכיתי להבין דברי המוהר"ל מפראג שבשו"ת חינוך בית יהודא במ"ש ואי משום מחיקת השם כו' הרי הר"י מתיר לגרור הדיבוק שבין ב' אותיות כו' וה"נ מותר לתקן בגרירת הנגיעה שוב הקשה למה הוצרך להביא ראי' ממס' סופרים דלא שייך בזה מחיקת השם הא במחיקת מקצת אות והשם נשאר לא שייך איסור מחיקת השם תדע דבודאי אין פי' ואבדתם את שמם למחוק מקום שכתוב שם ע"ז דלא מצינו מצוה בזה וע"כ הפי' דבמה שמאבד ע"ז ממקום שעובדין אותה בזה מאבד שמה ועלה קאי לא תעשון כן לה' אלהיכם שלא ימחקו את שמו והיינו דוקא במוחק אות א' מהשם דגורם בזה מחיקת השם אבל למחוק דבר מה ואין השם נמחק לא ודברים אלו סתומים דלמה הוצרך לסתור פי' ואבדתם את שמם שיאבד המקום שכתוב בו שם העו"ג

ונלענ"ד בביאורם דאם מצות ואבדתם את שמם הי' על אבידת מקום שכתוב בו שם עו"ג ועלה קאמר לא תעשון כן לה' אלהיכם. הי' אפשר לומר דמחיקת דבר מהשם נכנס באיסור כיון דזה הוה עיקר האיסור וה"ה התחלת האיסור אמנם כיון דמצות ואבדתם את שמם לא לא על איבוד הכתיבה קאי כי אם אאיבוד מקום עבודתה קאמר דהיינו איבוד שמה ועלה קאי לא תעשון כן לה' אלהיכם אלא דממילא שמעינן איסור מחיקת שמו דכיון דהציווי שלא לאבד מקום שעובדין בו את ה' שזה נקרא איבוד שמו ממילא שמעינן דאיכא איסור במחיקת שמו דהיינו האיבוד ממילא דוקא עיקר איבוד שמו אסור ולא התחלת מחיקת דבר מה. איברא דלפ"ז מה הוה ק"ל מנותץ אבן מן ההיכל והעזרה והא נתיצת אבן הוה עיקר האיסור. וי"ל דאפי' במקצת דבר אסור משום דאיכא התחלת עיקר האיסור ודוחק לומר דעדיפא מיני' משני עלה

ואגב אזכיר מש"כ בשו"ת בית אפרים (סי' ס"א) דמותר לגרור כל האות יו"ד וה"ה בנ"ד כל הרגל אע"ג דלרשב"א וסמ"ק בכה"ג לא הוה חק תוכות מ"מ כיון דסה"ת ושאר גדולים פוסלין הוה ספיקא לדידן. ולא מיבעי' אם ספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא דפסול מה"ת אלא אפי' להרמב"ם דמדרבנן לחומרא כיון דעכ"פ מדרבנן פסול והמחיקה ע"ד תיקון שרי. ולכאורה צ"ע היכא שייך בזה ספיקא דאורייתא הא משום ברכה אפשר בגניזה ועיקר חיוב הקריאה בספר תורה דרבנן הוא ואי משום אל תשכן באהליך עולה הו"ל דברי קבלה ועי' מש"ל הל' מגילה (פרק א הל' יא) בשם הר"ן דספק דברי קבלה לקולא וצריך לחלק דדברי קבלה של תקנת נביאים כמגלה הוא דהוה לקולא. ועיין בדברי חמודות פ"ק דברכות (סי' לא) דגם בתקנת נביאים אזלינן בספק לחומרא אבל דבר המפורש בדברי קבלה ולאו תקנת נביאים לחומרא כיון דמקמי הכי הלכתא הוה גמירי לה ואסמכוהו אקרא וכמש"כ התוס' ע"ז (דף נב.) ד"ה תנהו ענין דהו"ל ספק הלכה למשה מסיני כמו שכתב הפרמ"ג (סוף סי' קי) דלהלכה לחומרא שוב ראיתי בשו"ת סת"ם להגאון רש"ק (סי' מ"ז) שדחה מ"ש השואל דהוה ס"ס שמא הלכה כהרמב"מ דמכשיר לקרות בס"ת פסולה ושמא הלכה כהמכשירין דלענין אסור לשהות לא הוה אלא ספק אחד ואין לומר דהוה ספיקא דרבנן כיון דדברי קבלה היא מאל תשכן עולה וכדברי תורה דמיא ויש טעות הדפוס בדבריו וצריך להגיה כמש"כ ומש"כ לדחות דברי התשב"ץ דאפי' כשאין השם עומד להמחק מה"ת מותר לגרום שימחק וליכא כי אם איסורא דרבנן צ"ע מסוכה (דף נ"ג:) דא"כ מה הוה מיבעי' לי' לדוד ואי משום איסורא דרבנן הוה מיבעי' לי' הוה מצי למשדי ע"י קטן וכמו שהמציא הבית אפרים ז"ל אמנם נלע"ד דדוקא בשם שכבר נכתב הוא דס"ל להבית אפרים דשרי גרם מחיקה אפי' אין עומד להמחק אבל לכתוב לכתחלה שם ע"ד למוחקו ע"י גרמא הא לאו גרמא הוא כ"א מעשה בידים שכותב ע"ד שימחק ומדוקדק לשון מה למיכתב שם אחספא ולמישדי כו'

סימן כו נשאלתי באשה שמתה ומצאו אח"כ מעפר אה"ק צרור אצל תכשיטיה אם מותר לפתוח הקבר כדי לתת מעפר אה"ק לתוך הקבר

א תשובה לכאורה נראה דדוקא בפינוי המת או כשיזיזו בו אבר מאברי' שייך חרדת הדין וכההוא דשמואל שהעלוהו לגמרי ולגמרי מקברו ע"י הבעלת אוב או בהזזה אפי'