אגודת אזוב מדברי סז

ומה ישתנה מטפת דיו שנפלה והחזיק הקו' מדברי הרא"ש דבמ"ם פתוחה דלא מהני גרירה משום חק תוכות מה תיקון יש לה"א שנגע כרעה לגגה ומכח זה רצ"ל דמ"ם פתוחה אין עליו צורת אות לאחר הדיבוק משא"כ ברגלי ה"א וקו"ף שנגעו איכא עלה צורת אות אלא שפסול לס"ת ומהני גרירה והיינו גרירת הדיבוק ומרדכי דס"ל דלא מהני גרירה ס"ל דליכא עלה צורת אות וממילא לא מהני גרירה ושוב חזר בו ושיש לפרשו דעל ס"ת קאי עד שיתקן ולפי זה אפילו גרירת הרגל לא מהני ובההי"ן של שם דעתו דמותר כ"כ לגרור משום דמתחלה לא נתקדש והיינו גרירת כל האות כדס"ל השתא. ונראה דאפילו בנגע לאחר הכשירו אע"ג דחלה עליו קדושה ס"ל דכל שנגע פקעה קדושתו דאי לאו הכי לא הוצרך לומר דהמרדכי בשאר אותיות הנוגעות. הא י"ל בה"א ולאחר שנגמר בהכשר מיהו י"ל דלא ניחא לי' לומר דהמרדכי בנגע לאחר שנעשה בהכשר דבכה"ג לא בעי רק גרירת הנגיעה בלבד ולא הוה חק תוכות וכשיטת הסמ"ק ושוב הביא דיש מי שאמר דבנגיעה כחוט השערה כיון שכ"ע קורין הא' אין למחוק בשם ודוחה דבריהם דכיון דבעי כרעה דה"א תלוי' אין חילוק בין נוגע הרבה לנוגע מעט סוף סוף אין כאן צורת אות ועוד ממנ"פ אם אין לו צורת אות מותר למחוק ואם יש לו צורת ה"א משו' דנקרא ה"א לכ"ע מותר בגרידה

והנה דבריו הקדושים צ"ע דהא מצד אין לו צורת אות בעי' גרירת כל האות ולצד יש לו צורת ה"א משום דנקרא ה"א סגי בגרירת הדיבוק וממילא אין היתר בגרירת כל האות ואפי' בגרירת כל הרגל אין היתר וזה הוה ספיקו של הר"י אכסנדרי שהוא היש מי שאומר שהביא. וע"כ צריך לדחוק דמשום שיש לפרש שגם בנגע הרבה סגי בגרירת הנגיעה וכמו שרצ"ל מעיקרא נהי שלא רצה לסמוך ע"ז בנגיעה גמורה מ"מ בנגיעה כחוט השערה סגי לי' בגרירת הנגיעה דהוה כעין ס"ס כמו שאכתוב לקמן בשם שו"ת פנים מאירות ממילא לפמ"ש דלשון הטור המשונה מלשון הרא"ש מורה שדברי הרא"ש מתפרשין דעד שיתקן הס"ת קאמר הרא"ש דפסולה ובעי' בנגיעה ממש גרירת כל האות ממילא בנגיעה כחוט השערה נדחה הממנ"פ שכתב המוהר"ל זצ"ל וחזר ספיקו של הרי"א והרמ"א למקומו

ובנ"ד לפי האומרים ששני הקוין נוגעי' ממש א"כ בצירוף הטשטוש שביניהם ושבצד ימינם י"ל דהוה כנתקלקל צורת האות ממש אמנם גם לפי ראות עיני בהביטי מקרוב מאוד ונגד השמש שאינו נוגע ממש אפשר לומר כיון דבהיות הס"ת מונחת על השלחן בראי' אמצעות קשה להכיר שאין הקוין נוגעין ממש לא אזלינן בתר ראי' בקרוב מאוד ובתר ראי' בהעמדה נגד השמש. ועיי' במג"א (סי' לו ס"ק א) בשם הרמ"ע שאין ליגע בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל הס"ת שע"ג הבימה כשקורא בו ולהב"ח השיעור שיכירנו ברחוק אמה. ותו נלע"ד דכ"ה דבכל עניני הס"ת אזלינן בתר תינוק דלא חכים ודלא טיפש ולא בתר הכרת גבר בגוברין ה"נ לא אזלי' בהכרת הנגיע' כ"א בתר רובא דאינשי ולא בתר איש שמראית עינו עזה ביותר. ויש לדחות דגבר בגוברין משער ע"פ ההשכלה וע"פ הענין מש"ה בעי' תינוק דלא חכים ודלא טפש אבל בנ"ד י"ל דסגי במי שעינו עזה דלא נגע ובר מן דין י"ל כיון דתליית כרעייהו הוא להוראת פתח תשובה בעי' שיהא הפתח בדרך ישר ולא בדרך עקלתון ואע"ג דאין הקוים נוגעים ממש צריכים תיקון ותדע דבגטין השטין מעורין ועי"כ נקרא שפיר ספר אחד ואף על גב דאין השיטין מחוברין ממש והיינו משום דע"י שהשיטין מעורין האותיות שבשיטה עליונה מגיעין עד סמוך לשיטה תחתונה והאותיות שבשיטה התחתונה מגיעין עד סמוך לשיטה עליונה חשיב כמחובר וה"נ דכוותה הוה כנוגע ממש ויש לחלק

ועלה על רוחי דאפשר לתקן על אופן זה לגרד מרגל השמאלי מלמטה למעלה רק שלא יגרד כל הרגל כי אם ישאר מקצת הרגל באופן שישאר מהרגל עם הקוים הנמשכים ויהי' כצורה זו $ציור בספר$ ואחר כך יחזור ויכתוב במקום מקצת הגרד באופן שישאר הפסק מעט בין הנשאר מהרגל בתחלה ובין הנכתב מחדש ועי"כ ישוב לצורה זו $ציור בספר$ ואח"כ יגרד הנשאר בתחלה מהרגל עם הקוים וטשטושים שעי"כ יחזור וישאר כצורה זו $ציור בספר$ ושוב יוסיף לתקן ע"י כתיב' במקום הגרד השני כדי שיחזור וישיב לצורת ה"א כבתחלה מראשית: ואולי יותר נכון לגרד בתחלה מלמעלה מקצת הרגל עם הקוים וטשטושים וישייר קצה התחתון של הרגל באופן שישיב לצורה זו $ציור בספר$ אלא שנפסל עדיין משום חק תוכות ואחר כך יכתוב במקום הגרד קצה העליון של הרגל ולא יחברנו לקצהו התחתון הנשאר כי אם ישייר הפסק בין שני קצות הרגל ושיהיה בצורה זו $ציור בספר$ ואח"כ יגרד הקצה התחתון שהשאיר בגרידה הראשונה ושוב יחזור ויכתוב במקום הגרד ש ויחברנו לקצה הרגל העליון הנכתב אחר שגרד בראשונה וטעמא נ"ל דנהי שהר"י והרמ"א נסתפקו אם מותר לגרד בכה"ג היינו דוקא היכא שע"י הגירוד יתבטל צורת הה"א לגמרי דבזה הוה מוחק גמור ואע"ג דע"ד תיקון קא מחיק לא מהני אבל בגרידת מקצת רגל ההא דעי"כ לא נתבטלה עדיין צורת ה"א כמבואר באו"ח (סי' לב סעי' טו) דבנשתייר מרגל השמאלי של ה"א כמלוא יו"ד קטנה כשר בכה"ג מותר למחוק ע"מ לתקן ומה שהפוסקים לא נחתי לתקנה זו י"ל דמיירי בס"ת כתובה בכתיבה דקה שא"א לתקן באופן זה וקצת יש להביא ראי' דע"ד תיקון מותר למחוק מדא"ר ישמעאל וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין את המזבחות כו' עי' ברש"י ורמב"ן פ' ראה ואם נאמר דע"ד תיקון נמי אסור בלאו קרא הי' עולה עה"ד להיתר ובעי' קרא לאיסור אע"כ דע"ד תיקון באמת שרי מחיקה ונתיצה ובלאו ע"ד תיקון קשה שפיר וכי תעלה ע"ד כו' ועכ"פ בעי' לומר דת"ק ור"י פליגי בדין מוחק ע"ד לתקן שוב ראיתי בשו"ת בית אפרים חיו"ד (סי' סא) שהמזרחי הרגיש בראיה זו ודחאה. ואולי יש להשוות המחלוקות דהאוסרים מחיקה ע"ד לתקן היינו משום חשש שלא יעלה בידו לתקן אח"כ כמו לא יאמר אדם לה' קרבן רק יקדים קרבן לה' ודוקא באדם א' שייך חשש זה אבל ברבים אין לחוש לזה ואפי' שאחר יתקן שרי מחיקה ע"ד תיקון כעין מילה בשבת דכל כמה שלא פרע הוה כלא מל ושרי שיפרע אחר בשבת (דף קלג:) מתקיף לה ר' פפא וכשמוכני' הרבה בשעת המחיקה או בשל רבים דמדכרי אהדדי בעירובין (דף ג.) יש לומר דלכ"ע שרי מחיקה לתקן וי"ל דלא שייך ברבים בכה"ג קדרה דב"ש לא חמימי ולא קרירי משום שצורך התיקון נראה לכל ולא דמי להא דעירובין (שם) שקשה להכיר הקלקול במהרה

וראיתי בשו"ת רמ"ע מפאני (סי' לו) שהביא אופן תיקון הראשון שכתבתי בשם סופרים מוחזקי' למומחי' ודוחה דבריהם מג' טעמים א' שהחיוב למחוק ולבטל תמונת הא': ב' שאם השיור הדבוק לגג אינו מפסיד ואפי' שלא יגררוהו אח"כ כשר. הנה עשו בגרירתם הראשונה מה שאפשר לעשות בגרירת כל הרגל ואם יחזרו לגרור אותו שיור הנם גוררים חלק מתמונת הא' שכבר חלה עלי' קדושה ואם לא יגררוהו הפסידו בהידור מצוה ועשו בגרירתם חלק מהרגל מה שיעשה בגרירת כל הרגל ואם אותו שיור מפסיד הצורה כשחוזר וגוררו הרי זה חקיקה ולא כתיבה שהרי התוך הראשון ששיירו בכתיבתה אחר הגרידה הראשונ' לכרעי' דתליי' לא הוה תוך של ה"א כיון שהדלית מן הה"א לא הוה כהלכתה ועכשיו ע"י גרירה הוא שנעשה תוך של