אגודת אזוב מדברי סו

או ו' אבל כל זה דוקא כשאותן ה' או ו' תפירות שנשארו קיימו במשולשין בג' מקומות ולא במקום אחד

ועפ"ז מיושב קו' הט"ז די"ל הא דאזלינן תמיד בתר רובא היינו כשהמיעוט הוא במקום אחד ובכה"ג אזלינן נמי בתר רובא להחשיב כמאן דליכא מיעוט כלל גבי טלית שנקרע בה רוב ובאו"ח (סי' י' סעיף ז) אבל היכא שהמיעוט הוא בג' מקומות אין המיעוט מתבטל נגד הרוב וכה"ג מצינו בסוכה (דף צה:) לענין אתרוג דעל מיעוטו כשר היינו רק במקום א' אבל בב' וג' מקומות מיעוטו נמי פסול וה"נ י"ל בנ"ד אע"ג שהוא להקל דנהי דמיעוט תפירה הרי הוא כאילו אינו וכלא תפור היינו רק מיעוט שבמקום א' אבל המיעוט שבב' וג' מקומות הו"ל שפיר כמחובר לגמרי ומה"ט במגלה ג' חוטי גידין המשולשין הו"ל כתפירה לכתחלה ואפי' שלא נתפר השאר בפשתן ואע"ג שהרוב אינו תפור וכמש"ל לדעת המחבר דכיון שהמיעוט הוא באיזה מקומות אינו מתבטל נגד הרוב וא"כ בנ"ד שהיו התפירות שנשארו במקום א' פסול לכ"ע ועיין הגהת ד"מ על הב"י שנראה דעתו ג"כ דאיירי במשולשין דהיינו ממה שהוסיף להביא דברי התה"ד דלכתחלה אינו כשר בס"ת כמו שכשר במגלה ג' תפירות גידין במשולשין

עוד רגע אדבר הנה באו"ח (סי' קמ"ג סעי' ד) בהג"ה אי' דאם חומש א' פסול אינו מגרע לשאר החומשין ומינה למד הגאון בעהמ"ח ס' דרך חיים בנקרעו התפירות ולא נשארו כשיעור בחומש א' שג"כ אינו מעכב לשאר החומשין ולענ"ד צ"ע דהא בגטין (דף ס.) מבואר ס"ת שחסרה אפי' יריעה א' פסולה לקרות בה ומשמע בין שהיריעה מאותו חומש ובין שהוא מחומש אחר מדפשטינן מינה על שאין קורין בחומשין ואפי' למה דדחינן שאני ס"ת דמחסר במילתא מ"מ איכא למפסל אפי' בחומש אחר לדידן דהא בס"ת קיימינן ועכצ"ל דלמסקנא דאין קורין בחומשין בביהכ"נ משום כבוד ציבור לא קיי"ל האי שינוייא דמחסר במילתי' ואפי' ס"ת שחסרה יריעה נמי משום כבוד ציבור הוא דפסולה וי"ל דוקא היכא שמעולם לא נתחברה כולה ואפי' חסרה רק יריעה א' מתחלתה כבר ליכא כבוד לציבור לקרות בה אבל כשהיתה מחוברת כהלכתה מתחלה ואח"כ נפסקו תפירותיו לית בי' משום כבוד ציבור וה"נ לענין שאר פסולים י"ל נהי דיריעה הפסולה הו"ל כחסרה היינו דוקא היכא שפסולה מתחלתה אבל נפסלה, אח"כ לא איכפת לן היכא שהוא בחומש אחר דליכא תו לחוש משום כבוד ציבור ואפי' היכא שפסולה מתחלתה נמי א"ל כיון דלהרמב"מ מותר לקרות בס"ת פסולה ולדידן נמי קיי"ל בשעת הדחק שמותר לקרות בה ועכצ"ל דאין בזה צד כבוד ציבור ומש"ה כשאין הפסול באותו חומש מותר לקרות בה לכתחלה. ומעתה י"ל כיון שעיקר הוכחת התה"ד מדברי הרא"ש גטין אינה מוכרחת כמו שעמד עליו הט"ז ואפי' יהיבנא לתה"ד שיטתי' אכתי אפשר לומר מה שהרא"ש מחלק בין אינה תפורה מתחלה ובין אם נתקלקלה התפירה. אח"כ היינו רק היכא כשאין הקלקול בחומש שקורין בו כעת בגונא דליכא תו משום כבוד ציבור אבל באותו חומש אין בזה שום חילוק כלל א"כ אפשר לומר שגם התה"ד לא צידד להקל בנשאר ה' או ו' תפירות ואפי' משולשין כי אם על חומש אחר ולא על אותו חומש וצ"ע על שלא התעוררו בזה המחברים ז"ל ה' יזכני לכוין לאמתה של אורה הקדושה ויאיר עיני במאורה

סימן כה ספר תורה כתיבה בהידור נפלא וסידור נאה ונחמד מסופר מפורסם ירא וחרד על דבר ה' מרבים לב"ת שנפלה טיפת רוק על הא' הראשונה של השם הנכבד והנורא ועי"כ נטשטשו ונמשכו ממנה ב' קוים ובצד ימינם וביניהם טשטושים ונראת כצורה זו $ציור בספר$ ולפי ראות עיני בהגיעי ראשי להביט מקרוב מאוד וכ"כ כאשר העמדתי הס"ת להביט בה ק נגד השמש אדמה שהקו הנמשך מגג הה"א לצד ימין הרגל אינו נוגע ממש עד הרגל והקו שנמשך מהרגל לצד שמאל למעלה אינו נוגע ממש עד הגג והטשטוש שבין הקוים אינו נוגע לא בגג ולא ברגל אמנם לפי ראות אנשים אחרים הקוים נוגעים מגג לרגל ולא אוכל להחליט שבל אשגה ברואה

תשובה הנה הטור או"ח (סי' לו) סתם ברגלי ההי"ן וקופי"ן שנוגעים לגגיהן שפסולין והשמיט מה שכתב הרא"ש עד שיתקן ועיין שו"ת חינוך בית יהודא (סי' עה) שהראה פנים בפי' דברי הרא"ש ומדברי הטור נראה דמפרש בדבריו דעד שיתקן קאי על הס"ת ומצריך גרירת כל הה"א. אמנם גדולי האחרונים בתשובותיהם נחלקו בדין ההי"ן וקופי"ן שרגליהן נוגעות בגגיהן. ודעת הריב"ש בתשובה (סי' קכ וסי' קמו) לפסול אפי' בקופי"ן ומכ"ש בההי"ן והתשב"ץ (ח"א סי' נ' וסי' נ"א) מכשיר בקופי"ן וגם בההי"ן דעתו נוטה להקל באם אין הנגיעה בעובי כל הרגל עד שיהא נראה כחי"ת ומהרי"ק (שורש ע"א) מכשיר בגיטין ולא ביאר דעתו בדין ס"ת אמנם (בשורש צה) העלה דפסול ועיי' שו"ת רמ"ע מפאנו (סי' לו) דאין בזה חזר וחדא לכתחלה וחדא בדיעבד ועיין בב"י דלהלכה נקטינן דפסולין

ולולא דמסתפינא להכניס ראשי ובשגם שאין למדין הלכה מן האגדות הי' אפשר לומר דבנדבק בתחלת הכתיבה הוא דפסול ולא בנדבק אח"כ דכיון דתליית כרעייהו דה"א וקו"ף הוא להוראת פתחי תשובה והרי פתחי תשובה ליחיד נמי בתחלת השנה הוא דנפתחין ולא בכל ימות השנה ולמה שלרבים פתוח בכל ימות השנה לא בעי רמז דתליית כרעייהו דה"א וקו"ף דתשובת הרבים כבר נתקבלה מקודם שהוריד משרע"ה הלוחות השניות שלא היו ישראל ראויין לאותה מעשה אלא להורות תשובה לרבים ולא הוה בעי עלה רמז בצורת האותיות ואולי י"ל עוד דלא שייך ברבים לא מסתייעא מלתא למיעל בפתחא תתאה ויש לדחות דכיון דבתחלת הכתיבה בעי למתלינהו לכרעייהו ממילא בנדבק אח"כ תו אין צורתם עליהן ויש מקום לפסול

ולהלכה נקטינן ביור"ד (סי' רע"ו סעי' יא) בהג"ה בכרע של ה"א שנגע לגגה שאם נוגע ממש ועי"כ נראה לכל כחי"ת מותר לתקן בגרידה אבל אם לא נגע כי אם מעט יש להסתפק כיון שניכר לכל שהיא ה"א והנה הב"י בשם הר"י אכסנדרי הביא שנסתפק באם אינו נוגע אלא כחוט השערה והרמ"א שינה וכתב אבל אם לא נגע אלא מעט ולכאורה רצ"ל דהרמ"א נמי נגיעה בחוט השערה קאמר וקרי לה נגיעה מעט אבל ביותר מחוט השערה הו"ל נוגע ממש ומותר לתקן בגרידה. אמנם נלע"ד דכל ספקו של הרי"א והרמ"א הוה לחוש לחומרא לשיטת המכשירין בנגיעת ההי"ן וקופי"ן כל שאינו נוגע בכל עובי הרגל עד שהוא נראה כח' ומש"ה אע"ג דנקטינן כשיטת הפוסלין מ"מ לענין מחיקת השם יש להחמיר ולהסתפק אולי שיטת המכשירין נכונה ועכ"פ אסור לתקן בגרידה וממילא אין לחלק בין נגיעה כחוט השערה ובין נגיעה יותר מכחוט השערה רק בין נגיעת כל הרגל ובין נגיעת מקצת עובי הרגל וע"כ שינה הרמ"א מלשון הרי"א שהביא הב"י

ועפמ"ש נתיישבו קצת השגות שהשיג הרדב"ז (סי' תקצו) ע"ד הר"י אכסנדרי ז"ל ונסתר כ"כ הועוד ממ"נ שכתב מוהר"ל מפראג בשו"ת חינוך בית יהודא (סי' עה) כמו שאבאר דמתחלה נסתפק בכוונת הרא"ש אם ר"ל שיתקן בגרירת כל האות או בגרירת הדיבוק בלבד ור"ל שמסתבר לפרש דבגרירת הדיבוק קאמר אם לא שנפרש שר"ל בגרירת כל הרגל בלבד ושוב הק' דכי היכא דבנפלה טפת דיו לא מהני נטילת הטפה ה"נ בנגיעת הרגל לא יועיל גרירת הרגל דהיינו כגרירת הטפה [ומ"ש ואיך נאמר בה"א וקו"ף שנוגעים ר"ל הרגל דהיינו כטפת הדיו] וכ"כ יצא להקשות על גרירת החרטום בלבד שבמ"ס פתוחה שנדבקה